אלון בן חור ושיר אלטרס - חילוץ תווי פניהם של משפחת לביא

ארץ מולדתם של משפחת לביא היתה לוב, העיר שבה שכנו היתה בנגזי. המשפחה היתה עמידה שידעה מכל טוב. אליהו, אב המשפחה, היה סוחר במטבעות זהב. מזל, אם המשפחה, היתה אשת חיל, האמא של כולם. ילדיהם - יצחק, יעקב, אברהם (סבא של שיר), שושנה, משה ואהרון.

בזמן מלחמת העולם השניה הוגלו רבים מיהודי לוב לאיטליה, ביניהם משפחת לביא. למשפחה היתה נתינות בריטית. הנתינות הקנתה להם מעמד של שבויים. אולם עד מהרה גילו שזכויות אלו אינן מקנות להם דבר. לאחר חודשיים באיטליה, נשלחו לברגן-בלזן שבגרמניה. לאורך תקופת מלחמת העולם השניה, משפחת לביא נאלצה להתמודד עם סכנות רבות. המשפחה חוותה מצבי קיצון של רעב, שינויי טמפרטורות דרסטיים מחום קיצוני שבלוב לקור קיצוני שבגרמניה.

מזל לביא, אם המשפחה, שמרה ואגרה לחם מתחת למיטה שבעזרתו יכלה להקנות לילדיה חיים אופטימליים באותה התקופה. הלחם הפך למצרך בעל ערך רב ובעזרתו קנתה להם נעליים ושילמה להם על שיעורי אנגלית.

עם כל זאת, ניתן לאפיין את משפחת לביא כאנשים ששמרו על יהדותם בכל מקום שהלכו ובכך שמרו על אופטימיות. דוגמא לכך, המשפחה הצליחה לקיים את חג החנוכה במחנה הריכוז ברגן-בלזן בעזרת חנוכייה שעברה מדור לדור במשפחה מעל 300 שנה. את החנוכייה החביאו עימם לכל מקום שהלכו. למרבה המזל, כל משפחת לביא נשארה בחיים ושרדה את מלחמת העולם השניה.