"העזרה העצמית" בגטו ורשה

29.11.40
יהדות פולניה היתה לחיה נושאת את עצמה. היא אנוסה לסמוך על כוחותיה העצמיים. עם כל דלדולה והתרוששותה היא מחויבת לפרנס את ענייה. ה“דוד” האמריקאי ממלחמת העולם הלך למנוחות. ברצון או באונס וקמצני פולניה מוכרחים לתת. נותנים בעין צרה, בקמצנות, בכלוּת והוצאת כל פרוטה קשה כקריעת ים סוף, אבל פטור בלי כלום אי-אפשר. ה “עזרה העצמית” היהודית, שבשעת הסתדרותה איש לא האמין בהצלחתה ובקיומה – הפכה למוסד של צדקה רב-הענפים ומסונף ומכניס בכל חודש למעלה ממאת אלף זהוב. הכנסותיו כבר הגיעו למדה כזו עד שגם הגנבים אינם יוצאים בידיים ריקות. וכלל גדול יהא בידך: אין גונבים מקערה ריקה אלא מקערה מלאה! הסתדרות זו בנויה תאים, תאים, סניפים סניפים ומסתעפת להרבה מדורים ומחלקות, לוועדות ובנות-ועדות עד המרכז הראשי, שבידו השלטון המרכזי.... 
“ועדי החצר” מתנהגים על פי הכלל: “עניי חצרך קודמין”. ולכן הוא מטיל על “נתיניו” תשלום חדשי כפול: אחד לטובת “העזרה העצמית” המכלכלת את בתי- התמחוי שבגטו; ואחד – לטובת עניי החצר. והתשלום אינו דווקא בכסף. הוא ניתן בצרכי מכולת ואף בארוחות מוכנות ובמלבושים משומשים.
כשהגטו עמד להוצר...“ועדי-החצר” לדאוג לכל יושבי החצר באין יוצא מן הכלל, אפילו לבינוניים ולאמידים. צרת הגטו אחדה את הנפרדים בכל ימות השנה ועוררה את הלבבות לטכס עצה איך לקדם את פני הרעה הממשמשת ובאה לכולנו יחד....ראו שהצרות מתרחבות ובאות; שהשונא רוצה להכחידנו כליל מעל פני האדמה; בכל עקרו של גטו לא בא אלא להרעיבנו ולהמעיט את חלבנו ודמנו. ואפשר מאד שעוד יבוא יום לכל מה שהוכנס לקיום באופן פרטי יהא “כבר נאכל” ומן הצורך יהיה לייסד “בית-תמחוי” משותף כל תושבי החצר. ולכן הזדרזו “ועדי-החצר” ליצור “קרן-קימת” לשם יִסוד “בית-תמחוי” או “מטבח” כללי, לכל גרי החצר באין יוצא מן הכלל. ותיכף לזה נאסף הסכום הדרוש (במובן יחסי) שרנו בעוד מועד כמות ידועה של מכולת, שהוחסנה במרתף מיוחד השייך ל “וועד החצר”. יהא זה מונח על כל צרה שלא תבוא!
לכשיבוא ההיסטוריון הבא לכתוב את תולדות “ועדי החצר” בימי מלחמת הנאציזם בישראל יסיים את פרקו בברכת נחמיה: “זכרה להם אלוה לטובה”!