אודות מרחב הלמידה האינטראקטיבי "ילדים בגטו"

רציונל

בבואנו לעסוק בנושא השואה עם ילדים צעירים עולה חשש מסוים. אירועי השואה הם קשים, בלתי נתפסים לעיתים, ויכולים להציף טראומות ופחדים אף אצל אדם מבוגר, כל שכן אצל ילדים. מצד שני, ילדים הגדלים בארץ פוגשים את השואה בכל מקום. היא נוכחת בחייהם, היא חלק מן הזיכרון הקולקטיבי והם נחשפים אליה כבר מגיל צעיר בשיח הציבורי, בתקשורת, באירועים מיוחדים ועוד. על כן, לעיתים נחשפים הילדים בשלב מוקדם לתוכני שואה שאינם מתאימים כלל לרמתם הקוגניטיבית והרגשית. חשיפה שכזאת ובאופן לא מבוקר ולא מתוּוך על ידי מבוגר הקרוב אליהם עלולה ליצור אצלם טראומה, תחושת ריחוק ושיפוטיות, ואף להוביל לחוסר הבנת הנושא. מצד שני, גם דחיית הוראת השואה לגילים בוגרים יותר אינה מומלצת, ויכולה לגרום לחוסר יכולת לעכל את כמות העובדות ואת האתגרים הערכיים הטמונים באירוע זה.
על מנת להתמודד עם אתגרים אלו ולתת להם מענה, פותחה בבית הספר הבין-לאומי להוראת השואה ביד ושם שיטת הוראה ללימוד נושא השואה לגילאים הצעירים. השיטה מתאימה את הוראת הנושא לרמתם הרגשית והקוגניטיבית של ילדים בגילי בית הספר היסודי, ומבוססת על כמה עקרונות מנחים: 

1. איננו חושפים את הילדים לכל מאורעות השואה, אלא מתמקדים בנקודות מבט המשקפות התמודדות חיובית ויחסי גומלין בין קבוצות אנשים בתקופה קשה. 
2. אנו מתרכזים במעגלי משפחה וקהילה. אלו מאפשרים עיסוק במסגרת אנושית המוכרת לתלמידים, ואשר לגביה הם יכולים לפתח אמפתיה. הדיון בנושא מציג דילמות בסיסיות בתקופת השואה שמולן ניצבו משפחות בתקופת משבר.
3. גיל הנעורים הוא אחד החשובים ביותר לביסוס ידיעות ומושגים חשובים בנושא, בעיקר כי זהו הגיל שבו מתחילים לגבש את הזהות האישית והחברתית וכן ערכים אנושיים בסיסיים. בגיל זה ניתן לדון בנושאים כגון תפקוד ילדים בגטאות, היפוך התפקידים בין המבוגרים לילדים ועוד. 
4. מרחב הלמידה שלפניכם, 'ילדים בגטו', עוסק בחיי הילדים בגטאות בתקופת השואה ומיועד לתלמידי כיתות ד' – ו'. המרחב מבוסס על העקרונות המנחים של התפיסה החינוכית והגילית להוראת השואה, ומתאר את החיים בתקופת השואה מנקודת מבטם של הילדים שחיו בגטו. המרחב מציג את החוויה המורכבת הזאת בדרך אינטראקטיבית, במטרה לחשוף את התלמידים הצעירים לנושא השואה בדרך המותאמת להם וליצור אצלם אמפתיה ומודעות למצוקות ולבעיות אנושיות.

5. המרחב מציג נושאים שונים שדרכם הילד יכול ללמוד על חיי הילדים בגטאות ועל קשיים שעימם נאלצו להתמודד כגון רעב וצפיפות, וכן ללמוד על מערכת היחסים עם ההורים והאחים, על גילויי אומץ ועל רצון להמשיך ליצור וללמוד למרות הקשיים. כל נושא מיוצג באמצעות אייקון על פני הרחוב, והילד יכול לבחור להיכנס ללמוד נושא רנדומלי או לעבור לפי הסדר, נושא אחר נושא. בתוך כל נושא יפגשו הילדים מגוון חומרים בין-תחומיים רלוונטיים – הסברים היסטוריים קצרים, פירושי מילים, קטעי עדות כתובה, עדויות וידאו, תצלומים בני התקופה, קטעי שירה, ציורים ועוד. מובן שכל החומרים מותאמים לרמתם של ילדי בית הספר היסודי הבוגרים, ומאפשרים להם התמודדות אמיתית אך גם מגינה עם הנושא, בהתאם לעקרונות התפיסה החינוכית.
   נוסף על כך, נעשה באתר שימוש באמצעים בין-תחומיים, והתלמידים יפגשו במהלך הלימוד קטעי שירה, יצירות אומנות, ציורים שונים וקטעי קריאה. השימוש בדיסיצפלינות שונות מעניק ללימוד ההיסטוריה ולרכישת הידע עומק ורובד נוספים. בדרך זו אנו אף פותחים צוהר בפני תלמידים רבים שהאמצעים הפרונטליים אינם מדברים אל ליבם, וכן מרחיבים את מעגל המורים הבאים מתחומים שונים ויכולים לקחת חלק בשיח החינוכי בהוראת השואה.

   אתגרים בבניית האתר 
   הנאצים הקימו יותר מאלף גטאות, שהיו לעיתים שונים מאוד זה מזה. חיי היהודים בגטו אחד לא היו תמיד דומים לחיי היהודים בגטו אחר, ולא היה גטו אחד בתקופת השואה. כמו כן, הגטו היה מרחב כאוטי שבו שלטו רעב, מחלות, משלוחים ומוות. האם אפשר בכלל לייצג מרחב שכזה? והשאלה שליוותה את תהליך בניית האתר הייתה האם אפשר בכלל לייצג את הגטו, ואם כן, כיצד?
   לאחר מחשבה רבה הוחלט שלא לשחזר דיוק היסטורי של גטו אחד, אלא ליצור מעין רחוב המהווה ייצוג סימבולי של מרחב הגטו והמשלב בתוכן מוטיבים מתוך גטאות שונים. התוצאה הסופית אפוא היא איור רחוב  המבוסס על תצלומים היסטוריים, ומכיל בתוכו פרטים מייצגים מגטאות שונים.

   הקדמה – רקע למורה
   בסתיו 1939 החלו הנאצים לסגור את היהודים בגטאות בפולין ובמזרח אירופה. באמצעות הגטאות התכוונו הנאצים לבודד את היהודים משאר האוכלוסייה ולשלוט בחייהם. הגטאות הוקמו בדרך כלל באזורים העניים והצפופים ביותר של העיר. יהודי העיר הועברו אל אזורים אלו ונאסר עליהם לצאת החוצה. חלק מן הגטאות אף נסגרו בעזרת חומה. היהודים נאלצו להיפרד מכל מה שהיה מוכר להם ולעבור לסביבה חדשה, ענייה וצפופה ביותר. בעקבות המעבר לגטו השתנה עולמם של הילדים מן הקצה אל הקצה:  הבית שבו גרו, החברים שאתם שיחקו, בית הספר שבו למדו – דבר לא נשאר כפי שהיה. נוסף על כך, לעיתים נאלצו הילדים לעסוק בדברים שבהם טיפלו רק מבוגרים לפני פרוץ המלחמה: השגת מזון, יציאה לעבודה, אחריות על המשפחה ועוד. הסגירה בגטו הביאה לא רק לניתוק כמעט מוחלט של היהודים מסביבתם, אלא גם לתנאי חיים קשים ביותר. הצפיפות, ההרעבה ועבודות הכפייה גרמו במהלך קיומם של הגטאות למותם של מאות אלפי יהודים. אולם למרות כל אלו, ניסו היהודים להמשיך ולקיים שגרת חיים ככל האפשר. הוקמו מסגרות חינוכיות מגוונות עבור הילדים, פעמים רבות בסתר, ובחלק מן הגטאות אף הוקמו תיאטראות והועלו הצגות לפני תושבי הגטו. למרות התנאים האיומים שבהם חיו כעת, המשיכו הילדים בגטו לשחק, לכתוב שירים, לצייר ציורים ולחלום על ימים טובים יותר.

צוות האתר

ניהול פרויקט: לירז לחמנוביץ
כתיבה: לירז לחמנוביץ, יעל ריצ'לר, לימור בר-אילן
פיתוח, הפקה ועיצוב: לילך אורפלי כאליהו, רייזי כהן
איורים: ליז אלסבי

מראי מקום

בתי ספר:

תצלום פתיחה:
כיתה בגטו לודז', פולין
מדור תצלום:
ילדים לומדים בבית ספר מחתרתי בגטו קובנה, ליטא. מתוך ארכיון התצלומים של יד ושם
מדור עדות כתובה:
יומנו של יצחק רודאשבסקי, יומנו של נער מווילנה. הוצאת בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, תל-אביב תשכ"ד 1964.
שרה זלור־אורבך, "מבעד לעינינו: ילדים חווים את השואה", יצחק ב. טיטלבוים, הוצאת בית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם, ירושלים 2004, עמ' 89.
מדור ציור:
שעת סיפור, פבל פאנטל, 1943-1942. מתוך אוסף המוזיאון לאומנות יד ושם.

חיי דת

תצלום פתיחה:
תפילה בגטו. מתוך ארכיון התצלומים של יד ושם
מדור תצלום:
מסיבת חנוכה בגטו לודז
מדור עדות כתובה:
ראיון עם משה פורת, ארכיון יד ושם. 
מדור חפץ:
מגילת האסתר של אברהם הלמן: מתוך אוסף החפצים של יד ושם
השופר של אברהם הלמן: מתוך אוסף החפצים של יד ושם 
אברהם הלמן ומשפחתו ארכיון התצלומים של יד ושם

סימון היהודים

תצלום פתיחה:
ילדים בגטו קובנה. מתוך ארכיון התצלומים של יד ושם
מדור עדות כתובה:
רות מינסקי־סנדר, בת 13, לודז', פולין, מתוך "מבעד לעינינו: ילדים חווים את השואה", יצחק ב. טיטלבוים, הוצאת בית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם, ירושלים 2004, עמ'  76
משה זנדברג מהונגריה, מתוך "מבעד לעינינו: ילדים חווים את השואה", יצחק ב. טיטלבוים, הוצאת בית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם, ירושלים 2004
בלהה שפר, גרמניה, ארכיון העדויות של יד ושם
מדור ציור:
ילדי השואה והטלאי הצהוב, פאול פוקס
''מוכר סרטי זרוע בגטו'', הלינה אולומוצקי

ילדים מבוגרים

תצלום פתיחה:
שני ילדים, גטו ורשה, פולין
מדור עדות כתובה:
הלינה בירנבאום, ארכיון העדויות של יד ושם
עדותו של ישראל ארנסט. מתוך "קשרים – יחידות לימוד לשיעורי מורשת", נושא בר/בת מצווה. בית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם, ירושלים תשס"ב 2002-2001, עמ' 3. מתוך ארכיון העדויות של יד ושם.
מדור תצלום:
ילד מאכיל את אחותו, גטו לודז', פולין. מתוך: ארכיון התצלומים של יד ושם
שתי ילדות בצד הארי, קרקוב, פולין. מתוך: ארכיון התצלומים של יד ושם
מדור ציור:
''ילדים לבדם'', 1946, גואש על נייר. ציורו של שמואל בק, מתוך אוסף האומנות של מוזיאון יד ושם

ילדים מבריחים

תצלום פתיחה:
נערים מבריחים, גטו ורשה, פולין
מדור תצלום:
ילדים עוזרים לילד לצאת מהמחבוא, ורשה, פולין. מתוך: ארכיון התצלומים של יד ושם
מדור ציור:
ציור שציירה האומנית ניצולת השואה הלינה אולמוצקי
מדור עדות כתובה:
ילדים מבוגרים, בית הספר המרכזי להוראת השואה, יד ושם, ירושלים, עמ' 39

משחקי ילדים

תצלום פתיחה:
ילדים משחקים בגטו לודז', פולין
מדור תצלום:
ילדים בשעת משחק, לודז, פולין
ילדים משחקים בשלג, לודז, פולין
ילדים משחקים, ורשה, פולין
שעת משחק, ורשה, פולין
ילדים משחקים בגטו קובנה, ליטא, מוזיאון השואה וושינגטון
מדור עדות כתובה:
שלום אילתי, לחצות את הנהר, יד ושם, ירושלים, עמ' 85-84 
מדור חפצים:
משחק מונופול מגטו טרזינשטאט, אוסף החפצים של מוזיאון יד ושם
הבובה "ז'וז'יה" שליוותה את יעל רוזנר במחבוא בגטו ורשה, מתוך: אוסף החפצים של יד ושם.