"כל עוד נפשי באפי"– סיפורה של ניצולת השואה שרה לייכט-וויינשטיין

שרה (לילי) לייכט נולדה ב-1929 באורדיאה, שבצפון-מערב רומניה והתגוררה בטלגד הסמוכה עם הוריה איגנץ (יום טוב) והרמינה וויינשטיין. לאביה - תלמיד חכם, חזן, מלמד וסוחר בעיסוקו - נולדו שישה ילדים מאשתו הראשונה שנפטרה בטרם עת. אחד מילדיו, אדולף (ארפד), נפל בשורות הצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה. אמה, הרמינה, עסקה בגידול ברווזים ואווזים ומכרה את מוצריהם – כבד ובשר – לעשירי אורדיאה היהודים, ששמרו על כשרות "גלאט כושר". שרה למדה בבית ספר כללי ממלכתי ושלוש פעמים בשבוע למדה לימודי דת אצל רב הכפר. באפריל 1944, שבועות ספורים לאחר הכיבוש הגרמני, גורשה משפחתה של שרה לגטו נג'וורד ומשם לאושוויץ. במאי 1944 עם הגעתם למחנה, הופרדה שרה מבני משפחתה שנשלחו להשמדה. לאחר שניצלה מתאי הגזים, היא נשלחה לפלרסלבן ושם עבדה במפעל נשק. עם התקדמות הצבא האדום הועברה שרה למחנה עבודה בעיר זלצוודל, שם שוחררה על ידי הצבא האמריקאי. שרה חזרה לטלגד ובמאי 1946 עלתה לארץ ישראל באוניית המעפילים "מקס נורדאו". עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייסה שרה לפלמ"ח, ולחמה במסגרת גדוד 6 של חטיבת הראל בירושלים. בחודש מאי 1949 היא נישאה לאלכסנדר לייכט ונולדו להם שני ילדים. שרה למדה בבית הספר למטפלות של ויצ"ו ועבדה כמטפלת מוסמכת במחלקה הכירורגית לילדים וכן במחלקת היולדות של בית החולים הדסה בירושלים.