אפרים (פרדי) מול
אפרים מול נולד בבלגיה בשנת 1938, בן יחיד להוריו ראובן יואל (יוליק) ובלה. משפחתו היגרה לבלגיה מוורשה, מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה. הוריו הקימו בתוך ביתם בית מלאכה בו ייצרו ארנקים וכובעי נשים. המשפחה ברחה בספטמבר 1942 לצרפת, בה ההורים נתפסו ונשלחו למחנה הריכוז דראנסי ומשם לאושוויץ-בירקנאו, שם נרצחו. אפרים בן הארבע נשלח למנזר בבזנסון ומשם לבית יתומים יהודי בפריז. הוא אומץ על ידי זוג יהודים צרפתים. לוסי קרטייה (Cartier), מַכָּרָה של ההורים המאמצים, הסתירה את המשפחה בביתה ומצאה לאפרים מסתור בדירה בפרברי פריז, שם דאגה לכל צרכיו עד השחרור. לימים הוכרה גב' קרטייה על ידי יד ושם את כחסידת אומות העולם. לאחר המלחמה אפרים התגייס לצבא הצרפתי והשתתף במלחמת אלג'יריה. בשנת 1960 הוא השתחרר מהשירות הצבאי, עלה לישראל והתיישב בקיבוץ דתי, שם התחתן ועבד בשדות וברפת. הוא שירת בצה"ל בתפקיד חבלן והצטרף לחסידות חב"ד. אפרים עבד במפעל ביטחוני והמשיך לשרת במילואים. עם פרישתו לגמלאות החל להיות סופר סת"ם. לו ולרחל אשתו משפחה גדולה ובה נכדים ונינים רבים.
לקריאה נוספת על סיפורו של אפרים מול - לחץ כאן
יונה עמית
יונה עמית נולדה בשנת 1938 והתגוררה עם משפחתה ושלושת אחיה בפיומה שבצפון איטליה. ב-13 בספטמבר 1943 כבשו הגרמנים את צפון איטליה וכשבוע לאחר מכן עזבה משפחתה של יונה את פיומה והגיעה לעיירה לבניאקאוואלו, שם הוסתרה אצל משפחה קתולית אנטי פשיסטית, משפחת טמביני. בהמשך הועברה יונה יחד עם בני משפחה נוספים למסתור בביתם של בני משפחת דלה ואלה, שהסתירו בביתם 28 יהודים. על מנת להגן על הילדים, הועברו אלו למנזרים. וכך, בדצמבר 1943 נכנסה יונה יחד עם אחיה ובני דודיה אל מנזר בעיר לוגו. כעבור כמה חודשים קיבלו בני המשפחה תעודות מזויפות שהשיגה עבורם לידיה קטנאו, שאף ארגנה את הברחתם לשוויץ דרך האלפים. חלק מבני המשפחה נתפסו בדרך, והוסגרו לגרמנים ולאחר מכן נשלחו לאושוויץ, שם נרצחו. המשפחות שסייעו ליונה ומשפחתה הוכרו על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם.
הוריה של יונה נשלחו למחנה פליטים. באוגוסט 1945 היא התאחדה עִמם והם הגיעו למילאנו. באפריל 1949 עלו יונה ומשפחתה לישראל. יונה נישאה ולה ארבעה ילדים ו-18 נכדים. היא הייתה מורה לאנגלית ומתמטיקה, ונסעה בשליחות המדינה ללמד בדרום אפריקה ובאוסטרליה. כיום היא אשת עדות המספרת את סיפור הצלתה בתקופת השואה בפני קהלים מגוונים מהארץ ומהעולם.
לקריאה נוספת על סיפורה של יונה עמית - לחץ כאן
עליזה לנדאו
עליזה לנדאו נולדה בשנת 1938 בלודז' שבפולין. היא התגוררה יחד עם משפחתה ברודה פאביאניצקה. עם כיבוש פולין בספטמבר 1939, ירד האב למסתור, ועליזה, אימה ואחיה נשלחו לגטו לודז' ובהמשך ברחו והתאחדו עם האב. במשך ארבע שנים נדדה המשפחה ברחבי פולין והסתתרה במקומות שונים בעזרתם של איכרים פולנים. לאחר שכמעט נתפסו, ברחו בני המשפחה לאחד היערות. לאחר כמה ימים ללא אוכל, יצאה האם לחפש מזון ולא שבה, ואחיה של עליזה נפטר ביער מהרעב. עליזה ואביה נתפסו על ידי חיילים גרמנים והובלו לבור ירי מאולתר יחד עם אנשים נוספים. אביה של עליזה נרצח אך עליזה בת השש הצליחה לצאת ללא פגע. היא זחלה מן הבור וברחה אל כפר סמוך, שם טיפלו בה זוג איכרים אוקראינים עד לשחרור האזור. בתום המלחמה מצאה אותה אימה, ששרדה גם היא במחבוא לאחר שנפצעה, והן עלו יחד לארץ ישראל בשנת 1948. עליזה נישאה ליוסי לנדאו ועבדה כגננת. נולדו להם שלושה ילדים. כיום היא אשת עדות המלווה משלחות רבות של צבא ובתי ספר במסעותיהם לפולין.
לצפייה בסרט העדות על עליזה לנדאו - לחץ כאן
יהודה בקון
יהודה בקון נולד במורבסקה אוסטרובה שבצ'כוסלובקיה. בשנת 1942, כשהוא בן 13, הוא שולח עם משפחתו ל'גטו-מחנה' טרזין, שם התגורר בביתן הנערים ולמד אמנות אצל ציירים שונים בגטו. ב-1943 גורש בקון עם משפחתו למחנה המשפחות באושוויץ-בירקנאו. כעבור שישה חודשים נרצחו רוב אסירי מחנה המשפחות. בקון היה בין קבוצת נערים שהושארו בחיים על מנת לשמש כוח עבודה בבירקנאו. לקראת פינוי המחנה הוצא בקון לצעדת המוות למחנה בלכהמר ומחנות נוספים עד לשחרורו. מיד עם השחרור יצר בקון תרשימים קטנים של המשרפות ושל תאי הגזים באושוויץ, אשר שימשו עדות במשפט אייכמן. לאחר עלייתו ארצה למד באקדמיה לאמנות בצלאל ולימים הפך למרצה לאמנות. רוב ציוריו של בקון מתארים אירועים שהיה עד להם כנער צעיר בטרזין ובאושוויץ. עבודותיו הוצגו במוזיאון ישראל, ביד ושם, בקונגרס האמריקאי בוושינגטון הבירה ובמדינות רבות נוספות. בשנת 2010 זכה בפרס מרדכי איש-שלום על מפעל חייו. בקון הוא אב לבת, ומתגורר עם אשתו לאה בירושלים.
לקריאה נוספת על סיפורו של יהודה בקון - לחץ כאן
צפורה פיבלוביץ
צפורה פיבלוביץ נולדה בשנת 1927 בטרנסילבניה שברומניה, להוריה אהרון ומטילדה קליין והיו לה ארבעה אחים. באביב 1944 גורשו יהודי העיירה בקרונות בקר לאורדיאה ומשם לאושוויץ-בירקנאו. צפורה ואחותה טובה עברו את הסלקציה ונלקחו לעבודות כפייה. בהמשך, הועברה צפורה למחנה עבודה בצפון גרמניה, שם שוחררה. צפורה וטובה שבו לעיירתן. הן התאחדו עם אחיהן יוסף ומרדכי ששרדו אף הם את המלחמה ויחד עלו לארץ. ציפורה נישאה לפנחס והקימה משפחה ענפה. כיום היא אשת עדות המספרת את סיפורה ביד ושם ובפני קבוצות חינוכיות.
לקריאה נוספת על סיפורה של צפורה פיבלוביץ - לחץ כאן
אברמל'ה ליטמן
נולד בשנת 1931 בפולין. עם הכיבוש הגרמני ברחה משפחתו לסיביר ולקזחסטן. בתום המלחמה חזרה המשפחה לפולין. הוא נשלח לקיבוץ הילדים "איתן" ואיתם עלה לישראל באניית המעפילים אקסודוס.
חנה (יהודית) דיין
נולדה בשנת 1938 בהונגריה. אביה נספה בעבודות כפייה, והיא הועברה עם אימה ואחיה התינוק לגטו. חנה עלתה לישראל ב-1948, אימה ואחיה נותרו בהונגריה.
שוש גוונטמן
נולדה בשנת 1938 בהונגריה. היא הועברה ממקום מסתור אחד למקום מסתור אחר, ככל הנראה על ידי המחתרת היהודית. הוריה נרצחו באושוויץ-בירקנאו. שוש עלתה לבדה לישראל בשנת 1948.
נחום בוגנר
נולד בשנת 1933 באוקראינה. בדצמבר 1942 קפץ מרכבת הגירוש לבלזץ' עם אימו ובן דודו. משפחתו הסתתרה ביער במעין מחנה משפחות, והוריו נספו כשיצאו לחפש מזון. נחום אומץ על ידי קבוצת פרטיזנים עד לשחרור, ובשנת 1947 עלה לארץ ישראל. לקריאה נוספת על סיפורו של נחום בוגנר - לחץ כאן
מרים קרוק
נולדה בשנת 1930 בפולין. עם פלישת הגרמנים ברח אביהּ מזרחה ונעלם. מרים הסתתרה עם אימה ואחותה הצעירה בבור ביער במשך חודשים ארוכים. בהמשך אימה מתה ביער ומרים ואחותה העמידו פנים שהן פולניות נוצריות. מרים עלתה לישראל בשנת 1948.
