מערך שיעור בנושא שירי פרטיזנים

מיועד לתלמידי תיכון
משך הפעילות: שעה וחצי

"אין הדבר נראה טבעי, כאשר שחקן ברגע טראגי של המחזה מתחיל לפתע לשיר. בחיים זה לא קורה כך – כך נראה לנו, אך החיים האמיתיים הוכיחו לנו משהו אחר [...] בזמן בו נראה היה, שהתוצאה האפשרית היחידה היא מוות, רפרפו בנשמותינו מילותיו של המשורר-הפרטיזן שלנו הירש גליק: "אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה".1

שמרק'ה קצ'רגינסקי – סופר, משורר ופרטיזן, מחברם של שירים רבים שהושרו בפי הפרטיזנים בתקופת השואה – עומד בדבריו אלו על הפלא של תופעת השירה בחיי הפרטיזנים: מה גרם לבני אדם בעתות קשות כל כך, במציאות של סכנה מתמדת, בתנאים שאי אפשר לעמוד בהם ללא הקשחת הלב, לפרוץ בשירה?

לגירסת הדפסה לתלמיד

• 1. 1

א. מבוא: דיון – מקומם של שירי עם בתיעוד חיי היהודים בשואה

השמעת השיר אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה כפי שהוקלט בפני הוועידה היהודית ההיסטורית המרכזית במינכן ב-1946בביצוע הזמרת בטי סגל. 
בהקדמה לשיר אפשר לשמוע את דבריו של קצ'רגינסקי עצמו.

להורדת קובץ השמע.

שירו הידוע של המשורר היהודי מגטו וילנה הירש גליק אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה ששמעתם ושהיה לאחד מסמלי ההתקוממות היהודית בתקופת השואה הושר והוקלט זמן קצר לאחר סיום המלחמה, בפני הוועידה היהודית ההיסטורית המרכזית לתיעוד אירועי השואה שהתכנסה במינכן בשנת 1946. שמרק'ה קצ'רגינסקי, סופר ומשורר יהודי, ניצול גטו וילנה ופרטיזן ביערות האזור אשר חיבר שירים רבים בתקופת השואה וכבר בזמן השואה אסף עוד שירים שכתבו ושרו יהודים בתקופה זו, הקליט בפני הוועידה כמה מאותם שירים (חלק מהשירים הוא שר בעצמו, וחלק אחר שרה זמרת).

דיון בכיתה

• מה הניע לדעתכם את קצ'רגינסקי לאסוף את השירים בזמן המלחמה? מה אפשר ללמוד מכך שהוא הוזמן למסור לוועידה את החומר שאסף?

  בתיעוד ייחודי זה משתלבים שני מרכיבים בעלי משמעות. קצ'רינסקי, בהיותו משורר, הכיר במשמעותם הייחודית של השירים כבר בזמן השואה. גם הוועידה ההיסטורית הכירה בערכם התיעודי החשוב של שירים אלו וכללה את השירים שתיעד קצ'רגינסקי במסגרת המקורות המיועדים לתעד את סיפור השואה ולהוות בסיס למחקר היסטורי ולזיכרון לעתיד. מעניין שהוועידה ההיסטורית הכירה כבר בשנת 1946, בזמן סמוך מאוד לשחרור, בצורך להשתמש במגוון אמצעים ותחומים לייצוג נושא השואה – הכרה המכוונת רבים מהמפעלים התיעודיים והחינוכיים כיום.

• כיצד שיר יכול להיות עדות?

  אפשר לכוון את התלמידים באמצעות השאלות האלה: מהם מאפייניה הייחודיים של עדות מסוג זה? מה אפשר ללמוד משיר שאי אפשר ללמוד בדרך אחרת? (נסו לחשוב: באילו מצבים אנשים שרים? במה השירה שונה מדיבור?) בשירה מתווספות המוזיקה והשיתופיות: המוזיקה מכוונת למישורים רגשיים וחווייתיים (שלא כמו טקסט שמחייב גם פעולה מחשבתית). השירה יכולה לחבר הרבה אנשים מיד ובפשטות, וכך היא יוצרת חוויה קולקטיבית. מכיוון שהשירים משקפים חוויות המשותפות לציבור רחב, הם יכולים ללמד אותנו הרבה על החברה ששרה אותם.

  מומלץ להסתייע בהגדרה המצורפת למושג "שירי עם":

  שירי עם: הרפרטואר המוזיקלי של קהילות – בעיקר כפריות. שלא כמו המוזיקה האמנותית, שהיא יצירתם של מלחינים בעלי השכלה מוזיקלית, שירי העם מתפתחים על פי רוב באופן אנונימי, בשכבות לא-משכילות. השירים הועברו, ועדיין מועברים, בעל פה. שירי העם "צמחו" מתוך החיים עצמם, ותכניהם עוסקים בתנאי החיים החומריים והרוחניים (סבל ושמחה, שאיפות ומלחמות, עבודה ומנוחה, פחד ואמונה ועוד).

שירים רבים בתקופת השואה נהפכו במהרה ל"שירי עם" – על פי רוב זהות המחברים לא הייתה ידועה, אבל השירים התחבבו על הציבור ונפוצו בין היהודים בגטאות, במחנות, ביערות הפרטיזנים ועוד. לכן אותם שירים הם עדות ממקור ראשון ובעלת חשיבות מיוחדת של חיי היהודים בתקופה זו: היהודים שרו שירים שתיארו את תחושותיהם, את מצוקותיהם ואת תקוותיהם, ולכן אנחנו יכולים לזהות באמצעותם הלכי רוח, חוויות ותחושות שרווחו בקרב היהודים במציאות זו (פן שאינו בא לידי ביטוי בעדות אישית).

בשיעור זה ננסה להכיר את חייהם ואת פועלם של הפרטיזנים דרך עיניהם – באמצעות היכרות עם השירים שהיו אהובים עליהם. ננסה להבין מדוע הם היו לשירים פופולריים כל כך בקרב הפרטיזנים, ומה אפשר ללמוד מכך על מציאות חייהם ועל הדרך שבה בחרו להתמודד עם מציאות זו.

ב. השיר כעדות: ניתוח שירים ועדויות - השירה כמשקפת את מציאות החיים של הפרטיזנים היהודיים בארצות פעילותם השונות

בחלק זה, לאחר שעמדנו על ערכם התיעודי של השירים העממיים, נפנה לניתוח שירי פרטיזנים. הניתוח ייעשה בעזרת דף האזנה, שירים, עדויות, רקע היסטורי ושאלות לדיון בכיתה. חלק זה מחולק לפי מקורם הגאוגרפי של השירים – שירים שהושרו בליטא ושיר שמקורו ביוגוסלוויה.

1. שירי פרטיזנים יהודים בליטא

שמיעת השיר היהודי הפרטיזן 

להורדת קובץ השמע.

משימת האזנה:

האזינו לשיר, וסמנו בדף שלפניכם את המילים המתארות אותו: 
קצב: מהיר, קופצני, קטוע, אטי, ממושך
עצמה: חזק, חלש
אווירה: רגועה, שמחה, עצובה, מתוחה
סוג השיר: שיר מחול, שיר ערש, שיר אהבה, שיר חיילים, שיר ילדים

לפניכם מילות השיר ששמעתם קודם ביידיש, בתרגום לעברית. קראו את השיר וענו על השאלות:

הירש גליק

שמרק'ה (שמריהו) קצ'רגינסקי

נבחן את השיר לאור ההקשר ההיסטורי שבו נכתב. 

לפניכם עדויות ומידע היסטורי על חיי הפרטיזנים.

• על פי העדויות והמידע, כיצד המציאות של חיי הפרטיזנים שעליה קראתם קשורה למאפייני השיר ששמעתם?
• מה הפך לדעתכם את השיר ששמעתם לפופולרי ולנפוץ כל כך בקרב הפרטיזנים?

וילנה, יולי 1944 – פרטיזנים יהודים חברי פ.פ.או, הארגון הפרטיזני המאוחד, שנמלטו מהגטו ליערות רודניקי, בשובם לווילנה לאחר השחרור

עדויות על מציאות החיים ביערות הפרטיזנים:

"המציאות [...] הוכיחה, שמסוגלים אנו לכל דבר, לא רק לקחת סוסים ופרות מאויבינו. בחייהם שילמו לנו [הנאצים] עבור דם ישראל. שרפנו גשרים. פוצצנו רכבות מלאות חיילי האויב. בנימין היה מפקד כיתת החבלנים של הפלוגה [...] הוא שלח "אל על" ארבע רכבות מלאות ציוד וחיילים גרמנים שנסעו לחזית. הרסנו יחידות גרמניות על מבצריהן, ארבנו להם על כל צעד ושעל ביום ובלילה, הוכחנו שכדורו של בחור יהודי ממית ככדורו של גרמני. גדולה הייתה הפאניקה והפחד בחיל המצב של הגרמנים במחוז ליחוביץ', במקום שפעלה קבוצתנו [...] אחרי שהצלחנו במארב ובקרב פנים אל פנים להשמיד כיתה שלמה של חיילי האויב [...] בהיוודע לאויב שפלוגתנו נמצאת בקרבתו, היו אומרים בפחד: "היהודים מתקיפים", וזה הספיק כדי שלא ייראו בסביבה, ויימצאו רק בחפירותיהם ובעמדותיהם המבוצרות. מחיר יקר שילמנו, אבל הוכחנו לאויב שדם יהודי אינו הפקר כלל וכלל."2

• 2. 2

מתוך 'סדרת הפרטיזנים' של האמן יהודי ופרטיזן, אלכסנדר בוגן, 1949

"בין ראש השנה ליום הכיפורים [1943] התחילו הגרמנים לכתר את היער באלפי חיילים שרוכזו בכפרי הסביבה והחלו להפגיז את היער. הגרמנים חדרו לבסיסי הפרטיזנים, וגם ל"נקמה", הבסיס שלנו. עזבנו את הבסיס יחד עם הפצועים ופנינו לדרך הביצות [...] הן היו טובעניות, ומי שלא דרך בשביל המיוחד טבע בהן [...] הגענו עד לאי קטן, ובו הנחנו את האלונקות עם הפצועים, אבל לא לאורך זמן. הגרמנים גילו אותנו באחד הסיורים שערכו והתחילו להפגיז אותנו ולירות בנו מהאווירונים ומהתותחים שבסביבה. חללים רבים נפלו בינינו. כעשרה ימים שהינו בביצות. ביום היינו מתחבאים בערמות המספוא [...] אני זוכרת שהיינו ניזונים מגרגרי יער וחופן אפונים צהובות יבשות שאחד מאתנו היה מחלק לנו מכיסו [...] "3

• 3. 3

מקום מסתור של פרטיזנים ביערות, נארוץ', פולין.

"חודשי החורף 1944-1943 היו קשים ומכריעים בתולדות היחידה היהודית. האוטוריאד [המחלקה] נותקה ממקורות-האספקה [...] בקרב הלוחמים השתררה ההרגשה, כי האוטריאד נותק מעולם החיים. השלג העמוק והכפור סגר עליהם מעברים. ומששככה סופת-השלגים ביער, הפך ים-השלג למלכודת- מוות. כל תנועה של היחידה השאירה עקבות ועוררה תשומת-לבם של הגרמנים החונים בכפרים הסמוכים. ימים רבים התקיימו אנשי המחלקה על מעט קמח מהול בשלג. ומשאזל הקמח אכלו את שארית הפולים והעדשים היבשים. אותו זמן רבו החולים ובאין רופא ותרופות, שכבו החברים בעלפון ובאין-אונים, וקודחים בשארית כוחותיהם. רק יחידים החזיקו מעמד. המוות ארב בחוץ והשתלט אט-אט גם בפנים הבקתה. היחידה הפארטיזנית גססה. חברים אחדים שעמד להם עוד כוחם נשלחו לכפר הסמוך להביא מזון [...] אולם במבואות היער ארבו הנאצים. בקרב מר נהרג הפרטיזן הצעיר והאמיץ נאתק. היתר נרדפו כחיות ונאבקו בשארית כוחותיהם [...] כך עברו שבועות וחודשים במצוד בלתי פוסק. קברו את ההרוגים, גררו את הפצועים ואת החולים, וניזונו מקליפות של עצים או מתפוחי-אדמה קפואים. לשיא יאושם הגיעו החברים כאשר מת אחד מהם בדרך הנסיגה. פשוט מת מרעב. פרטיזן מת מרעב!... "4

פרטיזנים – מידע היסטורי

הלחימה הפרטיזנית, והיהודים בשורות הפרטיזנים במזרח אירופה: 

היכן פעלו?
הלחימה הפרטיזנית מותנית באפשרויות של הסתתרות ובריחה. בהתאם לכך התרכזה חלק גדול מהפעילות הפרטיזנית במזרח אירופה במדינות אוקריינה, ביילרוס וליטא, המתאפיינות מבחינת תנאי השטח בריבוי של יערות עבותים, ביצות טובעניות, ושטחים אחרים הקשים למעבר.יכולתם של יהודים במזרח אירופה להצטרף לשורות הפרטיזנים היתה מותנית, לאור זאת, בראש ובראשונה בקרבה לאיזורי יערות גדולים.

מה היו פעולותיהם? 
היחידות הפרטיזניות עסקו בעיקר בפגיעה בעורקי תחבורה, במפעלים הגרמניים, ובכושר הניידות של האויב. הלוחמים היהודים נטלו חלק, יחד עם חבריהם הלא-יהודים ,בפעולות הפרטיזניות, אך בנוסף לכך, ולהבדיל מחבריהם לנשק הלא-יהודים, ראו הפרטיזנים היהודיים את עצמם מחוייבים, לעתים קרובות, לחזור לגטאות מהם באו ולהוציא מהם יהודים ליערות.

אילו קשיים ייחודיים ניצבו בפני הפרטיזנים היהודיים?
השגת נשק, הדרוש לצרכי פעילות של לחימה, הגנה, והשגת מזון, הייתה משימה קשה במיוחד עבור הפרטיזנים היהודים, שלא קיבלו אספקה של נשק מהיחידות הסובייטיות.
בנוסף לכך, היהודים היו תלויים בנכונותן של יחידות פרטיזניות סובייטיות ביערות לשלבם במערך הפרטיזני שלהם. במקרים רבים נאלצו הלוחמים היהודים בשורות הפרטיזנים נאלצו להתמודד לא רק עם האוייב הגרמני אלא גם עם גילויי אנטישמיות בקרב פרטיזנים אנטישמיים שלעתים אף הרגו בהם בעצמם.

כיצד ניסו היהודים להתמודד עם קשיים אלו? 
אחד הפתרונות לבעיית האנטישמיות בשורות הפרטיזנים היה הקמת היחידות הלאומיות היהודיות. רובן קמו ביערות הפרטיזנים בעיקר ב-1943. היו אלה יחידות מלוכדות של לוחמים מסורים ובעלי מוטיבציה גבוהה להילחם; בראשם עמדו מפקדים מוכשרים, רובם ככולם בעלי תודעה יהודית לאומית. היחידות היהודיות התאפיינו בהווי יהודי, בשימוש נרחב בלשון היידיש, בטיפוח קשר עם יהודים בגטאות הסמוכים, תוך מתן סיוע להם להצטרף לפרטיזנים. בסך הכול התקיימו כ- 10 יחידות מסוג זה, ובהן קרוב ל-1,000 איש. אולם קיומן לא ארך זמן רב, ככל הנראה מסיבות פוליטיות, ולוחמיהן פוזרו בין יחידות אחרות. פתרון אחר, שנועד לקלוט ולקיים אזרחים יהודים ובני משפחותיהם שנמלטו היערה היה "מחנות משפחה" יהודיים. כעשרים מחנות כאלו היו מפוזרים במזרח פולין ובשטחים המערביים של ברית-המועצות, ובהם מצאו מקלט אלפי גברים, נשים וילדים - בודדים ומשפחות.

פן נוסף בחיי הפרטיזנים בא לידי ביטוי בשיר הבא:

השמעת השיר "שם בקצה היער"

להורדת קובץ השמע.

משימת האזנה:

האזינו לשיר, וסמנו בדף שלפניכם את המילים המתארות אותו: 
קצב: מהיר, קופצני, קטוע, אטי, ממושך
עצמה: חזק, חלש
אווירה: רגועה, שמחה, עצובה, מתוחה 
סוג השיר: שיר מחול, שיר ערש, שיר אהבה, שיר חיילים, שיר ילדים

לפניכם מילות השיר ששמעתם קודם ביידיש, בתרגום לעברית. קראו את השיר, וענו על השאלות שאחריו:

על גלגוליו של השיר

את השיר כתב חייל רוסי ששמו מאמאיצ'וק לזכר חברו הפרטיזן שנפל בקרב על העיר לנינגרד, והלחין אותו מלחין רוסי ששמו ליאוניד שוכין. השיר נעשה להיט בקרב הפרטיזנים בסביבה.
את שירו של פיוטר מאמאיצ'וק תרגם ליידיש שמרק'ה קצ'רגינסקי בשנת 1944 בערך, לאחר ששמע אותו מושר בפגישה לילית עם קבוצת פרטיזנים בסביבות וילנה.
השיר הרוסי התפרסם בארץ בשנות ה-40 ותורגם לעברית. בשנת 1948 ערכו רפאל קלצ'קין ומנשה בהרב כמה שינויים בשיר וכתבו על בסיסו את השיר "בערבות הנגב".

להרחבה, לחצו כאן.

• 4. 4

פרטיזנים ביער המושלג

• האם האווירה שהמוזיקה משרה מתאימה לתוכן השיר? במה?
• אילו מאפיינים מחייהם של הפרטיזנים שעליהם קראתם קודם באים לידי ביטוי בשיר זה?
• מה הפך את השיר הזה לדעתכם לפופולרי בקרב הפרטיזנים?
• מה המשותף לשני השירים ששמעתם ובמה הם שונים?

2. שירי פרטיזנים ביוגוסלביה

השמעת השיר "חבר המפלגה טיטו" 

האזינו לשיר, קראו את מילותיו, וענו על השאלות:

השיר נכתב במהלך הלחימה הפרטיזנית ביוגוסלוויה, והלחין אותו המלחין היהודי אוסקר דנון ששירת בשורות הפרטיזנים ביוגוסלוויה.

• איזו אווירה השיר משרה?

• במה שונה שיר זה מהשירים הקודמים ששמעתם? (התייחסו לשמות השירים, לנושאים המרכזיים, לאווירה שהם משרים, לסגנון המוזיקלי ולביצוע.)

  התחושה העיקרית שמשרה שיר זה היא אופטימיות וביטחון. שלא כמו השירים מליטא ששמענו, שיר זה אינו מזכיר את הנסיבות הקשות של מלחמת הפרטיזנים, והדגש בו הוא בניצחון. השיר אינו אישי אלא מתאר צעידה משותפת של לוחמים אל הקרב. שלא כמו הלחן הנוגה של השיר שם בקצה היער והלחן המתנגן של היהודי הפרטיזן, הלחן של שיר זה מתאפיין בהרבה פאתוס – משפטים מוזיקליים קצרים מאוד, סופי השורות נקטעים, והמנגינה מאוד פשוטה ודרמטית. את הפאתוס מעצים הביצוע המקהלתי (כך גם במקור!), לעומת השירים הקודמים המבוצעים על ידי זמר יחיד.

• כיצד ההבדלים בין השירים האלה משקפים את ההבדלים בין הלחימה הפרטיזנית היהודית במזרח אירופה ובדרומה? היעזרו בעדות ובמידע המצורף.

ולדימיר זאב מילוא ששירת בשורות הפרטיזנים ביוגוסלוויה מספר:

תצלום של אנדרטה לזכר פרטיזנים שנפלו, פינסק, פולין.

"אני שירתתי בשורות הפרטיזנים במשך שנתיים, כטכנאי רדיו. באופן אישי נתקלתי באנטישמיות מצד מפקדים, ואני יודע על גילויי אנטישמיות נוספים בצבא, ואפילו על מספר הוצאות להורג על רקע אנטישמי (זה לא נאמר במפורש, אבל לא היתה כל סיבה אחרת לכך), אבל באופן כללי-, אנחנו כלוחמים הרגשנו מוגנים מפני אנטישמיות בהשוואה לאוכלוסייה היהודית האזרחית מכיוון שיכולנו להתלונן, והדברים טופלו [...] 
אני התגייסתי לשורות הפרטיזנים מתוך רצון להלחם באוייב המשותף –הגרמנים. לעומתי בת דודה שלי שהייתה גם כן פרטיזנית הייתה קומוניסטית 'שרופה'. היא, כמו בני נוער רבים נוספים שהתגייסו לשורות הפרטיזנים, חלמה על המדינה היוגוסלווית המאוחדת שתקום לאחר המלחמה תחת שלטון קומוניסטי. היהודים הקומוניסטים בשורות הפרטיזנים לחמו –לא רק לשם מיגור האויב, אלא גם למען העתיד המשותף במולדת היוגוסלווית. 
[...] הלחימה הפרטיזנית הייתה מבוססת על סיוע האוכלוסייה המקומית. הצבא והעורף התומך היו זקוקים להרבה מוטיווציה כדי שכל העסק יפעל. לכל יחידה היה קומיסר שדאג בראש ובראשונה למורל ולהעלאת המוטיווציה של הפרטיזנים. לצורך כך נוצרו שירים – בעיקר לכבוד טיטו. כולם היו חייבים להתייצב לישיבות, ולשיר... ".5

הפרטיזנים היהודיים ביגוסלוויה

בתחילת יולי 1941, זמן קצר לאחר פלישת הגרמנים לברית המועצות ושלושה חודשים לאחר שכבשו את יוגוסלוויה, פרץ בסרביה מרד עממי נגד הכובשים. בתוך זמן קצר הצליחו הקומוניסטים, בהנהגת יוסיפ ברוז טיטו,* להתייצב בראש המרד, ובהדרגה התפשט המרד על פני כל המדינה ובכל אזורי הכיבוש. טיטו ואנשיו הצליחו, בתנאי מאבק קשים מאוד, ללכד כוח גדול (300,000-200,000 לוחמים) לשורות הפרטיזנים, ובשיא המאבק, משנת 1943, העסיקו הפרטיזנים של טיטו כעשרים אוגדות של הגרמנים.
יחידות הפרטיזנים התמקדו באיסוף מידע מודיעיני, בהגשת סיוע לשבויים נמלטים ולטייסים שמטוסיהם הופלו ובמבצעים צבאיים ממוקדים. 
השתתפות היהודים בתנועת ההתנגדות הייתה יחסית גדולה מאוד, על אף הקושי העצום ליהודים להגיע לאזורי הקרבות המרוחקים ואף שעם התחזקות הפרטיזנים במחצית השנייה של 1942 כבר הושמדו רוב יהודי יגוסלוויה.
יהודים לא מעטים הגיעו לדרגות פיקוד גבוהות מאוד בשורות הפרטיזנים. יחסה של הנהגת הפרטיזנים ליהודים היה אוהד ומסייע. הוראות מפורשות דרשו סיוע מיוחד ליהודים ומאמץ להצילם. גילויי האנטישמיות המעטים בשורות הפרטיזנים דוכאו בחומרה.

ג. השיר כאמצעי התמודדות: ניתוח עדויות - תפקיד השירה בחיי הפרטיזנים

קראו את העדות שלפניכם:

• 5. 5

פרטיזנים יוגוסלבים

"היו במחנה הרבה נגנים, אך לא היו כלי-נגינה. היוצאים לפשיטות איסוף המזון נתנו את דעתם על מחסור זה והשיגו גיטרה, כינור ומנדולינה; וכך הוקמה שלישייה. אחד מחברי השלישייה אומר ש"את צלילי השלישייה החדשה יכלו לשמוע בכל רחבי המחנה". כל החזרות לאירוע נערכו במפקדה. המקהלה שרה בליווי הנגנים. שרו כל מיני שירים. רבים מהם היו שירים פטריוטיים הקשורים בצבא האדום. בתקופת החזרות היה טוביה מזמין את הנגנים לזמליינקה שלו כדי שינגנו לפניו. הוא היה נותן לנו משקאות ואוכל. בהתחלה היינו מנגנים שירים רוסיים פופולריים, ואחר-כך, אפילו בלי לתכנן מראש, עברנו לשירי-עם יהודיים. זמרים שונים התלוו אלינו..."6

• מה הפך את השירים למרכזיים כל כך בחיי הפרטיזנים, במציאות של לחימה, מתח וסכנה תמידית?

נסו לענות על שאלה זו באמצעות העדויות שלפניכם – קראו את העדויות, וסמנו בכל אחת מהן את המילים המציגות את תפקידה של השירה בעבור הפרטיזנים.

שמרק'ה קצ'רגינסקי:

"בשעות הלילה המאוחרות, לאורו של הנר, מנסה כל אחד מהקבוצה שלנו – בפרוזה, בשיר ובציור להנציח עבור ההיסטוריה את פרק הגבורה...
[...]
דבר משונה קורה אצלנו ביערות: דווקא את השירים ואת הטקסטים שהם יותר עליזים לא מרבים לשיר אצלנו [...] האם לא שרים ביערות? אהה- ועוד איך! אך לא שירים אלה! שירים שקשורים לגעגועים הביתה, לאהבה, לאם, לא שירים שקשורים למאבק, לקרב. מפליאה ומשונה התמונה, כשאני רואה גיבורים קשוחים, שאינם מזיזים עפעף כאשר הם צריכים לחסל את האויב וכאן הם נעשים רגשניים כמו נשים, ומזילים את געגועיהם ואהבתם בשירים שהם עצמם יצרו, או מעיבודים שעשו לשירים מלפני המלחמה, שהוסיפו להם נופך אישי. "7

"שרנו. אפילו כשהשיר היה עצוב... העצב עורר בנו כעס ודאגה – רגשות בריאים, שהניעו אותנו למילוי חובתנו – הנקמה."8

"עשרים וארבעה יהודים היינו, תשעה-עשר בחורים וחמש בחורות, ולנו שבעה-עשר רובים ורימונים. בלב יער מצל ועבות, בצלם של עצי.- אורנים צפופים, טמונה בקתת העפר שלנו. [...] בעד הווילון הפרוש על החלון הקטן בוקע אור צהוב ועמום, מתוך להבת-האש הקטנה והקודרת, הבוערת בתוך בקתת - העפר פנימה. תנור- הברזל הקטן בוער, לוהט כאש, לקול הניגונים ושירי-העם היהודיים. ישובים אנו על האצטבאות בצורות שונות ; האחד רגליו מקופלות תחתיו; האחד נשען על ידו [...] ונעימות חרישיות ולבביות משתפכות מן הגרונות. לייזר מנצח על הזמרה.
- חברים, ערב שבת היום, הבה נזמר "אבינו מלכנו".
- והכול פותחים מיד בזמרת "אבינו מלכנו". עד שעה מאוחרת בלילה בוקעת הנעימה היהודית ומעלה הד בין הענפים הגדולים של האילנות; דומה, רוצים האנשים כי יזמרו גם העצים אתנו יחד. פעם בפעם נכנס הזקיף ומעיר לנו את הערתו ;"הנמיכו קול חבריא". שכן מגיעים אנו לידי התלהבות, שוכחים לשעה קלה, כי ביער אנו נמצאים ונדמה לנו כי בביתנו אנו יושבים בשישי בערב מסביב לשולחן, ומזמרים זמירות, כמו לפנים בישראל. "9

• 6. 6
• 7. 7
• 8. 8
• 9. 9

פרטיזנים שומרים על שדה התעופה ביער נליבוקי, יולי 1944

"השירה גרמה להרגשה טובה. היא החליפה את ההליכה לקולנוע, לתיאטרון... בתקופות שהיו רגועות יחסית, היינו מתאספים בערב סביב המדורה, ושרים. בימים הקשים של הלחימה, כאשר ספגנו הרבה אבדות, לא היו שרים. בימים בהם הלוחמים שלנו נחלו ניצחונות – למשל כאשר הצליחו לתפוס גרמנים ולהביאם לשבי, הם היו חוזרים מרוצים למחנה, ובערבים כאלו היו שרים. 
שרנו שירים רוסיים מלפני המלחמה, ושירים מהגטו. השירים היו ברוסית וביידיש. שרו הרבה שירים של קצ'רגינסקי, וגם של סוצקבר (אפילו שלא היינו באותם היערות – אנחנו היינו ברודניקי והם בנארוץ', אבל השירים הגיעו אלינו). שרו שירים עצובים, שירי געגועים לווילנה של פעם, אבל גם שירים של תקווה ושמחה על הניצחון, שהאמינו שהוא קרוב. "10

סיכום

נחזור כעת לשיר שפתחנו בו את השיעור – המנון הפרטיזנים. שמרק'ה קצ'רגינסקי מספר:

" בזמן בו נראה היה, שהתוצאה האפשרית היחידה היא מוות, רפרפו בנשמותינו מלותיו של המשורר – הפרטיזן שלנו הירש גליק: "אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה".

• כיצד אפשר להסביר התופעה שמתאר קצ'רגינסקי, לאור מה שלמדתם בשיעור?
• אילו הייתם צריכים לספר את סיפורם של הפרטיזנים באמצעות שיר אחד או עדות אחת שקראתם או שמעתם בשיעור זה, במה הייתם בוחרים? הסבירו את בחירתכם.

• 10. 10

שירון של קבוצת הפרטיזנים של מישה (דיאדיא) גינדלמן