במעונות חיו הילדים בפיקוח של מדריכים. עד כמה הצליחה מסגרת זו לשמש תחליף למסגרת המשפחתית ואילו תפקידים קיבלו על עצמם המדריכים? נבחן זאת מבעד לעיניהם של הילדים ודרך הביטויים שהשתמשו בהם כשתיארו את המדריכים.
פעילות
קראו את שלושת המקורות הבאים. לאחר מכן פנו למלא את הטבלה המופיעה בהמשך.
מקור א - מעון הנערות הצ'כיות
היום יום האם. הבנות עשו בהתלהבות מתנות לאימהות שלהן. הרגשתי נורא מוזר. ההורים שלי בפלשתינה. חשבתי שאני צריכה לתת מתנה בחג הזה למי שאני חשה כלפיה כמעט כמו לאמא שלי, וזו בדיוק הרגשתי כלפי גברת מילשטיין וטלה. שנה וחצי הן דאגו לי כמו אימהות, למה לא אשיב להן כגמולן? אני רוצה להיות כמותן. הכנתי להן מתנות קטנות. הייתה לי תחושה מוזרה כשראיתי את גברת מילשטיין יושבת ליד השולחן! לאט לאט התקרבתי אליה ולבסוף נתתי לה את המתנה, הוספתי נשיקה מתוקה וברחתי. ראיתי שהיא מופתעת ושמחה. אני שמחתי פי מאה יותר ממנה. הלכתי לטלה, רועדת בכל גופי. בירכתי אותה והתחלתי לבכות. פתאום היה לי כל כך נעים. לעולם לא אוכל לשכוח את יום האם של טרזין.
ר"ש, בת שלוש עשרה, היים 28
בעקבותיהם - המדריך למבקר בטרזין, עמ' 13
מקור ב - חינוך יהודי בגטו
17 במרס 1942
בערב שיחה עם המדריכות. הרציתי כמעט שעה שלמה. המדריכות היו עייפות ולא הקדישו אותה תשומת הלב, שהייתי דורש אותה. רציתי לעורר ויכוח על חינוך יהודי, אבל לא הצלחתי. מקווה אני, שאצליח בפעם הבאה. מה לענות לילד אשר גונב פחם? הילד רואה, שכל אחד גונב ואובדת לו כל הרגשת מוסר.
רדליך, חיים כאילו, עמ' 67
מקור ג - הבטרויירים*
"קמרד", גיליון מספר 2, 5 בנובמבר 1943
אני חושב על מה לכתוב והנה צץ במוחי רעיון. אספר לכם הכל אודות המדריכים - הבטרויירים. הדמות המרכזית במעון A שלנו היא גאורג פרנקל. הוא שולט בנו ביד קשה, אבל הוא משיג הכל, החל משעון מעורר וכלה בארונות. כפי שמסתבר, הוא אויב גדול של טינופת, מפני שב-1 בנובמבר בשעה 8 ו-10 דקות בא רגע שאותו יזכור כל אחד. הבלגן היה אמור להיות מסודר בתוך חמש דקות. יותר לא אספר על [המדריך] יירקה ואעבור לריטה. לסדר ולעניינים אחרים דואגות הבטרוייריות ואחת מהן היא ריטה. כמו רוב הנשים היא שולטת ביד מתונה ובזה היא לא שונה. נו, ועכשיו התור של פפה, שמצוי ממש בכל מקום, ובכל מקום שוהה רק דקה. לבישול דואגות הגברות לדררובה ופלוסרובה. מנהלת הפוצקולונה היא דודה אני שסחבנו לה מטאטא, אבל כשאמרה שלא תעשה אורדנונג [סדר] החזרנו לה אותו ברצון. להתראות בגיליון הבא. מידלאיס.
* מטפל. המחנכים נקראו מדריכים והמטפלים נקראו בטרויירים.
בונדי, קראו לו חבר, עמ' 70
בטור א' מלאו את שם המדריך או המדריכה. בטור ב' עליכם לציין איזו דמות הם לדעתכם מחליפים: אב, אם, סבא, אח, משליטי משמעת, מספרי סיפורים, חברים או מורים ועוד. בטור ג' ציינו האם הצליחו המדריכים להעניק לילד את התחושה של הדמות שהם מחליפים.
| האם המדריך או המדריכה מעניקים תחושה של הדמות החסרה |
הדמות שהמדריך או המדריכה מחליפים |
מדריך או מדריכה |
|---|
| |
|
|
למורה
בטרזיינשטט חלק מהילדים חיו במעונות. הווי תנועות הנוער שימש בסיס לחיים במעונות: במעונות הופעלו הילדים בהדרכת מדריכים צעירים, שהיו לעיתים בוגרים בשנים לא רבות מחניכיהם. במסגרות אלו תפסה האידאולוגיה הציונית מקום מרכזי. אחד הביטויים לכך היה הקניית ערכים חלוציים לילדים. תפיסת עולם זו הייתה זרה לרבים מהם שכן הם באו מבתים מתבוללים. עם זאת הייתה גם פעילות של קבוצות אידאולוגיות אחרות – פוליטיות ודתיות – על פי הגוונים השונים של יהדות צ'כיה ושל הקבוצות האחרות שהיו בגטו. כאמור, הרצון להגן על הילדים מפני המציאות הקשה בגטו, הוביל את ההנהגה היהודית להפרדת הילדים מהוריהם. בכך בעצם יצרו חלופה למשפחה. סדר היום והפעילות במעונות הילדים היו באחריות המדריכים. יתרה מכך, מכיוון שבדרך כלל פורקה מסגרת המשפחה, רגשות אינטימיים כמו אהבה, כעס, תלות ועוד אשר הופנו בעבר אל ההורים הופנו כעת אל המדריכים והמדריכות.
למורה
דמות חלופית יכולה למלא את החסר. לעתים היא מנחמת ונותנת תקווה, אבל לעולם לא תהיה הדמות החסרה. לעתים קרובות היא דווקא יכולה להבליט ולהעצים את הכאב על החסר.
סיכום
טרזיינשטט אינו גטו במובן המקובל של המילה. למעשה לטרזיינשטט היו מאפיינים של גטו וגם של מחנה מעבר ממנו יצאו דרך קבע טרנספורטים אל מחנות הריכוז וההשמדה. גברים, נשים וטף התמודדו עם מציאות יומיומית מורכבת של חיים בצל המוות: הם ניסו להמשיך ולקיים מסגרת משפחתית על אף ההפרדה בין חברי המשפחה. הם נאבקו כדי להשיג מעט אוכל, ולשמור על פרטיות ועל צלם אנוש. תמונת החיים האמיתית בטרזין, ולא האשליה שעיצבו הנאצים, הולכת ומתבהרת עם קריאת עדויותיהם וסיפוריהם של הילדים בטרזיינשטט. קולם של הילדים פותח בפנינו צוהר אל מקום בו שמשו בערבוביה כוח החיים והתקווה לצד הכאב, האובדן והמוות. מתוך כ-15,000 הילדים שהיו בטרזיינשטט, שרדו כ-150 בלבד.
בפעילות נפגשתם עם מגוון עדויות מגטו טרזיינשטט המספרות את סיפורם של חלק מהילדים בגטו.
יהודה בקון מתאר באמצעות חלומותיו את המרחק הבלתי-נתפס בין הבית מלפני המלחמה, גטו טרזיינשטט ומחנה אושוויץ:
"בטרזיינשטט חלמנו [...] חלמתי שאני בחזרה בבית, חלמתי שאני פוגש חברים מהכיתה [...] כאשר באנו לאושוויץ כבר אף פעם לא חלמנו על הבית, החלום הכי גדול זה היה טרזיינשטט".
