טקס הענקת אות חסידי אומות העולם לקרולינה ומיקולאי קמיטה, פולין

מר יאן קמיטה (Jan Kmita) וגב' אווה נווקווסקה (Ewa Nowakowska) עם תעודת חסידי אומות העולם המציינת את סבתם וסבם, חסידי אומות העולם המנוחים, קרולינה ומיקולאי קמיטה

ד"ר משה ברונשטיין, בנה של ניצולת השואה סופיה שרה ברונשטיין לבית גבירצמן ז"ל, נושא דברים בטקס

שגרירת פולין בישראל הגברת אגניישקה מגדז'יאק מיזווסקה, נושאת דברים בטקס

בני משפחתם של המצילים, חסידי אומות העולם המנוחים, קרולינה ומיקולאי קמיטה, בתצלום קבוצתי עם בני משפחתה של הניצולה, סופיה שרה ברונשטיין לבית גבירצמן ז"ל

04 נובמבר 2009

ביום רביעי, 4 בנובמבר 2009 התקיים ביד ושם טקס הענקת אות חסידי אומות העולם לקרולינה ומיקולאי קמיטה (Mikolaj and Krolina Kmita) המנוחים מפולין. בטקס השתתפו מר יאן קמיטה (Jan Kmita)  וגב' אווה נווקווסקה (Nowakowska Ewa) -  נכדיהם של בני הזוג קמיטה וכן בני משפחותיהם, שהגיעו במיוחד מפולין - שגרירת פולין בישראל, הגברת אגניישקה מגדז'יאק מיזווסקה (Agnieszka  Magdziak Miszewska), ד"ר משה ברונשטיין – בנה של הניצולה סופיה ברונשטיין ז"ל (לבית גבירצמן), בני משפחה וחברים, ניצולי שואה, חברי ועדת חסידי אומות העולם וכן מחנכים מפולין המשתתפים בסמינר של ביה"ס המרכזי להוראת השואה ביד ושם המתקיים בשיתוף מוזיאון אושוויץ.

קרולינה ומיקולאי קמיטה הוכרו כבר בשנת 1967 כחסידי אומות העולם ובשנת 1972 נטעה הניצולה סופיה ברונשטיין עץ לכבודם ביד ושם. אלא שבשל נסיבות שונות לא יכל להתקיים עד היום טקס הענקת המדליה והתעודה. כעת, 45 שנה לאחר שהוכרו, הביא ד"ר ברונשטיין את בני משפחת קמיטה לישראל כדי לקיים את הטקס.

לאחר טקס אזכרה באוהל יזכור הוענקו האות והמדליה למר יאן קמיטה ולגב' אווה נווקווסקה, נכדיהם של בני הזוג קמיטה, ליד העץ שנטעה ניצולת השואה סופיה ברונשטיין ז"ל בשנת 1972 לכבוד מציליה - קרולינה ומיקולאי קמיטה. 

סיפור ההצלה

ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בעיר קובל שבפולין (כיום – אוקראינה) כ-13,000 יהודים. ביוני 1941 נכבשה קובל בידי הגרמנים ובעיר החלו מעשי טבח וזוועה. יהודים נחטפו ונרצחו, עסקים הולאמו והוחלו סנקציות. כמה שבועות לאחר מכן אספו הגרמנים ספרי תורה מכל בתי הכנסת בעיר ושרפו אותם. עד סוף 1941 נרצחו בעיר כ-1,000 יהודים.

לקראת סוף מאי 1942 הוקמו שני גטאות. בגטו האחד רוכזו היהודים "הבלתי מועילים" – מי שאי אפשר היה לנצל את עבודתם לצרכי הגרמנים. יהודים אלה נרצחו חודש מאוחר יותר, ביוני 1942. באוגוסט החל חיסול הגטו השני. רבים ניסו לברוח ולהסתתר, מאות יהודים נתפסו ורוכזו בבית הכנסת הגדול בקובל.  שם, במקום ריכוזם האחרון, לפני שנטבחו ונקברו בבורות שנאלצו לחפור בעצמם - חרטו על קירות בית הכנסת את שמותיהם וצוואתם. טבח היהודים ההם נמשך כחודשיים.

באוקטובר 1942 חוסלו אחרוני היהודים בעיר קובל. שרדו רק עשרות בודדות שהצליחו לברוח ליערות בסביבה.   סופיה - שרה ברונשטיין, אז צעירה בת 21, היתה בין השורדים. לאחר האקציה הראשונה בגטו נמלטה סופיה וברחה לדירתה שברחוב מונופוליובה. שם פגשה את שכנתה אלזה קמיטובה שנתנה לה תעודות ושלחה אותה עם חמותה קרולינה קמיטה ובעלה מיקולאי  לחוותם שבכפר הסמוך 'בוז'ה דרובקה'. בני הזוג קמיטה כיסו את עינה של סופיה כאילו היתה חולה והובילו אותה בעגלה לביתם, שם הוצגה כקרובת משפחה.

ב-2 בספטמבר 1942 שעה שהאקציה הראשונה נגד היהודים נערכה בעיר הסמוכה הולובי, חפרו בני הזוג בור בחצר הבית והסתירו שם את סופיה וארבעה יהודים נוספים. "סבתא" קרולינה הביאה להם מידי יום מזון, מים ובגדים. כעבור שבועיים עזבו ארבעת היהודים וסופיה נשארה בבור לבדה. בימים היתה עולה לבית ובלילות שבה לבור.

בנובמבר 1942 גברו הרדיפות והגרמנים הורו לכל היהודים הנותרים בסביבה להגיע להולובי. קרולינה סירבה להפקיר את סופיה ולא נתנה לה ללכת, וזאת למרות שבני משפחתה דרשו ממנה להיפטר מן היהודיה. במשך שמונה חודשים החביאה קרולינה את סופיה בבור שחפרה בשדה סמוך, כיסתה אותה בתבן, ובחשכת הליל בקור ובשלג היתה מגיעה לבקרה ומביאה לה מזון ובגדים חמים. לאחר שמונה חודשים חזרה סופיה להסתתר בבור שבחווה, עד שעובדת צעירה שסייעה במשק הבית חשפה את מקום מחבואה. אז מיהרה קרולינה להעביר את סופיה לעליית הגג. סופיה הסתתרה בביתם של בני הזוג קמיטה עד לשחרור במרס 1944.

במהלך המלחמה היה ביתם של בני הזוג קמיטה פתוח לרווחה לכל נמלט, ובביתם הסתתרו יהודים נוספים לפרקי זמן שונים. כמו כן קרולינה היתה דואגת למזון ובגדים ליהודים אחרים שהסתתרו ביערות. בני הזוג פעלו באומץ לב תוך סיכון רב לחייהם וזאת מתוך אהבת אדם וללא כל קבלת תמורה.

קרולינה ומיקולאי קמיטה הוכרו כחסידי אומות העולם ב-1 בינואר 1967  ובשנת 1972 ניטע עץ לכבודם ביד ושם.

נאום של משה ברונשטיין, בן של אחת מהניצולים עי חסידי אומות העולם קמיטה קרולינה ובעלה מיקולאי בטקס הענקת המדליה ביד ושם

מתכנסים אנו כאן בני הניצולה ומשפחת קמיטה לדורותיה כדי לכבד ולהוקיר את זכרה של קרוליינה קמיטה ובעלה מיקולאי.

אם נטוס במכונת זמן דמיונית שמסתכלת מלמעלה על הנעשה על פני האדמה 67 שנים אחורנית ונצפה על אדמות אוקראינה נראה חושך ואפלה . חושך זה אופיין על ידי מצב של כיבוש ומלחמה מצב של שכול ורעב מצב שבו כל משפחה פולנית שאפה רק לשרוד.

חושך נגרם על ידי בני אדם נציגי השטן אשר הפעילו מפעלי השמדה של בני אדם אחרים. בחושך זה הונהג היודנריין דהיינו כל מי שמסתיר יהודי יומת הוא ומשפחתו עד דור שלישי ורכושו יוחרם מצב שבו כל המסגיר יהודי לידי השטן הנאצי מקבל פרס של 10000 מרק . בתקופת חושך זו נשרף ביתם של משפחת קמיטה והם נותרו רק עם חדר ומטבח.

בחושך נוכל לראות במכונת הזמן קרן של אור שמאירה אשה פשוטה בת 53 סבתא ורעיה נאמנה ואדוקה. ומתחת לקרן אור זאת נראה 4 ניצולים מהכפר הולובה יהודים בבור בשדה שקרוליינה חפרה אפשר לראות שהיא מחביאה אותם מספר ימים ולאחר מכן נותנת להם בגדים אוכל וכסף כדי שיוכלו להמשיך ולהמלט. להזכירכם נשאר להם רק חדר ומטבח.

היו הרבה מובלעות אור בחושך שלמטה מובלעות שזהרו מהפעילויות של סבתא קרולינה ובעלה מיקולאי. אני אתאר אלומה אחת מיני רבות. אלומה אישית שהתמקדה על אמי סופיה/שרה גבירצמן בחורה יתומה נרדפת עי הנאצים שרצחו את כל משפחתה. חסרת כל ונפחדת שוכבת בתוך מחילה מכוסה באדמה ביער מרחק קילומטר אחד מבית קמיטה השרוף. במשך כ 8 חודשים כל לילה ב 3 הייתה אשה קדושה זאת בת ה 53 הולכת בכל מזג אויר בהסתר, לפעמים זוחלת, לעיתים מוסווה בסדין בסופות שלג לעיתים עם כוויות קור בצפורניה . ומביאה לאמי בגדים חמים לבודדה מהקור והשלג המקפיאים. מדי פעם מביאה נפט נגד כינים וודקה ואוכל טוב. להזכירכם נשאר להם רק חדר ומטבח...

כל לילה דאגה סבתא לרוקן את ההפרשות של אמא ולשטוף את הסיר לילה .ובמקביל ולא חשוב פחות מעודדת אותה נפשית ומבטיחה לה שלא תעזוב אותה. כל זה למישהי שכמעט ולא הכירה. רק לאחר השחרור נודע לאמי שהיו עוד נפשות נרדפות שכמעט ולא הכירה שנצלו על ידה בדרך דומה דאגה שלא ידעו האחד על השני מפחד הסגרה באם אחד מהם יתפס.

ולא רק יהודים, גם שבויים קומוניסטים ואפילו אוקראינים הסתירו בני הזוג קמיטה הם הצליחו לגייס גם את ילדיהם ואפילו את משרתיהם לאסוף אוכל ולחלקם ליהודים ונמלטים אחרים שהיו בסביבה. להזכירכם סיכון חיים... להזכירכם נשארו רק עם חדר ומטבח...

לסבא מיקולאי שהיה נגן עוגב בכנסיה היה רקע בעברו בהסתרת יהודים בכנסייתו בפרעות פטלורה ההכרות האישית עם משפחת קמיטה לדורותיה נוצרה לפני כחצי שנה וכששאלתי את נכדיה לגבי איך הם זוכרים את סבתא קרוליינה? לא התפלאתי.

הנכדים מתארים אותה כ"סבתא קלסית", אנטיטזה מוחלטת למעשי הגבורה שהיא עשתה :הם תארו לי אותה כ "אפורה וצנועה" "האישה הקטנה השברירית והנכנעת" כמעט חסרת ברק שהולכת קבוע לכנסיה ומעניקה את כל הסמכות הכבוד וניהול המשפחה לבעלה הדומיננטי מיקולאי.

גם לא התפלאתי שחלק גדול מאוד מהמשפחה לא ידע על גבורתה בזמן המלחמה והספור נודע להם לראשונה רק עם בקורינו בגדיניה לפני כחצי שנה אנשי הגשם - שיר של רחל שפירא שאני מאוד אוהב מעורר מחלוקת לגבי הפרוש מי הם אנשי הגשם המסתוריים שמגינים על נשמות נרדפות מיואשות ונטושות ואחת הגרסאות היתה שהם מהווים סמל וכל אחד יכול לבנות ולהחיל אותו כראות עיניו סבתא קרוליינה ובעלה הם בעיני עבור אמי אנשי הגשם!

משפחת קמיטה הנכבדה לדורותיה זכות גדולה מאוד לנו להכירכם. אני משפחתי ועוד עשרות וכנראה מאות אנשים חיים בעולם בזכותם של סבתא קרולינה הקדושה ובעלה מיקולאי שתמך בה. העם הפולני והכנסיה הקתולית צריכים להיות גאים במעשיהם. שבילינו הם קדושים.

סבתא קרוליינה אני מודה לך בשם אשתי עפרה ובשם ילדי מוטי אלי ושרי שנמצאים כאן בטקס זה. תודה שאנו חיים!

כל שנה אנו עומדים 2 דקות דומיה לזכר 6 מליון היהודים שנהרגו בשואה.אבקשכם כעת לעמוד במקביל אלי בדומיה לזכרם של הקדושים קרוליינה קמיטה ובעלה מיקולאי.

ברונשטיין משה,
בן של אחת מהניצולים