"...באביב 1945, נדמו קולות וזוועות מלחמת העולם השנייה, ואנו, שרידי יהדות אירופה, יצאנו ממחנות המוות ומגאיות ההריגה, אחד מעיר ושניים ממשפחה, מוכים ומרי נפש, מיותמים, ללא קהילה וללא בית, ובלי נפש קרובה המחכה לנו ברחבי תבל.
המלחמה הסתיימה, אך אנו תהינו, נבוכים וכואבים, האם אחרי חשכת הגטאות, רכבות המוות ומחנות הריכוז וההשמדה, נהיה עוד מסוגלים להחיות בקרבנו את פתיל החיים, לאהוב, לעבוד, להקים משפחות ולציין ימי חג ומועד?
אנו לא נהפכנו לשונאי אדם ולשוחרי נקם על דם נקיים. זוהי עדות ניצחת לערכי המוסר הטבועים בהוויית עמנו עתיק היומין, ולאמונה ברוח האדם ובהשגחה. אנו בחרנו בחיים. שיקמנו את עצמנו, השתלבנו במאבק להקמת מדינת ישראל ותרמנו לחברה בישראל ובארצות ההגירה השונות שאליהן הגענו.
מרבית שרידי השואה באו לישראל- מדינת העם היהודי. היה זה עבורם לקח קיומי מהשואה. ביסודותיה של מדינת ישראל הונחו לא רק זכרם של שישה מיליון מבני העם היהודי שהושמד אלא גם הלקחים ההיסטוריים כדי שלא תשנה עוד שואה..."
(מנשר הניצולים הוקרא לראשונה ע"י ניצול השואה צבי גיל בטקס שחתם את הכנס הבין-לאומי שהתקיים ביד ושם בנושא "מורשת ניצולי השואה - ההשפעות האתיות והמוסריות לאנושות" כקריאה לעולם כולו. הטקס נערך בבקעת הקהילות ביד ושם ביום ה', כ"ט בניסן תשס"ב, 11 באפריל 2002.)
בדברים אלו עולה הערכה רבה לכוחות השיקום והיצירה של הניצולים, שכן ניתן היה לחשוב שלאור כל שעברו בשנות השואה לא יהיה בכוחם להוביל את חייהם לאפיק חיובי ובונה. על אף הקשיים והמשקע שהותיר בהם עברם ומלווה אותם כל חייהם, התגלו אצל ניצולי שואה רבים תעצומות נפש, הם הפכו למרכיב טבעי ומלא בחברה הישראלית וטביעות אצבעותיהם ניכרו ועדיין ניכרות בכל התחומים: בהתיישבות, בצבא, במערכת המשפט, בחינוך ובתרבות, בשיקום עולם התורה, בתעשייה ובכלכלה. היו מהם שהפכו לציירים ולגרפיקאים, למשוררים ולסופרים, לאנשי אקדמיה ולאנשי רוח, לאנשי כלכלה וצבא ומתוכם צמחה גם שכבת הנהגה שהשפיעה על החברה הישראלית המתהווה. למרות קשיי הקליטה הרבים, התמקדו הניצולים בטיפוח חזק וברור של ישראליותם, והפכו לחלק בלתי נפרד ממעצבי התרבות הישראלית.
פעילות בכיתה – הכנת תערוכת כרזות
ניצולי השואה שסיפוריהם מוצגים בתערוכה משקפים את תרומת הניצולים לחברה הישראלית במגוון תחומים. סיפורים אלו אינם מייצגים כמובן את מלוא היקפה ומורכבותה של תרומת ניצולי השואה למדינת ישראל, אלא מהווים רק מגוון סמלי מבין מאות אלפי ניצולי השואה בישראל. בתערוכה המקוונת בחרנו בחיים – ניצולי השואה ומדינת ישראל קיימת חלוקה לתשעה נושאים מרכזיים שבהם באה לידי ביטוי תרומתם של ניצולי השואה למדינת ישראל: הניצולים בתש"ח, אמנות ותרבות, אקדמיה ומדע, ביטחון, בריאות ורווחה, תקשורת ועיתונות, מחקר והנצחה, חברה וחינוך. על מנת שהלימוד יהיה משמעותי, מעניין ויצירתי אנו ממליצים לחלק את הכיתה לקבוצות עבודה. כל קבוצה תקבל נושא מחקר מתוך הרשימה הקיימת. לאחר שתסיים להתעמק בחומרים הקיימים בתערוכה המקוונת יהיה על כל קבוצה לעצב כרזה לתערוכה כיתתית / בית ספרית בנושא הנידון לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה, או לשבוע שבין יום השואה ליום העצמאות. לצורך הכנת הכרזות יש להשתמש בסיפורים, בעדויות, ביצירות האמנות ובתצלומים המופיעים בתערוכה זו. אנו ממליצים להתמקד בשניים-שלושה עדים מרכזיים על מנת שלא להתפזר. ניתן כמובן להיעזר גם בסיפורים שאינם נמצאים בתערוכה על בסיס היכרות אישית ועניין. יש לתת כותרת לכל כרזה שתתמצת את רוח הדברים. בכרזה ניתן לשלב ציטוט קצר מתוך דברים של ניצול שואה לצד התצלומים, הציורים וכו'. לכל כרזה יש להכין דף הסבר קצר שיכלול טקסט שיסביר את הרציונל שעומד מאחורי הכרזה. אנו ממליצים לכתוב רציונל לתערוכה.
לסיכום הפעילות יש לדון עם התלמידים על דבריו של אבא קובנר, ניצול שואה שהיה מפקד יחידת פרטיזנים וממקימי מוזאון בית התפוצות. הדברים מובאים כאן שוב:
" אותו ציבור, אותם אנשים [ניצולי השואה], יכלו גם להשתקע מתוך השלמה של אין־אונים ולנסות לשקם את הריסותיהם במקום שהיו. לא היה מופלא מדעתי, אילו אותו ציבור היה הופך לחבר שודדים וגנבים ורוצחים, ואז אולי הם היו גם הכי הומאניים והכי צודקים שיכולים להיות בעולם. הם באו רעבים, מרופטים, הרוסים, מובסים והדבר הראשון אצלם היה חיפוש אחרי דברים קיומיים - אחרי לחם, אחרי חדר, אחרי משרה, ואיכשהו כל זה יכול היה לשקוע בעליבות של חיים־כביכול־משוקמים..."
מתוך: א' קובנר, משלו ועליו, מורשת וספריית פועלים, תל אביב 1988, עמ' 40–41.
דונו עם התלמידים בדבריו של המשורר והסופר אבא קובנר ובדבריו של השחקן והבמאי שמוליק שילה:
- כיצד ניתן להסביר את דבריהם לאור פועלם של ניצולי השואה במישור האישי והציבורי?
- במה באה לידי ביטוי הבחירה של הניצולים? מה משמעותה עבורכם?
- בחרו בסיפור אחד מתוך התערוכה שתרומתו עבורכם הייתה המשמעותית ביותר במהלך עבודתכם ונמקו את בחירתכם.
ניצולים מבוכנוולד על סיפונה של ספינת המהגרים הבלתי לגאלית מטאורה, יולי 1945
