מערך שיעור בנושא רשת החינוך "תרבות" ושאלת הזהות העברית

התפתחות מערכת החינוך העברית:

לאחר ייסוד התנועה הציונית בשנת 1897 החלה התנועה העברית על אגודותיה לממש את מטרתה להחיות את הלשון העברית3. בקיץ 1902 התקיימה אספה כללית של הציונים ברוסיה ובה נאם אחד-העם:

"באחד הקונגרסים הציונים יצא הכרוז 'כבשו את הקהילה!'. [...] ואולם לפי דעתי, יותר נכון היה להכריז תחת זה: 'כבשו את בית-הספר!' בבית הקהילה יש לנו עסק עם 'האבות', ובבית הספר – עם 'הבנים'. לכבוש את האבות, לפחת [=להפיח] רוח חדשה בלבות הגדולים, שכבר נשתקעו באורחות חיים ידועים ודעותיהם ורגשותיהם הם כבר 'נתאבנו' בצורה ידועה שקשה להם לשנותה – עבודה זו יגיעתה מרובה מתועלתה, ועל הרוב אין תוצאותיה הקלות שוות באיבוד הכוחות היוצאים בה. וכי לא יותר מועיל היה למטרתנו להקדיש את הכוחות האלה ל'כיבוש הבנים', שעדיין ליבם נייר חדש ואפשר לכתוב עליו כטוב בעינינו בלי יגיעה יתרה?"4

קריאתו של אחד-העם לפנות אל בני-הנוער דווקא הביאה לייסוד אגודת חובבי שפת עֵבֶר ברוסיה. לאחר שקיבלה האגודה אישור רשמי מהממשלה, גברה פעילותה עד שהיא מנתה כ-60 סניפים, שפעלו למען הקמת בתי-ספר ברוח האגודה, גנים ושיעורי ערב למבוגרים. במקביל התקיימו סמינרים עבור מורים שבהם השתלמו בתכנית הלימוד של בתי-הספר החדשים. תופעה זו החלה לגלוש גם לערים הגדולות בפולין.5

לאורך השנים נידונה שאלת מקומה של הלשון העברית בבתי הספר העבריים; כיצד ללמד את השפה העברית? האם תוך כדי תרגום או האם יש ללמד 'עברית בעברית'?6 האם ללמד את כל המקצועות בלשון זו? בעניין זה נאם זאב ז'בוטינסקי בוועידה שנערכה בוינה בשנת 1913:

"מה מהותו של חינוך לאומי? [...] חינוך לאומי הוא השואף לנטוע בלב הצעירים רגש אהבה לעמם ולקנייניו הלאומיים. [...] מלבד הרגש, קשר יותר אמיץ המקשר את היחיד אל האומה, הלוא הוא קשר השפה. [...] הקשר ההכרחי בין היחיד והאומה הוא הלשון שבה הורגל היחיד לחשוב מחשבותיו ולהרגיש את רגשותיו".7

שאלות לדיון:

• עיינו בנאום אחד-העם: מדוע טען אחד-העם שיש לכבוש קודם את בתי-הספר? את מה מכנה אחד-העם "כיבוש"? מדוע?
• מדוע השתמש אחד-העם בדימוי "נייר חדש", ואיזו נקודה ביקש להדגיש באמצעות דימוי זה?
• עיינו בנאומו של זאב ז'בוטינסקי:
• "חובבי שפת עבר" – מדוע, לדעתכם, נבחר שם זה כשם האגודה?
• מהי שאיפתו של ז'בוטינסקי כפי שהיא עולה מנאומו בכנס?
• מדוע, לדעתכם, ז'בוטינסקי הדגיש כי שפת המחשבה והרגש היא תנאי הכרחי לקשר בין אדם יחיד לעמו?
• לאור דבריו של ז'בוטינסקי, איזה תפקיד חדש קיבלה הלשון העברית?

ייסוד רשת החינוך תרבות:

בשנת 1917 התכנסה במוסקבה ועידת אגודת חובבי שפת-עבר שהוקדשה לחינוך העברי. בוועידה הוחלט להקים רשת חינוך רחבה, רב-גילית, שבה שפת ההוראה תהיה הלשון העברית. הרשת היתה אמורה לכלול גני ילדים, בתי-ספר יסודיים ותיכוניים, בתי-ספר מקצועיים, אוניברסיטאות, שיעורי ערב וסמינרים למורים ולגננות. נוסף על כך הוחלט לשנות את שם האגודה ל"תרבות".8

רשת תרבות פרחה ברוסיה, וכבר בשנת 1917 נוסדו כ-200 מוסדות חינוך.9 הצהרת בלפור מנובמבר באותה שנה חיזקה את תרבות ואת פעילותה.10 אך לאחר המהפכה הבולשביקית והתבססות המשטר החדש נאסר על לימוד הלשון העברית בבתי-הספר (1919), והלשון היהודית היחידה המותרת היתה היידיש. בעקבות זאת, ולאור העובדה שפולין זכתה בעצמאות ונדרשה להעניק שוויון זכויות למיעוטים, עברה היוזמה והעשייה ברשת תרבות לפולין, שם הגיעה לשיא פריחתה.11 בשנת 1936 היו לתרבות 268 מוסדות חינוך ו-44,780 תלמידים.12

שאלות לדיון:

• על מה הצביע שינוי שמה של האגודה מ"חובבי שפת עבר" ל"תרבות"? איזה יתרון מציע השם החדש?
• מדוע חיזקה הכרזת בלפור משנת 1917 את פעילותה של רשת תרבות?
• כפי שלמדנו, המעבר לפולין השפיע על התפתחות תרבות. מדוע, לדעתכם, דווקא בפולין חלה פריחה זו?

הוועידה הראשונה:

בינואר 1922 התכנסה הוועידה הארצית הראשונה של רשת תרבות בורשה שבפולין. אל הוועידה הגיעו 178 צירים מרחבי פולין, אך היא גם היתה פתוחה לכל מי שביקש לשמוע על תרבות וחינוך עבריים, ללא הבדלים מפלגתיים – גם מי שלא היה חבר המפלגה הציונית יכול היה להשתתף בוועידה. הייתה זו נקודת מפנה חשובה בתפישת תרבות ובפעולותיה. בוועידה עלו נושאים שונים ונקבעו עקרונות שעל-פיהם יתנהלו מוסדות החינוך של תרבות.13

שאלות לדיון:

• מדוע היוותה פתיחת שערי הוועידה למי שאינם חברי המפלגה הציונית נקודת מפנה?

החלטות הוועידה הראשונה:

אחת השאלות הראשונות שעמן התמודדו בוועידה הייתה שאלת המבטא שבו ראוי לדבר את הלשון העברית בבתי- הספר – האם יש לבטא אותה במבטא אשכנזי (מלעיל – הדומה בניגונה ליידיש), או שמא במבטא ספרדי (מלרע – כמקובל בעברית ישראלית). הדעות שהוצגו היו לכאן ולכאן.

ד"ר יהושע טהון טען כי "בארץ ישראל יש כבר עובדה קיימת. שם שולט המבטא הספרדי ומשם עלינו לשאוב ולינוק את כל התורה של החיים היהודיים החדשים, המתחדשים ולהיכנע להשפעתם".14

לעומתו, טען ד"ר יעקב כהן כי: "זכות הראשונות ישנה וצריכה להיות רק לאותו המבטא הנהוג והמקובל בספרות, ביצירה הספרותית, בשירה – למבטא אשכנזי עם הנגינה שלו".15

שאלה לדיון:

• מה עמד במרכז טענתו של כל אחד מהדוברים בדיון על שאלת המבטא? איזה טיעון נשמע, לדעתכם, משכנע יותר? מדוע?

בסופו של דבר הוחלט כי המבטא הספרדי, ישלוט בבתי-הספר העבריים של תרבות. נוסף על כך, הוועידה קיבלה על עצמה החלטות נוספות, ביניהן:

1. יש להשליט את הלשון העברית בחינוך, בתרבות ובכל שטחי החיים. כמו כן, יש לפתח את היצירה העברית למען העם היהודי כולו.
2. לאור התקופה המיוחדת, "תקופת הגאולה והתחייה", יש להתאים את דרכי החינוך במוסדות לצרכים הלאומיים שדורשת התקופה.16
3. מטרות החינוך הן: פיתוח הרמוני של הגוף והרוח; חינוך למוסריות ציבורית; חינוך ללאומיות פרודוקטיבית.
4. יש ליצור תכנית לימודים אחידה לכל מוסדות הרשת, כדי ליצור קשר אמיץ ביניהם.
5. יש להקים ועד שידאג לפיתוח התרבות הגופנית, האסתטית, המדעית והלאומית לאחר שעות בית-הספר (בקרב הנוער והמבוגרים).
6. הוועידה שמה דגש על "הצורך ללמד מלאכה" בבתי-הספר היסודיים, בייחוד בחקלאות, בבנייה ובהכשרת חומרי-בניין.17
7. אחד הנושאים העיקריים שיש לטפל בהם הוא הכשרת מורים.
8. יש לייסד הוצאת ספרים שתוציא לאור ספרי לימוד ופדגוגיה של רשת תרבות.
9. לפי שעה, על ההורים יהיה לשלם שכר לימוד עבור בניהם הלומדים במוסדות חינוך תרבות.18

שאלות לדיון:

עיינו בהחלטות הוועידה וענו על השאלות:

• מדוע ביקשו אנשי תרבות לפתח יצירה עברית ולהשליט את הלשון העברית בכל תחומי החיים? עם איזו תופעה ביקשו להתמודד?
• מדוע, לדעתכם, כינו את זמנם (כאמור, ראשית שנות ה-20) "תקופת הגאולה והתחייה"?
• בכמה החלטות עולה כי תרבות ביקשה לשים דגש לא רק על לימוד מדעי הרוח. באילו מקצועות נוספים ביקשה תרבות להכשיר את תלמידיה? מדוע? על מה מלמדת, לדעתכם, תופעה זו?
• על-פי הסעיף האחרון של החלטות הוועידה ניתן ללמוד כי חלק מתקציבי בתי-הספר מומנו על-ידי ההורים, שנדרשו לשלם שכר לימוד. מתוך עדויות שונות עולה כי שכר הלימוד היה גבוה עבור משפחות רבות. אילו בעיות, לדעתכם, עלולות להתעורר בשל כך?
• אילו הייתם צריכים לכתוב היום מניפסט המעודד את השימוש בשפה העברית בלבד, מה היה תוכנו?

בעקבות הוועידה כתב דוד לוין, אחד ממארגניה:

"הועידה הקימה את המכון הגדול לעבודת התרבות העברית בפולין. [...] ניטל טעם היַתמות והבדידות, שהיה טועם העסקן היחידי בעבודתו התרבותית. [...] הועידה הקימה הסתדרות מאוחדת ומאחדת ובזה נתנה גאולה ופדות לאלה העובדים – האובדים בערבות היערות. [...] נכנסנו למשפחתן של כל האומות המתוקנות, אל העולם הפדגוגי הגדול – ועל הפרק עומדות שאלות כלליות, שאתה מוצא דוגמתן אצל כל אומה ולשון נורמליות [...] קרענו לנו חלון לאירופה. היתה רוח אחרת".20

שאלות לדיון:

• למה מתכוון לוין באומרו "ניטל טעם היתמות והבדידות"? מדוע, לדעתו, הן נעלמו? אילו מבין החלטות הוועידה מלמדות על כך?
• ממה ניתן ללמוד כי אכן "נכנסנו למשפחתן של כל האומות המתוקנות", לדעתו של לוין? מדוע?
• התבוננו בשער עיתון הילדים הציוני "עולם קטן" שיצא לאור בשנת 1901. שימו לב לתפוצת העיתון ולשימוש בשפות השונות. מהם הנושאים המתוארים בשער? כיצד מתוארת ארץ-ישראל? מיהם הגיבורים המיתיים המתוארים בה?

בשנת 1927 התכנסה הוועידה הארצית השלישית, ובה עלו בעיות אידיאולוגיות וציבוריות. הוועידה יצאה כנגד התופעה המתפשטת של בתי-ספר דו-לשוניים:

"הועידה רואה בבית-הספר העברי השלם את בית-הספר היחידי של התנועה הציונית והסתדרויותיה, בית-הספר של התחיה הלאומית המבוססה על הקשר שציין העבר ההיסטורי ובין העתיד הנשקף לנו מתוך בנין ארץ-ישראל החיה והעובדת. הועידה רואה בכל הניסיונות והמעשים הנעשים על-ידי ציונים אחראיים לייסד בתי-ספר דו-לשוניים, הן עבריים-פולניים והן עבריים-יידישאים, החלשת העמדה הציבורית והפוליטית של בית-הספר העברי השלם [...]. בית-הספר העברי השלם בגולה המתבסס על היסודות ההיסטוריים והמציאות העברית שואף להכשיר את הדור הצעיר בשביל תפקידו הגדול בשדה הגשמת התחיה המלאה והקמת עם עברי עובד בארץ ובגולה [...]. הועידה מדגישה את חשיבות העבודה לטובת הקרן הקיימת לישראל [...] בתור אמצעי חינוכי לשתף את הדור הצעיר בצורה מעשית בגאולת הארץ".21

שאלות לדיון:

• על מה מלמדת העובדה כי הוועידה יצאה כנגד תופעת בתי-הספר הדו-לשוניים? עם איזו מציאות ניסתה הוועדה להתמודד?
• מהו הפן הנוסף העולה מתוך החלטות הוועידה? במה הוא שונה מכל החלטות הוועידות עד כה? מדוע?

הילדים היהודים שחיו בפולין והתחנכו בבתי-הספר העבריים של תרבות מצאו את עצמם מתמודדים עם שאלת הזהות שלהם, בהיותם פולנים, יהודים וציונים. בצפייה בעדויות של ניצולים שלמדו בבתי-ספר אלה טרם השואה, ניתן לגלות היבטים שונים בזהותם המיוחדת. בחלק זה של השיעור נצפה בעדויות ביחס לתכנים של עיתוני ילדים של תרבות.

חיים ברונשטיין על לימודיו ב'חדר', בבית-ספר פולני ובבית-ספר עברי:

חיים ברונשטיין גדל בעיירה סקאלאט שבפולין. בשעה שנתן עדות ליד ושם, הוא תיאר את ילדותו לפרטים, וחוויותיו נשמעות כאילו התרחשו זה לא מכבר. חיים החל את לימודיו בגיל 3, ב"חדר" אצל מלמד בן העיירה. לפניכם עדותו על לימודיו ב'חדר'. צפו בעדותו הראשונה של חיים ברונשטיין.

שאלה לדיון:

• תיאורו של חיים ברונשטיין על ילדותו המוקדמת מלא בפרטים והוא מנוסח בלשון הווה. מה ניתן ללמוד מכך?

לאחר שסיים את ה"חדר" החל חיים ברונשטיין את לימודיו בבית-ספר יסודי. הוא חילק את יומו בין שני בתי-ספר שונים; האחד, בית-ספר כללי פולני שבו למד בשעות הבוקר, והשני, בית-ספר עברי של תרבות שבו התקיימו הלימודים בשעות אחר-הצהרים. צפו בעדותו השנייה של חיים ברונשטיין.

בזיכרונו של חיים ברונשטיין נצרב יום מותו של יוזף פילסודסקי, מנהיגה של פולין העצמאית שבין שתי המלחמות, כיום טראומתי. בבתי כנסת יהודיים נערכו אזכרות לפילסודסקי, שנתפש בעיני היהודים כמנהיג המיטיב עם היהודים.23

שאלה לדיון:

• קִראו את הידיעה בעיתון הילדים "עולמי" המתייחסת ליום הזיכרון של המרשל פילסודסקי, שַליטה הנערץ של פולין. על-פי העולה מהעדות ומהעיתון, כיצד תפשו אנשי תרבות את זהותם ואת שייכותם לסביבה שבה חיו? כיצד התיישבה תפישה זו עם חזונם?

מרים כגן וסיני פרסקי על העברית וחשיבותה של ארץ-ישראל:

יהודים ופולנים חלקו אדמה והיסטוריה משותפים לאורך מאות שנים. רבים מהיהודים הזדהו עם תרבותה של פולין ועם עברה המפואר, אך במחצית שנות ה-30 נאלצה יהדות פולין להגדיר מחדש את יחסה הפוליטי למדינה הפולנית. יהודים אורתודוקסים ראו במדינה סמכות שיש לכבדה מתוקף הזכות שנתנה להם לקיים אורח חיים כלבבם. לעומתם, היו יהודים שראו עצמם כ"פולנים בני דת משה" ומבחינתם יהדותם התבטאה בדתם ובמוצאם הביולוגי בלבד. יהודים שהיו חברי התנועות הסוציאליסטיות ראו עצמם כאזרחים נאמנים למולדת ובמקביל היו בעלי מודעות יהודית לאומית (באמצעות היידיש), ללא זיקה דתית יהודית. המפלגות הציוניות, לעומתם, ראו ביהדות ובציונות כתחליף ללאום הפולני.24 מטבע הדברים, תהליך זה של הגדרת היחסים בין המיעוט היהודי לבין המדינה הפולנית יצר פער תודעתי בין ראשי המפלגות, שהיו בעלי אידיאולוגיה פוליטית ברורה, לבין תפישתו האישית של היהודי החי בפולין. התנועה הציונית הולידה ארגונים ציוניים נוספים שפעלו בתחום החינוך במדינות שונות ברחבי אירופה. רשת יבנה, בדומה לרשת תרבות, הייתה רשת חינוך של בתי-ספר עבריים דתיים במזרח-אירופה ופעלה בשיתוף פעולה עם תרבות. מרים כגן, אחת משמונה אחים, בת למשפחה מבוססת מפונוביץ' שבליטא, למדה בבית-הספר העברי יבנה. בראיון ליד ושם היא תיארה את לימודיה בגימנסיה, את האווירה בבית-הספר ואת מקצועות הלימוד. צפו בעדותה של מרים כגן.

סיני פרסקי מיאנובה שבליטא, בן למשפחה מבוססת, למד בבית-ספר תרבות שבעיר. צפו בעדותו ושימו לב להדגשים השונים שמייחסים מרים וסיני ללימוד השפה העברית וליחס לארץ-ישראל.

שאלות לדיון:

• כיצד התייחסה מרים ללימוד השפה העברית? לעומתה, כיצד ראה סיני את לימוד השפה העברית ואת השלכותיו?
• על-פי יחסם השונה, מה ניתן ללמוד על זהותם האישית של תלמידי תרבות בעיני עצמם? היעזרו בדבריו של דוד לוין לאחר הוועידה הארצית הראשונה בהשוואה לסיכומי הוועידה הארצית השלישית.
• קִראו את הידיעות מעיתון הילדים "עולמי". באילו נושאים מתעניין העיתון? שימו לב למשפט האחרון – איזו ארץ זוכה לכינוי "מדינתנו", ואיזו לכינוי "ארצה"?

נתן ליפשיץ על מסגרות החינוך השונות שבהן למד:

נתן ליפשיץ למד גם הוא בבית-ספר תרבות בפינסק. סיפורו של נתן יוצא דופן. בניגוד למרים וסיני, שהיו בני משפחות מבוססות, הוא נמסר לבית-יתומים בגיל צעיר בשל מחלתה הקשה של אמו. למרות זאת, למד בבית-ספר תרבות. צפו בעדותו.

שאלה לדיון:

• השוו בין עדותו של נתן לעדויות הקודמות. בדקו את הדומה והשונה ביניהן, בהתחשב ברקע הכלכלי-חברתי של העדים וכן ביחסיהם עם שכניהם הלא יהודים.

נחמה ליס על בית-ספר תרבות ברומניה:

כאמור, רשת תרבות התפשטה למדינות רבות באירופה. נחמה ליס (פליישמן), שלמדה בבית-ספר תרבות ברומניה שתחת שלטון אנטישמי, מספרת בעדותה על הקושי לנווט בין השפות במסגרות החיים השונות. צפו כעת בעדותה.

כפי שלמדנו, נראה כי שאלת הזהות ליוותה את הילדים לאורך שנות ילדותם, והיה עליהם להתמודד עם החברות השונות שסבבו אותם, אם בבית, אם ברחוב ואם בבית-הספר. שאלת השפה, כפי שראינו בראשית השיעור, עמדה במרכז ההוויה האידיאולוגית היהודית, אך כפי שהתברר בהמשכו, גם במרכז חיי היומיום. מנהיגיה של התנועה הציונית האמינו, כמו מנהיגי תנועות פוליטיות אחרות, כי לשון הדיבור משפיעה על זהותו האישית והלאומית של דוברה. לכן יצאה התנועה "למלחמה לכיבוש" ההמון היהודי באמצעות הכלים שעמדו לרשותה, ביניהם הכלי החשוב ביותר – החינוך. נראה כי כדי לממש את חזונה האוטופי של התנועה הציונית הוקמה רשת החינוך תרבות.

מתוך העדויות שנחשפנו אליהן במהלך השיעור ומתוך עדויות אחרות עולה כי למרות הקשיים המרובים והסיכונים שהיו כרוכים בעלייה לארץ ישראל, היו הורים שעודדו את העלייה ושלחו את ילדיהם לעלות לארץ. יחד עם זאת, נראה כי לא פעם נוצר פער בין האידיאולוגיה לבין המציאות בשטח למרות המטרות המוצהרות של תרבות ודרכה החינוכית. אך בדיעבד, התברר לאחר השואה כי בתי-הספר העבריים אכן הצליחו להכין את תלמידיהם לקראת החיים בארץ ישראל - בוגרי תרבות ששרדו ועלו לארץ ישראל, השתלבו ביתר קלות בארץ החדשה בשל ידיעת השפה. רק לאחר השואה היה חזונה של תרבות והתנועה הציונית למציאות.

ועתה, לקראת סיום, נשוב אל חיים ברונשטיין. לאחר המלחמה שב חיים לעיירה סקאלאט, שם מצא עוד כמאה יהודים בלבד ששרדו את השואה. חיים ניסה לקיים את חייו בעיירה למרות בדידותו, ואף ניסה לשוב לבית-הספר הפולני שבו למד קודם המלחמה. מאחר שסבל מרעב, החליט לעזוב את העיירה אל העיר. שם הצטרף לקיבוץ השומר הצעיר ובמסגרתו עלה ארצה. בארץ שימש שנים ארוכות כמורה, וחינך דורות רבים של תלמידים. נוסף על כך, ערך את ספר העיירה של סקאלאט. ככל שעברו השנים געגועיו לעיירה הלכו וגברו, ועם פתיחת שערי פולין החל לבקר בעיירה ביקורים תכופים ונשנים. נראה כי שאלת הזהות עבור חיים טרם חלפה. צפו בעדותו המובאת למעלה.