גטו טרזיינשטט הוקם בשטחה של עיר מבצר ששימשה למגורי הצבא הצ'כי. את הצבא שימשו בעבר קְסַרְקְטִינִים (אולמות ענק). גירוש היהודים אל טרזיינשטט הוביל לצפיפות עצומה. נשים וגברים הופרדו וחיו בקסרקטינים נפרדים, מה שהביא לכך שרוב המשפחות לא חיו יחד. כדי להטיב את תנאי המגורים של הילדים, יזמה ההנהגה היהודית מעבר של חלק מהילדים אל מעונות מיוחדים ("הַיים") שהוקמו בבנייני ציבור. בהיים זכו הילדים לחינוך, למנות מזון גדולות יותר משל המבוגרים והיו משך כל שעות היממה בהשגחת מדריכים. לכן העדיפו הורים רבים שילדיהם יחיו במעונות בלעדיהם. הנסיבות הללו הולידו מציאות חיים ייחודית.
כיצד הושפעו מערכות היחסים של הילדים עם הסובבים אותם במציאות זו?
שאלת פתיחה
- חשבו על העולם המוכר לכם: מהם לדעתכם הגורמים החיוניים לילדות תקינה ונורמטיבית?
פעילות
קראו את שני המקורות הכתובים, צפו בעדות הווידאו ודונו בשאלות שבהמשך:
מקור א
על ההשפלה של ההורים בפני ילדיהם מספר מרדכי אנסבכר:
"אמי קיבלה דיזנטריה ונחלשה מיום ליום [...] ערב אחד באתי מהמעון לשוחח אתה. ראיתי שהיא כבר לא דיברה. היא היתה ללא מבט בכלל. אמרתי לה: אמי, הנה באתי, אני רוצה לדבר איתך, והיא אומרת: לא ילדי, אין צורך. ראיתי שהיא במצב מאוד מלוכלך, אני מתכוון לגוף, ולא יכולתי להביא טובה או עזרה, אחות לא הייתה והלכתי לאורך הבית [...] אמי ביקשה כל הזמן מים [...] בקושי רב קיבלתי טיפת מים ונתתי לה. היא אמרה כל הזמן: אני לא יכולה יותר [...] עשיתי מה שילדים בדרך כלל לא עושים. ניקיתי אותה ואת הסמרטוטים זרקתי. אמרתי לה: לא אעזוב אותך בשום אופן, אנו חיים יחד".
קרן, רסיסי ילדות, עמ' 60
מקור ב
על תנאי המגורים של ההורים מספר אלי בכנר:
"זוכר אני את אמי שהייתה עובדת ניקיון ב- L-417 ובלילות ישנה בקסרקטין, וכשהייתי בא לבקרה בזמנה החופשי לא הרגשתי את עצמי בנוח. היה זה אולם עצום, שבו גרו 100-120 נשים. כאשר באתי, לא יכולתי לדפוק על הדלת אם מותר להיכנס. לא פעם נכנסתי והנה אשה מתפשטת או שוכבת על מיטתה, וזה לא היה נעים עבורי. התביישתי. לכן הייתי מבקש לקרוא לה החוצה ושם היינו יחד".
קרן, רסיסי ילדות, עמ' 59
למורה
להורים תפקיד מכריע בעיצוב זהותם וגורלם של ילדיהם: גיבוש הדימוי העצמי של הילדים, מימוש שאיפותיהם האישיות והקניית הערכים שידריכו את חייהם. יחסים אלו נשענים על קִרבה ועל תלות הדדית. הילדים נזקקים להורה הבוגר שיספק את צורכיהם הבסיסיים - מזון, מחסה ואהבה שאינם תלויים בדבר - וההורים זקוקים לילדיהם כדי שיעניקו טעם לחייהם והמשכיות. צמיחתם של הילדים ויציבות עולמם הפנימי תלויות במידה רבה ביכולתם של ההורים למלא את תפקידם זה.
שאלות לדיון
- האם המגורים הנפרדים של הילדים, ללא הוריהם, שינו לדעתכם את מהות היחסים בין הורים לילדים (ריחוק, קרבה, ערעור סמכות ועוד)?
- אילו דילמות עולות מתוך המקורות שלפניכם? כיצד הילדים וההורים יכולים לפתור את הדילמות? אילו דילמות לא ניתנות לפתרון?
אחד השברים הקשים שהתרחשו בשואה, פעמים רבות, הוא אבדן היכולת של ההורים להגן על ילדיהם וליצור למענם סביבת חיים נאותה - חוויית ההורוּת נשללה מהם. במציאות זו נדרש הילד ליצור לעצמו עולם מאוזן בין המציאות שנכפתה עליו, בין יכולתם המוגבלת של הוריו לסייע לו ובין כוחו שלו להתמודד עם האתגרים. ההורים היו על פי רוב חסרי אונים ולא יכלו לפתור את המצוקות של ילדיהם, ובכך התערער האיזון הנדרש ביחסים בין הורים לילדים.
למורה
הפרֵדה מההורים אילצה את הילדים לקבל על עצמם אחריות ועצמאות. במעונות היה למדריכים ולמדריכות מקום חשוב מאוד בחייהם של הילדים, ואילו ההורים נדחקו הצדה. נוסף על כך נשללו מההורים זכויות בסיסיות כמו חינוך ילדיהם לערכים והקניית תפיסת עולם. פעמים רבות חזו ההורים בחוסר אונים בהתבגרות הכפויה של ילדיהם עקב תנאי החיים הקשים - מגפות, מחלות והשפלה. בתוך כך בכל שבוע יצאה מהגטו רכבת "השילוחים" ואיימה על המעטים שנותרו בו, ולעתים הופרדו בני משפחה אחת ושולחו בנפרד למוות במחנות.
