משמאל: שגריר הולנד בישראל ז'יל בשור פלוג, שגריר סלובקיה בישראל פטר הולני, סגן ראש משלחת השגרירות הפולנית בישראל פיוטר קוזלובסקי, סגן שגריר רוסיה בישראל לאוניד פרולוב
לתמונות נוספות לחצו כאן
09 אוקטובר 2018
ב-9 באוקטובר 2018 התקיים ביד ושם אירוע לציון 75 שנה למרד היהודי במחנה ההשמדה הגרמני סוביבור. הטקס התקיים בבית הכנסת ביד ושם בנוכחות ניצולי השואה, בני הדור השני, ונציגים מהמדינות: הולנד, סלובקיה, פולין ורוסיה.
נעמה גליל, מאגף הנצחה וקשרי קהילה ביד ושם, הרצתה על ההיסטוריה של המחנה והמרד. סוביבור היה אחד משלושת מחנות השמדה שהוקמו במסגרת "מבצע ריינהרד" ורצח היהודים בו החל באפריל 1942. סוביבור נבחר למטרה זו בשל קרבתו למסילת הרכבת ובידודו מהאוכלוסייה הסובבת.
ב-14 באוקטובר 1943 לאחר מספר תכנונים וניסיונות בריחה כושלים, הובילו שני אסירים יהודים, לאון פלהנדלר וסגן אלכסנדר (סשה) פצ'רסקי, שבוי מלחמה יהודי שהגיע זה לא מכבר למחנה ממינסק, התקוממות המונית ובריחה של כ-300 יהודים שנכלאו והמתינו לרציחתם בסוביבור. כמחצית מהנמלטים נהרגו בעת הבריחה, ורבים אחרים נלכדו בעת המרדף אחריהם. כחמישים מהנמלטים שרדו במסתור וביערות סמוכים. היסטוריונים מעריכים שבזמן פעילותו נרצחו בסוביבור בין 170,000 ל-250,000 יהודים עד סגירתו לאחר המרד ב-1943.
"למרות העובדה שהמחנה התקיים על אדמה פולנית כבושה והופעל על ידי הגרמנים הנאצים ומשתפי הפעולה עמם, שרצחו קורבנות יהודיים מכל רחבי אירופה ומצפון אפריקה. למרות השלכותיו האוניברסליות, סוביבור הוא מעל הכל סיפור יהודי", אמר יוסי גביר, מנהל יחסים בין-לאומיים וקשרי ממשל ביד ושם. גביר שיבח את המאמצים הבינלאומיים המקצועיים להקמת מרכז מבקרים חדש באתר בו שכן מחנה ההשמדה, מרכז שיציג לבני הדורות הבאים את ההיסטוריה הקשה של המחנה באופן מדויק וינציח באופן ראוי את קרבנותיו.
דבורה פישמן (ליכטמן), בתם של שורדי סוביבור אדה פישר ויצחק ליטכמן, דיברה על הנטל מחד והכבוד מאידך להיות בת הדור השני. פישמן ציינה כי השיעור החשוב ביותר שלמדה מהוריה היה האופן בו שמרו על אנושיותם במחנה והאופן בו מצאו לאחר מכן "את הדרך הנאותה לחיות חיים נורמליים". פישמן סיכמה "כמה בני מזל אנחנו, שזכינו להיות קשורים בגבורה כזו"..
מאז 2007 מוביל יורם חיימי, דוקטורנט לארכיאולוגיה, חפירות באתר בו שכן מחנה ההשמדה, עם עמיתו הפולני ווייצ'ייק מאזורק, במעורבות ובפיקוח של המכון הבין-לאומי לחקר השואה והנהלת יד ושם. בהרצאתו סיפר חיימי כי במהלך 11 השנים האחרונות חשפו צוותי מתנדבים באתר מעל 70,000 פריטים, בהם טבעות נישואין, תליונים אישיים, שיניים תותבות, מפתחות ואפילו שלטי דלתות שאנשים לקחו עימם עת גורשו למחנה, היות והאמינו שעוברים לישוב מחדש. "כל פריט קטן נושא עמו סיפור מסקרן" אמר חיימי.
למרות מאמצי הגרמנים להשמיד כל עדות לקיומו של המחנה ולקיומם של מבנים ודרכים במקום, חשף הצוות הארכיאולוגי, בעזרת תצלומי אוויר והדמיות תלת ממד, חלק גדול ממבנה המחנה: המיקום המדויק של שמונה תאי גזים, 21 בורות קבורה ותשע משרפות פתוחות, בנוסף ל"הימלשטראסה" (הדרך לשמיים) שלאורכה זורזו הקורבנות אל תאי הגזים. עוד אותר מיקומה של בקתה, בה התפשטו הנשים לקראת כניסתן לתאי הגזים ורובעי המגורים של מפקדי המחנה. "עבודתנו הארכיאולוגית מוכיחה לדורות הבאים שסוביבור התקיים", סיכם חיימי. גביר הסכים: "אתם חושפים את מה שהגרמנים ניסו להסתיר- את האמת על סוביבור".
