מיומנו של חיים אהרון קפלן על הסכם ריבנטרופ-וטובמול

6.7.42
רוח לנו מעט: נודע לנו שרוממל [=שרומל] נתעכב קצת בדרכו לאלכסנדריה של מצרים. האנגלים אספו כחות-צבאיים גדולים וחסמו לפניו את הדרך. אולי תביא מפלה זו טובה לאנגליה: היא תלמד אותה דעת שאין מנהלים מלחמה לקמצים; שמלחמה איננה מחוֹל של “אנה ושוב”, מעין משחק של “עכבר וחתול”. בכל מקום התיצבה כנגד שונא כביר בכחות פעוטים ובכל מקום נחלה מפלה. אמנם על ידי זה החזית הולכת ומאריכה, אבל התוצאות של הארכת החזית לגבי הצד שכנגד אינן חולשה אלא גבורה. על ידי כבוש שטחים חדשים כחותיו של הנאצי הולכים ומוסיפים. החזית האפריקאנית נתנה לאנגליה אפשרויות רבות וגדולות לנצחון החלטי ורשלנותה גרמה שאיבדה את טובה בידים. מסורת בידה שהנצחון הסופי שלה יהיה, מעין “נצח ישראל” במהדורא אנגלית. אבל כשם ש“נצח ישראל” לא הפריע את ה“מנהיג” מהביא כליה פיזית על מליון שלם של יהודי פולין כך לא הפריעה המסורת הבריטית, שאינה אלא הזיה היסטורית, מגרע [=מחסיר] את בריטניה הגדולה מאירופא ומכל חוף אפריקה הצפונית.
אין מאורעות היסטוריים הולכים ונשנים בדמותם ובצלמם הראשוניים לכל פרטיהם. אין לסמוך יותר על האמרה השגורה שאנגליה נוחלת מפלות בקרבות בודדים ונוחלת נצחון סופי עם תום המלחמה, בקרב האחרון.
טמא הנפש געבבל’ס [=גבלס] שאל כהוגן ב“רייך” האחרון: היתכן ששורה שלמה של מפלות תביא נצחון סופי? מדוע יבדל הקרב האחרון מאֶחיו הקודמים?!
יש סמנים לדבר שהפעם תרכז אנגליה בחזית האפריקנית כחות כבירים שיכו את רוממל [=רומל] שוק על ירך ונצחונו יהיה כקצף על פני מים.
[...]

 

13.7.42
העתונות הנאצית מריעה קול תרועה על נצחונותיה הגדולים בחזית המזרחית “נגד טימוֹשנקוֹ [מרשל בצבא האדום]” שלא יוסיף קום, כי הוכה מכה נצחת; על הטבעת האניות האנגלו-זכסיות [=אנגלוסקסיות] הנושאות חמרי מלחמה וכלי זין בשבעת ימי התבל בשביל “הידידים” הסוביטים; ועל רוממל [=רומל] "המפליא לעשות על חוף אפריקה הצפונית “ממצרים ועד הנה”.
הרעש הנצחוני דרוש לו לנאצי כדי לתת חזוּק לרוח המולדת, שהתחילה יורדת במשך החורף ובאביב שעבר לבטלה. אבל יש לנו אינטואיציה שאלה המה נצחונות עשויים על ידי געבבלס [=גבלס] בברלין, נצחונות מיניסטריאליים במשרדי המיניסטריון לתעמולה ולא צבאיים בשדה המערכה.
יהודי הגיטו בשלהם: מפלתו מוכרחת לבוא – ותבוא. נצחונותיו שעל הניר אינם עושים רושם. בהשואה אל כחו וגבורתו של אשתקד חולשה נכרת בו. והא ראיה: במשך שני השבועות מיום שהתחילה האופנסיבה [=מתקפה] החדשה שלו כמעט על עמדו יעמוד. כבוּש [...זה] הוא רק “תקיעת יתד” שהתפתחותה הרת סכנות. החזית הרוסית בכלל לא רק שלא נתערערה, אלא שטימושנקו “המוּכה” התחיל השתערות בכחות גדולים במקום אחר. גם יד רוממל [רומל] יבשה. נשאר עומד על גבול מצרים והמדבר. בני הגיטו כבר סבבוהו והקיפוהו ועשו ממנו תל עולם.
בקצור: אורה ושמחה ליהודים! אבל ר' הרש שלי אינו מקבל תחנונים – הנצחון הסופי – אפילו אם יבוא אנחנו לא נזכה לראותו… בכל אופן יעשה בנו כּלה…