אריה בן-מנחם (פרינץ) נולד בלודז' בשנת 1922. כשאר יהודי עירו, גורש אריה לגטו לודז', שם התיידד עם הצלם מנדל גרוסמן ועזר לו בצילום חיי הגטו במחתרת. גרוסמן העביר תצלומים רבים אל אריה, אשר חלקם שמשו ליצירת אלבום פרטי של 18 גיליונות, ובו פוטומונטאז'ים ותצלומים הקוראים תיגר על מדיניותו של מרדכי רומקובסקי, יושב ראש מועצת היהודים בגטו לודז'. התצלומים תיארו את חיי היום-יום, אנשי הגטו בעבודתם ברסטורטים (מפעלים), הילדים הרעבים, מושכי מכלי הביוב, את הרדיפות וההוצאות להורג ואת הגירושים.
עם חיסולו של הגטו, גורש אריה לאושוויץ והאלבום בידו. בהמשך הועבר האלבום לידי המחתרת הפולנית שראתה בו עדות לקיום תנועת התנגדות בגטו לודז'. המחתרת הפולנית הבריחה את האלבום לקרקוב.
אריה שרד את אושוויץ ועם סיום המלחמה הצליח להגיע לאיטליה. בשנת 1945 עלה באוניית מעפילים לארץ ישראל. אריה שינה את שם משפחתו מפרינץ לבן-מנחם, מאחר והשם פרינץ היה שם הכלב של אחד מאנשי הס"ס במחנה בו נכלא. לאחר הצטרפותו לקיבוץ ניצנים נשלחו אליו עשרת אלפים הנגטיבים המקוריים של גרוסמן. הנגטיבים נמצאו לאחר המלחמה במחבוא בגטו לודז' ונשלחו על-ידי אחותו של מנדל גרוסמן.
חברת ילדותו של אריה, אווה ביאלר, ניצלה אף היא וגם היא הצטרפה לקיבוץ ניצנים. אריה ואווה נישאו ונולדו להם שתי בנות, איילה ויובל. במלחמת השחרור בתש"ח, נפל הקיבוץ בידי הצבא המצרי לאחר מצור קשה. אריה נפל בשבי המצרי וארגז הנגטיבים אבד.
בשעה שהיה בשבי המצרי, ראה אריה בעיתון מצרי תמונה שהציגה, כביכול, את תושבי תל אביב העומדים בתור ללחם. הוא זיהה את התמונה כאחת מהתמונות שצילם מנדל גרוסמן בגטו לודז'. כעבור שנה שוחרר אריה מהשבי, והחל לשחזר את צילומיו של גרוסמן, באמצעות העתקים שהתפזרו ברחבי העולם. בסופו של דבר, הצליח לשחזר את האלבום. עד היום ארגז הנגטיבים לא הוחזר על-ידי המצרים.
משפחת בן-מנחם עברה להתגורר ברמת השרון ואריה הקדיש את חייו לתיעוד גטו לודז'. בספרייתו הפרטית העשירה והגדולה שמר אלפי ספרים בנושא השואה בכלל, וגטו לודז' בפרט. את ספרייתו ואת הידע האישי העשיר שלו שמח תמיד לחלוק עם חוקרים ועם סטודנטים שהתעניינו בנושא. בשנת 1986 יד ושם הוציא לאור את ארבעת הכרכים של ה"כרוניקה של גטו לודז", אותה תרגם וביאר אריה עם ידידו יוסף רב. הכרוניקה היא תעודה מיוחדת במינה וחשובה להכרת החיים בגטו. הם גם תרגמו מבחר מכתביו של יוסף זליקוביץ', שקובצו בספר "בימים הנוראים ההם". בנוסף להם, חיבר אריה מסה נוגעת ללב על הצלם מנדל גרוסמן באלבום "צלם הילך בגטו".
בעקבות פגישה עם היסטוריון פולני, גילה אריה שאלבום התצלומים של גטו לודז', שצילם חברו מנדל גרוסמן, נמצא באחד הארכיונים בפולין. הוא הצליח לקבל העתקים מכמה דפים של האלבום. צילומיו של חברו מנחם גרוסמן ליוו אותו כל חייו והיו לנגד עיניו, גם על שולחן עבודתו לצד תמונות נכדיו.
אריה בן-מנחם כתב על חברו, הצלם מנדל גרוסמן שהיה בן 32 במותו, באלבום "צלם הילך בגטו":
"מנדל גרוסמן יודע לצלם. הוא יודע להביט ולראות את הנעשה סביבו, והחשוב ביותר – הוא רואה את האנשים המסובבים אותו. והוא מצלם אותם: בסבלם, בהידרדרותם אל תהומות הענות והייסורים, במאבקם, במחלתם במותם. הוא רושם במצלמתו את המתרחש בתוך הגטו הדווי והסחוף, את השואה בעיצומה. [...] יעודו ברור: הוא ישאיר לעולם – אם אמנם ישאר עולם אחר החורבן – עדות מוחשית על הטרגדיה הגדולה, על הפשע האיום, בשפה המובנת לכל אומות העולם – בשפת התמונות. [...]
ושוב יורד הוא לרחוב לצלם. תמיד ימצא נושא. [...] הרצון להנציח, להנציח בכל מחיר, חודר ונקלט כתודעה קדושה בקהל שבין גדרות התיל. התודעה הזאת חדרה עמוק אל כל שכבות האוכלוסייה, ומנדל עם המצלמה שלו מתקבלים בזרועות פתוחות ובהבנה מלאה בבתי-מלאכה, בבתי-החולים, בבתי-היתומים, במשרדים, ברחוב. האנשים חושפים בפניו את צרותיהם, מגלים פצעיהם, פותחים את דלתות דירותיהם. שייכנס ויצלם, למען אלה שאינם יודעים, למען אלה שלא יוכלו להאמין".
בכ"ג בתמוז תשס"ו, 19 ביולי 2006, נפטר אריה בן-מנחם והוא בן 84.
נקודה למחשבה: אריה בן מנחם קיבל על עצמו למלא את צוואתו של צלם גטו לודז' מנדל גרוסמן. מהי חשיבותה של תרומתם המשותפת?
