פליקס נוסבאום, דיוקן גבר עם עלה קמל
פליקס נוסבאום (1944-1904) דיוקן גבר עם עלה קמל
פליקס נוסבאום נולד באוסנברוק, גרמניה ולמד אמנות בהמבורג וברלין, משם נשלח להשתלמות בשלוחה של האקדמיה לאמנות ברומא. הוא ואשתו לעתיד פלקה פלאטק מיאנו לשוב ולגור בגרמניה לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון והתיישבו כמהגרים בעיר בריסל בשנת 1935. עם כיבוש בלגיה נאסר נוסבאום ונשלח למחנה סאן-סיפריאן בדרום צרפת. נוסבאום הצליח להימלט וחזר לבריסל, שם נאלץ מעתה לחיות במסתור. בשנת 1944 נעצר נוסבאום יחד עם אשתו ומספר יהודים אחרים שהסתתרו בפרברי בריסל והוא נשלח למחנה ההשמדה אושוויץ שם נספה.
ליצירות נוספות של פליקס נוסבאום
על היצירה:
גבר יושב ליד שולחן ואוחז בראשו בידו הימנית. בידו השמאלית, עלה קמל. על השולחן מונח ספר סגור. פניו המודאגות של האיש ותנוחתו המלנכולית משדרות ייאוש ועצב. העלה הקמל מסמל את הזמן החולף, הבל החיים והקרבה למוות ומבטא על ידי כך את שבריריות קיומו של האיש. הצבעוניות הטונלית הכהה של התמונה (החום והאפור שולטים) מחזקת את האווירה המלנכולית הכללית. הספר הסגור הנו סמל לאי יכולתה של התרבות לעזור לאמן ביאושו ובחוסר התוחלת של חייו.
ארנולד דגני , דיוקן שולקי
דגני, ארנולד (1909-1985), דיוקן שולקי, 1943
ארנולד דגני , נולד בסוץ, האימפריה האוסטרו-הונגרית, ב-1909. נפטר בהוב, אנגליה, ב-1985.
בסוף שנות העשרים נסע למינכן ולפריס, שם כנראה השתלם בציור. בתחילת שנות השלושים עבר לבוקרשט, ובזכות שליטתו בשפות הועסק כפקיד בחברת יצוא. שם שינה את שמו מקורן לדגני. ביוני 1940 נישא לאנישוארה רבינוביץ'. כעבור כמה חודשים נפגע ביתם ברעידת אדמה, והם עקרו לצ'רנוביץ. לאחר הכיבוש הגרמני ביולי 1941 אולץ דגני לעבוד כמנקה רחובות. באוקטובר 1941 גורשו בני הזוג דגני לגטו צ'רנוביץ, וביוני 1942 שולחו לעבודות כפייה בלדיז'ין. באוגוסט 1942 שולחו בני הזוג למחנה העבודה מיכאילובקה שבטרנסניסטריה, שם הוטל על האסירים לתחזק את עורק התחבורה הראשי מגייסין לאומן. ביוני 1943 הוטלה על דגני המשימה ליצור פסיפס בצורת הנשר הגרמני, במִפקדת חברת "דורמן" שבכפר הסמוך גייסין. לאחר כחודש ברחו בני הזוג דגני, ובדרך לא דרך הגיעו לגטו ברשאד. בהתערבות הצלב האדום שוחררו ב-31 בדצמבר 1943 ויצאו לטירַסוְפּול. במרס 1944 הם הצליחו להגיע לבוקרשט, שם נשארו עד תום המלחמה. ב־1958 עלו לישראל. ב־1961 חזרו לאירופה, ולבסוף השתקעו באנגליה.
בעת גירושו של דגני מגטו צ'רנוביץ ציווה עליו אחד השוטרים לקחת את כלי הציור והצבעים בתקווה שהם יסייעו לו בהמשך. כשהגיע למיכאילובקה בעזרת כלים אלו החל לתאר בציוריו את החיים במחנה ולצייר דיוקנאות של אסירי המחנה, מפקדיו ושומריו. גם בגטו ברשאד המשיך לצייר את דיוקנאות האנשים שהיו קרובים אליו ואת מראות הגטו. לאחר שחרורו הקדיש את חייו לכתיבת זיכרונותיו ולעשייה אמנותית. דיוקנאותיו של דגני הם עדות צבעונית נדירה המבטאת – על-אף האסתטיות שלהם לכאורה – את המציאות האכזרית והקשה של האסירים.
אוזיאש הופשטטר, דיוקן אישה
אוזיאש הופשטטר (1994-1905), דיוקן אישה
אוזיאש הופשטטר , נולד בבוחניה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, ב-1905. נפטר ברמת-גן, ישראל, ב-1994.
בעקבות מלחמת העולם הראשונה נדדה משפחתו מגליציה לווינה, משם לאמסטרדם ואחר כך לפרנקפורט. ב-1921 השתקעה המשפחה בווינה, שם עבד הופשטטר כסוכן מכירות. ב-1938, לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה, נעצרה משפחת הופשטטר על- ידי הגסטפו. אוזיאש, אחיו ואחותו הצליחו להימלט, כל אחד בדרכו, אך הוריו, בן ציון ופרדל, גורשו ללודז', שם נרצחו ביוני 1942. אוזיאש ברח לבלגיה, שם התאחד עם ארוסתו אנה שבסטובה, והשניים נישאו בבריסל בנובמבר 1938. בשל מצוקתם הכלכלית, עברו להתגורר ב- 1939 במחנה הפליטים מארנף שהוקם ביוזמת הוועד המקומי לפליטים יהודיים בבלגיה. לאחר כיבוש בלגיה, במאי 1940, נעצר אוזיאש ושולח למחנה סן סיפריאן שבדרום צרפת, ומשם למחנה גירס.
בזכות מאמציהם של אחיו ואחותו, שנמלטו לשווייץ, שוחרר וברח לשווייץ דרך האלפים ב-1942. נעצר על- ידי משמר הגבול השוויצרי והועבר למחנה פליטים. ב-1943, בסיוע ועד השירות היוניטרי, שוחרר כדי ללמוד בבית הספר לאמנות בציריך.
כשנה לאחר תום המלחמה חזר לווינה, שם התאחד עם אשתו והשלים את לימודיו באקדמיה לאמנות שימושית בווינה. השניים עקרו לוורשה ב-1948. ב-1957 עלו ארצה. אף שזכה להכרה מאוחרת, הציג בתערוכות רבות בארץ ובעולם.
במהלך כל תקופת מאסרו במחנות רשם הופשטטר דיוקנאות. במחנה גירס קיבל מאחותו צבעי גיר וסכומי כסף קטנים שאפשרו לו לקנות נייר וחומרי ציור אחרים. הדיוקנאות המוצגים בתערוכה, מבטאים את היאוש והעצב בו היו שרויים חבריו למאסר. הם מצוירים בסגנון פיגורטיבי, ו מציינים את ראשית דרכו האמנותית של הופשטטר, בטרם פיתח את שפתו האקספרסיבית הייחודית בעקבות טראומת השואה.
גאורג (יז’י) וולדשטיין־קרלינסקי' דיוקן ד”ר דזידר פרידמן
גאורג (יז’י) וולדשטיין־קרלינסקי (1971-1894), דיוקן ד”ר דזידר פרידמן
גאורג (יז’י) וולדשטיין־קרלינסקי , נולד בפראג, האימפריה האוסטרו-הונגרית, ב-1894. נפטר בפראג, צ'כוסלובקיה, ב-1971. למד ציור אצל פרופ' פרדיננד אנגלמילר בפראג, ואחר כך המשיך בלימודיו בצרפת ובאיטליה. הצטיין בעיקר באמנות הקליגרפיה ועבד בעיצוב גופן ופרסומות.
בדצמבר 1941 גורש לגטו טרזיינשטט, שם הועסק בבתי המלאכה המיוחדים לייצור חפצי נוי בעבור אנשי הס"ס. במאי 1945, עם שחרור הגטו בידי הצבא האדום, שב לפראג, שם היה אמן פעיל ויצירותיו הוצגו בתערוכות קבוצתיות.
בציוריו מתקופת מאסרו בטרזיינשטט צייר את נופי המקום וכן דיוקנאות, בכללם של חברי האֶלְטֶסְטֶנְרַט (מועצת הזקנים). קרלינסקי צייר את האישים באופן רשמי בצבע שמן, חומר נדיר בגטו, שהשיג במסגרת עבודתו בבית המלאכה. האמן חתם בשם קרלינסקי, שם עט שבחר בהשראת מקום הולדתו, שכונת קרלין שבפראג. הדיוקנאות בצבע שמן צוירו ככל הנראה בהזמנת ההנהגה העצמית של הגטו. בעקבות ביקור הצלב האדום ביוני 1944 שולחו מרבית חברי האלטסטנרט למחנות השמדה. יצירותיו של קרלינסקי הן אפוא תיעוד אמנותי אחרון.
ביצירה: ד"ר פרידמן נולד בשנת 1880 בבוסקוביצה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, והיה עסקן בקהילת ווינה. בספטמבר 1942, גורש יחד עם אשתו לגטו טרזינשטאט, שם היה חבר באלטסטנרט (מועצת היהודים). באוקטובר 1944 נשלח לאושוויץ, שם נרצח.
מקס ליברמן, דיוקן ססיליה מרקוס ברמן
מקס ליברמן (1935-1847), דיוקן ססיליה מרקוס ברמן
מקס ליברמן נולד בברלין למשפחה יהודית אמידה של תעשיינים. החל לימודי משפטים ופילוסופיה, אך בשנת1869 עבר ללמוד אמנות באדמיה לאמנויות בויימר. המשיך את לימודיו בפריז, בברביזון ובאמסטרדם. בסוף שנות השברים חזר לגרמניה. ב 1884 נשא את מרתה לבית מרקוואלד ולזוג נולדה בת. היה ממובילי האימפרסיוניזם הגרמני. בין השנים 1899-1911 עמד בראש "הסצסיון הברליני"- אגודת אמנים אלטרנטיבית בברלין. ליברמן הרבה לצייר דיוקנאות של האליטה הגרמנית וזכה בפרסים ובהוקרה רבה. ב-1920 התמנה לנשיא האקדמיה הפרוסית לאמנות. עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 הוכרח להתפטר מתפקידו, יצירותיו הוסרו מתצוגות בגלריות ובמוזיאונים ונאסר עליו למכור את יצירותיו. ליברמן המשיך לצייר בווילה בוונזה, על מנת להתרחק מהאנטישמיות הגוברת ברחובות ברלין. ב-8 בפברואר 1935 נפטר ליברמן בברלין.
על היצירה:
זהו דיוקן המנציח את ססיליה מרקוס לבית לוין, בצעירותה בברלין. ססיליה, בת למשפחת תעשיינים אמידה המקורבת למקס ליברמן. קיבלה דיוקן זה כמתנה מהאמן. בעקבות עליית הנאצים לשלטון, התהפך עולמה וב-1943 שולחה ססיליה יחד עם בעלה השני ברנהרד ברמן לגטו טרזין. באוקטובר 1944 שולחו השניים לאושוויץ, שם נרצחו.
גרגואר (מישונז) מישונזניק, דיוקן בנימין פונדן
גרגואר (מישונז) מישונזניק (1982-1902), דיוקן בנימין פונדן (1944-1898)
ביצירה: בנימין (וכסלר) פונדן (פונדויאנו)
1898, יאסי, רומניה – 1944, מחנה אושוויץ-בירקנאו
החל לפרסם שירה בגיל 14, ובהמשך תרגם שירה יידית וכתב מחזה. ב-1919 עבר להתגורר בבוקרשט ובמקביל החל ללמוד משפטים באוניברסיטת יאסי, אך הפסיק את לימודיו ב-1922. באותה שנה הקים בבוקרשט תיאטרון אוונגרדי בשם "אינסולה". כעבור שנה השתקע בפריז והחל לכתוב בצרפתית, בשם העט פונדן. בשנות השלושים ייחד את עיקר כתיבתו לשירה, ביקורת ספרותית והגות קיומית. בפברואר 1940 גויס לצבא הצרפתי ונפל בשבי הגרמני. בשל מצבו הבריאותי שוחרר ב-1941 וחזר לפריז, שם התגורר עם אשתו ואחותו. בעקבות הלשנה נעצר עם אחותו במרץ 1944, והשניים גורשו למחנה דרנסי. אף-על-פי שהיה באפשרותו להשתחרר, סירב להיפרד מאחותו, ובמאי 1944 שולחו שניהם לאושוויץ-בירקנאו, שם נרצחו.
שרה עצמון, מסע אל החדלון
שרה עצמון (נ1933 ), מסע אל החדלון
שרה עצמון נולדה בהוידוואנש למשפחת גוטדינר, ולה חמישה עשר אחים ואחיות. עם החלת החוקים האנטי יהודיים בהונגריה, נלקחו אביה ואחיה הבוגרים לעבודות כפייה. לאחר הכיבוש הגרמני ב 1944 שולחו יתר בני המשפחה למחנה הריכוז שטרסהוף. שרה שוחררה על ידי הצבא האמריקני ליד העיר מגדבורג. האב ושלושה מאחיה נרצחו כמו גם שישים בני משפחה נוספים. ב 1945 עלתה ארצה עם שארית משפחתה, והם הועברו למחנה המעצר בעתלית. שירתה בצה"ל, התיישבה בכפר סירקין והקימה משפחה ולה שישה ילדים. ב 1982 נרשמה לחוג לאמנות, ומאז הוצגו יצירותיה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. ב 1993, זכתה בפרס זוסמן מטעם יד ושם.
מאיר אקסלרוד, על שפת הבור
מאיר אקסלרוד (1970-1902), על שפת הבור
מאיר אקסלרוד נולד במולדוצ'נו. עבר עם משפחתו להתגורר במינסק, ושם למד אמנות בין השנים 1919-1918. ב 1920-1919, בעת שירותו בצבא האדם, למד אמנות בבית הספר של יהודה פן במינסק. ב 1921 עבר להתגורר במוסקבה, ושם המשיך בלימודיו. ב1941 נאסר אחיו, המשורר זליג אקסלרוד, ונרצח. מאיר, שנשאר במוסקה, לא ידע על גורל אחיו. בימאי הסרטים היהודי סרגיי מיכאילוביץ', אייזנשטיין הזמין את אקסלרוד להצטרף לצוות יוצרי הסרט "איוון האיום". כשפונו אולפני "מוספילם" מזרחה לקזחסטן נאלץ אקסלרוד לעבור עם משפחתו לאלמהאתא שבצפון הרחוק של המדינה. עם מפלת הגרמנים ב 1944, חזרה המשפחה למוסקבה.
רפאל אוזן, כניסת הגרמנים לנאבל
רפאל אוזן (1922 — 2009), כניסת הגרמנים לנאבל, 1988
רפאל אוזן נולד בנאבל, תוניסיה בשנת 1922. ב 1942 פלשו הגרמנים לתוניסיה והקימו מחנות לעבודות כפייה. משפחתו של רפאל התחזתה למוסלמית, אך בשל הלשנה שולח רפאל למחנה העבודה מנזל תמים. הוא היה עצור במחנה זמן קצר, ברח, נתפוס ושולח לעבודות כפייה במחנות אחרים. במאי 1943, עם שחרור תוניסיה על ידי צבא בעלות הברית, שוחרר וזמן קצר אחר כך נישא. ב 1948 היגרה המשפחה לצרפות, וב 1949 עלו לישראל והתיישבו בצפת, שם הקים גלריה לאמנות ובנוסף עסק בהוראה.
פאול קור, אך את האביב לא זכיתי לראות
פאול קור (1926 — 2001), ...אך את האביב לא זכיתי לראות
פאול קור (קורנובסקי) נולד בפריס בשנת 1926. ב1941, בעקבות הכיבוש הגרמני, ברחה המשפחה לכפר מחוץ לפריס. האב נתפס ושולח לאושוויץ, שם נרצח. קור ברח עם אמו ואחיו לאחזור החופשי תחת ממשל וישי בדרום צרפת. בשנת 1943, לאחר שצייר גרפיטי של מחאה, הוברח עם אחיו לשווייץ, שם הוסתר במעון הילדים "אוז"ה" בז'נבה. לאחר המלחמה למד אמנות בז'נבה ובבית הספר הגבוה לאמנות בפריס. ב 1948 עלה לארץ ישראל והתגייס למח"ל. במסגרת שירותו הצבאי אייר ספרי הדרכה. היה מעצב כרזות, בולים ושטרות כסף וזכה לפרסים בין לאומיים רבים. כתב ואייר ספרי ילדים ובכלל "המסע הגדול של כספיון"
פליקס נוסבאום, בית הכנסת במחנה סן סיפריאן
פליקס נוסבאום(1944-1904) , בית הכנסת במחנה סן סיפריאן, בריסל,1941
פליקס נוסבאום נולד באוסנברוק, גרמניה ולמד אמנות בהמבורג וברלין, משם נשלח להשתלמות בשלוחה של האקדמיה לאמנות ברומא. הוא ואשתו לעתיד פלקה פלאטק מיאנו לשוב ולגור בגרמניה לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון והתיישבו כמהגרים בעיר בריסל בשנת 1935. עם כיבוש בלגיה נאסר נוסבאום ונשלח למחנה סאן-סיפריאן בדרום צרפת. נוסבאום הצליח להימלט וחזר לבריסל, שם נאלץ מעתה לחיות במסתור. בשנת 1944 נעצר נוסבאום יחד עם אשתו ומספר יהודים אחרים שהסתתרו בפרברי בריסל והוא נשלח למחנה ההשמדה אושוויץ שם נספה.
למידע נוסף על פליקס נוסבאום, לחצו כאן.
ליצירות נוספות של פליקס נוסבאום
על היצירה:
קבוצה של ארבעה מתפללים עטופים בטלית ומימינם מתפלל בודד עומדים מול צריף. ייתכן כי המתפלל הבודד הוא נוסבאום עצמו,אשר עדיין לא גמלה בלבו ההחלטה באם הוא שייך לקבוצה הדתית המגובשת. כמו רבים מבני דורו, נוסבאום מתחבט באשר לזהותו הדתית. הצריף הנו בית הכנסת הארעי במחנה סאן- סיפריאן, אשר הוקם בדרום צרפת, והיכן שנוסבאום הוחזק במאסר. נוסבאום נעצר בבריסל עם פלישת הגרמנים לבלגיה במאי 1940, אולם הוא מצליח לברוח בעזרתו של חבר וחוזר לבריסל. ברקע שמיים אפורים וענן בודד שחור המסתיר את פני החמה. עורבים שחורים מרחפים מעל המבנה. במישור היצירה הקדמי מפזר נוסבאום על החול: נעל, קופסת שימורים ריקה, עצם וקטע של גדר תיל. כולם מהווים סמל לתלאותיו במחנה. בתקופת מעצרו רושם נוסבאום במספר מתווים את חיי המחנה הקשים ורישומים אלו הוו בסיס לציורים מאוחרים יותר שצייר במחבואו בבריסל. ציור זה נעשה זמן קצר לאחר בריחתו על פי רישום משנת 1940.
ז'ינובי טולקאצ'ב, שבים מן העבודה
ז'ינובי טולקאצ'ב (1977-1903), שבים מן העבודה, אושוויץ, 1945
ז'ינובי טולקאצ'ב נולד בשנת 1903 בשצ'דרין, בלארוס ולמד בבית ספר מקצועי ובבית ספר לאומנויות, אך בשל מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו נאלץ להפסיק את לימודיו. טולקאצ'ב התקבל כשוליה בסדנה של צייר שלטים ולאחר מכן הצטרף לקואופרטיב ציירים. בין השנים 1941-1945 היה טולקאצ'ב צייר רשמי בשירות הצבא האדום. בקיץ 1944 ,לאחר שחרור מיידנק, הצטרף לכוחות הסובייטים בחזית, ואחר לכוחות המשחררים את אושוויץ. במחנות אלו רשם וצייר סדרות המתארות את המראות הקשים שנגלו לעיניו. סדרות אלו הוצגו בשלהי המלחמה ברחבי פולין.
ארנולד דגני, קברי אחים בברשאד
ארנולד דגני (1909—1985), קברי אחים בברשאד, 1943
ארנולד דגני , נולד בסוץ, האימפריה האוסטרו-הונגרית, ב-1909. נפטר בהוב, אנגליה, ב-1985.
בסוף שנות העשרים נסע למינכן ולפריס, שם כנראה השתלם בציור. בתחילת שנות השלושים עבר לבוקרשט, ובזכות שליטתו בשפות הועסק כפקיד בחברת יצוא. שם שינה את שמו מקורן לדגני. ביוני 1940 נישא לאנישוארה רבינוביץ'. כעבור כמה חודשים נפגע ביתם ברעידת אדמה, והם עקרו לצ'רנוביץ. לאחר הכיבוש הגרמני ביולי 1941 אולץ דגני לעבוד כמנקה רחובות. באוקטובר 1941 גורשו בני הזוג דגני לגטו צ'רנוביץ, וביוני 1942 שולחו לעבודות כפייה בלדיז'ין. באוגוסט 1942 שולחו בני הזוג למחנה העבודה מיכאילובקה שבטרנסניסטריה, שם הוטל על האסירים לתחזק את עורק התחבורה הראשי מגייסין לאומן. ביוני 1943 הוטלה על דגני המשימה ליצור פסיפס בצורת הנשר הגרמני, במִפקדת חברת "דורמן" שבכפר הסמוך גייסין. לאחר כחודש ברחו בני הזוג דגני, ובדרך לא דרך הגיעו לגטו ברשאד. בהתערבות הצלב האדום שוחררו ב-31 בדצמבר 1943 ויצאו לטירַסוְפּול. במרס 1944 הם הצליחו להגיע לבוקרשט, שם נשארו עד תום המלחמה. ב־1958 עלו לישראל. ב־1961 חזרו לאירופה, ולבסוף השתקעו באנגליה.
בעת גירושו של דגני מגטו צ'רנוביץ ציווה עליו אחד השוטרים לקחת את כלי הציור והצבעים בתקווה שהם יסייעו לו בהמשך. כשהגיע למיכאילובקה בעזרת כלים אלו החל לתאר בציוריו את החיים במחנה ולצייר דיוקנאות של אסירי המחנה, מפקדיו ושומריו. גם בגטו ברשאד המשיך לצייר את דיוקנאות האנשים שהיו קרובים אליו ואת מראות הגטו. לאחר שחרורו הקדיש את חייו לכתיבת זיכרונותיו ולעשייה אמנותית. דיוקנאותיו של דגני הם עדות צבעונית נדירה המבטאת – על-אף האסתטיות שלהם לכאורה – את המציאות האכזרית והקשה של האסירים.
שמואל בק, ילדים לבדם
'ילדים לבדם', 1946, גואש על נייר. שמואל בק (עם תום המלחמה שהה במחנה העקורים לנדסברג בגרמניה). תרומת האמן
שמואל בק נולד בשנת 1933 נולד בווילנה. עם הכיבוש הגרמני ב־1941, הסתתר עם אמו במנזר בנדיקטיני בעיר. לאחר שנתיים, בשל השתלטות הגרמנים על המבנה, הם נאלצו לעבור לגטו. בגטו למד ציור וכשרונו יוצא הדופן התפרסם שם ברבים. בגיל תשע נערכה לו תערוכה ראשונה בגטו. בקיץ 1943, הוא שולח עם משפחתו למחנה עבודה, אולם אביו הצליח להבריחו משם, בטרם נרצח. בק ואמו חזרו למנזר והסתתרו בו עד תום המלחמה. לאחר תלאות רבות, הגיעו למחנה העקורים לנדסברג שבגרמניה. חרף הקשיים דאגה אמו לחינוכו האמנותי לאורך כל השנים. ב־1948 עלה בק עם אמו לארץ ולמד בבצלאל. חי בפריז, ברומא ובשוויץ והיה לצייר נודע. כיום מתגורר ויוצר בארצות־הברית.
להרחבה על קורות החיים של האמן | לציורים נוספים של האמן
על היצירה:
הנער בק, ששוהה עם אמו במחנה עקורים לנדסברג, מגלה אמפטיה לגורלם של הילדים אשר נותרו יתומים ובודדים בעולם מנוכר. מיקומם של הילד והילדה במרכז, כאשר מאחוריהם פסיעותיהם בשלג ומולם הרים רחוקים, מלמדים על הדרך הארוכה אותה נאלצו לעבור השניים ועל הקשיים הרבים אשר עוד מצפים להם.
יהודה בקון, לאדם שהחזיר לי את האמונה באנושות
יהודה בקון (נ 1929 )לאדם שהחזיר לי את האמונה באנושות ,1945
יהודה בקון נולד במורבסקה אוסטרובה שבצ'כוסלובקיה למשפחה יהודית ציונית מסורתית. אביו, ישראל בקון, היה בעליו של בית חרושת לעורות. אמו, אתל בקון לבית גרוס, ושתי אחיות: חנה ובלה רבקה. ב־1942 שולח עם משפחתו לגטו טרזין. בגטו התגורר בביתן הנערים והשתייך לקבוצה שערכה והפיצה את העיתון "ודם" (שפירושו אנחנו מובילים). בגטו למד בקון אצל האמנים אוטו אונגר, בדריך פריטה ולאו הס. ב־1943 שולח עם משפחתו לאושוויץ למחנה המשפחות. ב־1944 הועבר למחנה הגברים, שם צורף לקבוצת עבודה שתפקידיה היו להעביר את חפצי הנספים בין חלקי המחנה, לאסוף ולפזר את אפר הקרבנות. במסגרת תפקיד זה היתה לבקון גישה לאיזורים השונים של המחנה. לקראת פינוי אושוויץ שולח בקון בצעדת מוות למחנה בלכהמר, בדרך חתחתים למטהאוזן, משם שולח למחנה גונזקירשן ובו שוחרר. מיד עם שחרורו רשם תרשימים קטנים של המשרפות ושל תאי הגזים באושוויץ, שבבוא היום שימשו עדות במשפט אייכמן. לאחר עלייתו ארצה למד באקדמיה לאמנות בצלאל ולימים היה שם מרצה לאמנות.
יצירה זו מוקדשת למחנך פיטר פשמישל שפעל למען הצלת ילדים יהודים בזמן השואה ולאחריה והוכר כחסיד אומות העולם ב- 1964. בחורף 1944, היה חבר בוועדה הלאומית לעזרה נוצרית לילדים יהודים ודאג להעביר את הילדים הניצולים למרכזי הבראה, שם קיבלו שירותים רפואיים, תזונה וחינוך נאותים. בטירת שטירין ליד פראג אסף אליו ילדים ששרדו ופליטים, ביניהם הנער יהודה בקון שמצא שם מקלט מקיץ 1945 עד מרץ 1946.
על היצירה:
ביצירה זו, מתייחס בקון לתהליך השיקום שעבר כניצול לאחר המלחמה: ממשבר אמון קשה בבני-אדם דרך הליך הריפוי והתקווה שניטעה בו מחדש בזכות מפגשו עם פיטר פשמישל. בציור מתוארת דמותו השפופה של בקון הילד מובלת על ידי פשמישל במעין קרן אור, המוציאה אותו מתוך האפילה והמוות של המחנות אל עבר האור והחיים.
"פיטר היה אדם נפלא, והוא לדעתי הציל אותנו מן הזוועה של העבר. זאת היתה הפעם הראשונה שהאמנו לבן אדם [...] טוב הלב שלו ושל החברים שלו הוא ששינה אותנו." (יהודה בקון)
שמואל בק, בית
שמואל בק (נ 1933), בית, 2003
שמואל בק נולד בשנת 1933 נולד בווילנה. עם הכיבוש הגרמני ב־1941, הסתתר עם אמו במנזר בנדיקטיני בעיר. לאחר שנתיים, בשל השתלטות הגרמנים על המבנה, הם נאלצו לעבור לגטו. בגטו למד ציור וכשרונו יוצא הדופן התפרסם שם ברבים. בגיל תשע נערכה לו תערוכה ראשונה בגטו. בקיץ 1943, הוא שולח עם משפחתו למחנה עבודה, אולם אביו הצליח להבריחו משם, בטרם נרצח. בק ואמו חזרו למנזר והסתתרו בו עד תום המלחמה. לאחר תלאות רבות, הגיעו למחנה העקורים לנדסברג שבגרמניה. חרף הקשיים דאגה אמו לחינוכו האמנותי לאורך כל השנים. ב־1948 עלה בק עם אמו לארץ ולמד בבצלאל. חי בפריז, ברומא ובשוויץ והיה לצייר נודע. כיום מתגורר ויוצר בארצות־הברית
פבל פאנטל, שעת סיפור
פבל פאנטל (1903 — 1945), שעת סיפור, גטו טרזין, 1942
פאבל פאנטל נולד בשנת 1903 בפראג, צ'כוסלובקיה. עם נישואיו ב-1935 גויס פאנטל לצבא הצ'כוסלובקי, שם שירת כקצין רפואה. ב-1939 הודח מתפקידו בשל יהדותו. ביוני 1942 גורש פאנטל עם אמו אידה, אשתו מארי ובנם טומס לגטו טרזין. בגטו שימש כמנהל בית חולים לחולי טיפוס בבידוד. הוא ניצל את מעמדו ושלח ידיעות לעולם החיצון. בעקבות זאת חשדו הגרמנים במעשיו והוא נלקח לחקירה במבצר הקטן, שם נכלא ועונה. לאחר שהושב למגוריו, הבריח כ-80 מרישומיו. באוקטובר 1944 שולח פאנטל לאושוויץ עם אשתו ובנו בן השבע, שנרצחו מיד בהגיעם, ואילו הוא עצמו שולח למחנה שוורצהיידה שבגרמניה. בינואר 1945 נורה למוות בצעדת מוות.
