מעצבים: שירן ספיר ובילי פיינר

היצירה עוסקת בסיפורן של נשים שיצרו לעצמן מציאות מדומה בה הן חיות חיים רגילים ונורמטיביים, יוצאות למסעדות, מבשלות ומחליפות ביניהן מתכונים. הדמיון היה דרך לשמירת רוח האדם החופשית.

בבסיס היצירה מכתבה של אדית גומבוש לחברתה יהודית אופריכטיג שהייתה חולה במחנה ולכן לא הגיעה לחלוקת פרוסת הלחם היומית. היצירה מחולקת לשלושה סרטונים שפועלים בו זמנית. הסרטון הראשון מתאר דמות לבושה לבן על רקע לבן. הדמות עושה תנועות שממחישות פעולות של בישול שמלוות בסאונד של המטבח שממחיש את הפעולות. סרטון זה מבטא את הדמיון והפנטזיה של הבישול כאמצעי להתמודדות עם המציאות. תמונת הרקע של הסרטון השני היא המכתב המקורי שכתבה אדית כאשר ברקע שומעים הקראה של המכתב ומופיעים, בהתאמה למכתב, איורים הממחישים את האוכל. הסרטון השלישי הוא סרטון אווירה עם מוסיקת רקע המתאר מטבח תקופתי ישן ושומם המבטא את תחושת הרייקנות ומדגיש שכל מה שהיה בעבר כבר איננו.