"משיב הרוח, מצפת לירושלים" 2010 - קונצרט מוסיקת נשמה יהודית ביד ושם

קונצרט "משיב הרוח" בבקעת הקהילות ביד ושם
לתמונות נוספות לחצו כאן

08 ספטמבר 2010

ב-9 באוגוסט 2010 התקיים בבקעת הקהילות ביד ושם קונצרט מוסיקת נשמה יהודית, "מַשיב הרוח" – מחווה מוסיקלית מצפת לירושלים", בנוכחות מאות ניצולי שואה, בני דורות ההמשך וידידי יד ושם מהארץ ומהעולם. בַּבִּקעה, שעל קירותיה חרוטים שמות אלפי הקהילות שנפגעו בשואה, הפיחו כליזמרים מן העולם ומישראל רוח יצירה וחיים בניגוניה של מוסיקת הנשמה היהודית, אותם ניגונים שליוו את העם היהודי ביגון ובשמחה, ניגונים אותם ניסו הנאצים למחוק.

על פי דפי-עד השמורים ביד ושם היו הכליזמרים והמוסיקאים האלה בין הנספים: פִישְל בֵּיזִים, גרישה ויַסבּאָרד, פְרֵידֶה וַיסבּרוֹט, אהרון זַיפֶר, מנדל טֶנצֶר, נתן לוּסטִיג,שמואל-הערש פִידְלְמָן, חיים פִידְלְמָן, לייזר פִידְלְמָן, פלוֹרֶק פישְל.

בין המבצעים בקונצרט היו מאסטרו גיורא פיידמן (קלרנית), מאסטרו ראול חאורנה (Raul Jaurena), מאסטרו קוראדו ג'יופרדי (Corrado Giuffredi) (קלרנית), אמיל אייבינדר (אקורדיון), פרופ' אילן שול (קלרנית), פרופ' גרש גלר (סקסופון), חנן בר-סלע (קלרנית), קונסטנטין מוסקוביץ (חליל פן), מקסים סולניקר (קלרנית), מירי גרוסברג (קלרנית), פזית גל (פסנתר), מולה סייביץ (פסנתר), מני כץ (בס) וארז מונק (כלי הקשה).

***

סיפר בני הנדל, מנחה הקונצרט:

בשנת 41' היה אליהו יונס אסיר באחד ממחנות הכפייה לאורך כביש לבוב-זלוטשוב. בערבים, בתום עבודת-פרך, היו נאספים בפינת הצריף ומנסים לגרש הרעב והקור ע"י שירה. אחד השירים, שיר צועני מתורגם ליידיש, זכה לאהדה מיוחדת בקרב האסירים. לימים, החלו לשיר אותו בזמן הצעדות לעבודה וממנה בשלג ובבוץ, וקרה שהשיר אפילו התחבב על מפקד המחנה, אֶפְּלֶה.

מאז שקרה הדבר הזה, הוכרח אליהו לשיר אותו בכל הזדמנות, גם בהזדמנויות איומות. יום אחד ניסה אסיר צעיר לברוח ונתפס. אפלה כינס, כמנהגו, את כל האסירים לשם הצגת יראו וייראו. אקדחו של אפלה היה שלוף. עורפו של הבחור היה מופנה אליו. אז ניגש זיסר, הקאפו, לאפלה ולחש דבר-מה על אוזנו. "נכון מאד" הכריז אפלה, וציווה להביא את אליהו יונס לזמר את השיר הצועני. אליהו קץ בחייו, אבל דחקו בו לשיר, וככל שהמשיך, והבחורים עונים לו בפזמון החוזר, היה השיר כהמנון, מתעצם והולך.

השיר תם, אפלה תחב את האקדח אל נרתיקו והלך. האנשים נותרו המומים. אח"כ הגיע ההודעה להתפזר.

את השיר לימד אותי אליהו לפני 35 שנה, במסגרת הכנת תסכית רדיו. את הסיפור לא סיפר לי אז, אבל קראתי אותו לאחר שנים בספרו של אליהו בספריית יד ושם.

השיר הצועני הוא על בחור שהולך ליריד בעיר הגדולה לקנות סוס. בדרך הוא רואה "קרייטשמה", בית מרזח. נכנס. שותה כוסית. שותה עוד כוסית. ועוד אחת. הכסף אוזל, הבחור מתערפל, כבר לא צריך סוס, בכיס אין לא זוז, אבל מרוב צרות הוא מקפץ ושירו מתפרץ.

***

הקונצרט התקיים בשיתוף משרד החינוך, משרד התרבות והספורט, הסמינר הבינלאומי "קלרינט וכליזמר בגליל" ומרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל.