גניה ונחום מנור נולדו בקרקוב שבפולין. נחום עלה עם משפחתו לארץ ישראל בגיל שנה, אולם כעבור חמש שנים הם שבו לקרקוב. נחום למד בגימנסיה העברית והיה חבר בתנועת 'הצופים'.
ימים מעטים לאחר הפלישה הגרמנית לפולין בספטמבר 1939, נמלט עם אביו מזרחה לכיוון ברית המועצות, אך השניים נאלצו לשוב על עקבותיהם. במרץ 1941 הוקם גטו בקרקוב ונחום ומשפחתו נכלאו בו. באחת האקציות של קיץ 1942 נלקחו הוריו ואחותו הקטנה. נחום, אחותו הגדולה ואחיו הקטן הועברו מאוחר יותר למחנה פלשוב. בתחילת 1944 הוא נשלח למפעל של אוסקר שינדלר, שם הכיר את גניה.
להוריה של גניה הייתה חנות מכולת. אחיה הגדול, רומק, שיחק בקבוצת הכדורגל "מכבי קרקוב". במרץ 1941 נכלאה גניה עם הוריה בגטו. אחיה הגדול שברח לברית המועצות לפני הכיבוש הגרמני שב לקרקוב כדי להיות עם משפחתו והחל לעבוד במפעל של אוסקר שינדלר. עם חיסול הגטו, גורשה גניה עם משפחתה לפלשוב. בזכות השתדלותו של אחיה, עבדו גניה ואביה גם הם במפעל של שינדלר. בהמשך, בעקבות מאמציו של שינדלר, נשלחה האם לעבודה במפעל. בסוף 1944, עם התקרבותו של הצבא האדום, הועבר המפעל של שינדלר לברינליץ שבחבל הסודטים.
עם השחרור חזרה גניה עם לקרקוב. אמה פתחה שוב את החנות, ואחיה חזר לשחק כדורגל. נחום התגייס לפלי"ם ושימש כאלחוטאי באוניות מעפילים ובאוניות שהביאו נשק ותחמושת לארץ-ישראל בתקופת מלחמת העצמאות.
בחודש ינואר 1950 הצטרפה גניה לנחום בישראל, ולאחר שהשניים נישאו, הם התגוררו בקיבוץ מגידו, שם נולדו שני ילדיהם. מאוחר יותר הם עברו לבאר-שבע, ובה הם מתגוררים עד היום. נחום היה מנהל טכני במנפטה וזכה בפרס קפלן על הישגיו. בהמשך עבד במפעלי ים המלח. גניה היא ציירת, חברה באגודת האמנים בישראל.
