מיומנו של חיים אהרון קפלן על שמועות אודות התפשטות המלחמה 

18.9.39
[...]
אתמול הביא הרדיו המוסקבאי ידיעה מרעישה, שהחרידה את לבותינו, אף כי עתוני ורשה לא הזכירו אותה אף ברמז. הצבא הסוביטי עבר את גבול פולניה-רוסיה, חדר לתוך אוקראינה המערבית ולתוך ביאלורוסיה המערבית כדי לסַפח את הארצות האלה לרוסיה הסוביטית. כאן יצא המרצע מן השק. בחוזה היטלר-סטאלין שהפליא את כל העולם היה סעיף מוצנע, שעתה נתגלה ונודע לכלם. הצד השני (אנגליה וצרפת) לא יכלו לתת לסטאלין במתנה התגשמות אידיאל היסטורי כמו איחוד חלקי אוקראינה וביאלרוסיה, שיכול היה להיות מוצא אל הפועל רק על חרבות פולניה. עתה, לאחר שנשבר כחה הצבאי של פולניה: המחנה נחל מפלה והממשלה ברחה לרומיניה [לרומניה] באה שעת כושר לפעולה. זהו המוסר הבין-לאומי. [...] הצבא הסוביטי הולך ו“כובש” (מובן מאליו בלי שפך דם…) את כל אדמת אוקראינה המערבית וביאלורוסיה המערבית בהסכמת היטלר ובעזרתו. אך זוהי אחדות! עיר מולדתי הורודישץ היתה בבוקר צח אחד לעיר בולשבית [בולשביקית]. וכן מיר, קורָליץ. וכל ערי האשפה שבסביבה הדלה והעניה ההיא. מהפכה סוציאלית בתוך מהפכה צבאית. עולמות נחרבים ועולמות נבראים.
עכשיו – הכל מובן. יש טעם לכל מאורע היסטורי.