"ראשית - היהדות היא בהכרח גזע ולא עדה דתית... כל מה שדוחף את בני האדם אל הנעלה יותר – הדת, הסוציאליזם, הדמוקרטיה – כל אלה משמשים ליהודי אמצעי בלבד להשגת מטרתו: סיפוק תאוות הכסף והשלטון. ומכאן מתקבלת המסקנה הבאה: אנטישמיות מטעמים רגשיים טהורים תמצא את ביטוייה בצורת פרעות. אנטישמיות רציונלית, לעומת זאת, תוליך בהכרח לידי לחימה מתוכננת ביהודי באמצעות החוק, ולביטול זכויות היתר בהן הוא מחזיק שלא כשאר הזרים החיים בתוכנו. אולם המטרה האחרונה חייבת להיות בהכרח סילוק היהודים בכלל".
מתוך: היטלר, החיבור הפוליטי הראשון, 1919, מצוטט בתוך: מאשה פולק-רוזנברג, אורי קלט, ציפורה אורלן, יעל ריצ'לר (עורכים), בין ישן לחדש: השקפת העולם הנאצית וראייתה את היהודי, יד ושם, ירושלים 2010, עמ' 24.