11 מרץ 2010
ב-11 במרס 2010 התקיימה בבית הכנסת ביד ושם עצרת במלאת 67 שנים לגירוש יהודי מקדוניה. העצרת התקיימה במעמד שגריר מקדוניה בישראל, מר פאיו אבירוביץ, יושב ראש דור ההמשך של יהודי מקדוניה, מר משה טסטה , יושב ראש התאחדות יוצאי יוגוסלביה לשעבר, מר משה בן שחר, יושבת הראש הקודמת של הארגון, גב' מרים אביעזר, ניצולי שואה ובני דורות ההמשך.
העצרת נפתחה בטקס אזכרה לזכרם של הנספים. בטקס נאמרו תפילות "אל מלא רחמים" ו"קדיש" מפי הרב אבי קוזמה וכן הוקרא "חזון העצמות היבשות" מפי החזן עקיבא אַסקַיו. בעצרת נשאו דברים יושב ראש דור ההמשך של יהודי מקדוניה, מר משה טסטה, יושב ראש התאחדות יוצאי יוגוסלביה לשעבר, מר משה בן שחר, שגריר מקדוניה בישראל, מר פאיו אבירוביץ' וכן מרים אביעזר, שנשאה דברים לזכר ההיסטוריונית ג'ני לבל ז"ל, חוקרת יהודי יוגוסלביה בכלל ומקדוניה בפרט.
הזמרת בטי קליין ביצעה את השיר "ארבולס יורן פור לוביאס" ("העצים בוכים לגשם") - שיר עם בלדינו המבטא אהבה וגעגועים. השיר נולד בזמן גירוש ספרד בשנת 1492 והועבר מפה לאוזן במשך כ-500 שנה. בתקופת השואה שרו אותו האסירים היהודים במחנות.
בעצרת נשאה דברים גב' בינבניטה (בטי) עזורי, שניצלה על ידי אלכסנדר ובלאגה טודורוב (Aleksander & Blaga Todorov) מסקופיה. בני הזוג טודורוב הוכרו בשנת 1980 כחסידי אומות העולם ועץ ניטע לכבודם ביד ושם.
בעצרת הציגה גב' יונה קובו את תערוכת האינטרנט "מונאסטיר - סיפורה של קהילה ספרדית במקדוניה", שעלתה לאתר האינטרנט של יד ושם במסגרת "פרוייקט קהילות" בתמיכת ועידת התביעות, להנצחת הקהילות היהודיות שהוכחדו בשואה. לתערוכת האינטרנט על קהילת מונאסטיר שבמקדוניה, לחצו כאן.
על קהילת יהודי מקדוניה
קהילת יהודי מקדוניה היתה קהילה עתיקה שמנתה לפני המלחמה כ-7,800 יהודים. הקהילות היהודיות במקדוניה, שהתרכזו בעיקר בערים ביטולה (מונאסטיר), סקופיה ושטיפ, קיימו פעילות התנדבותית קהילתית וחברתית משגשגת. כבר משנות העשרים של המאה ה-20 הייתה בהן פעילות ציונית עשירה, חינוך עברי והכשרה מקצועית, שנגדעו עם כניסת הגרמנים ליוגוסלביה באפריל 1941.
עם הכיבוש הגרמני נמסרה מקדוניה לידי הבולגרים והחלה חקיקה אנטי יהודית. ב-22 בפברואר 1943 נחתם הסכם בין גרמניה לבולגריה שדן בגירוש היהודים להשמדה, וממשלת בולגריה החליטה שהראשונים שיגורשו יהיו יהודי השטחים המסופחים – תרקיה ומקדוניה.
ב-11 במרס 1943 ניתנה הוראה לכל היהודים ברחבי מקדוניה להתייצב במרכזי הערים, ומשם הוסעו כולם למבנה בית החרושת לטבק "מונופול" שבסקופיה. כ-7,500 יהודים בהם קשישים, נשים וטף הוחזקו בצפיפות איומה ובתנאים קשים במשך מספר ימים, עד שהועלו לרכבות משא, במסע ממושך דרך בולגריה למחנה ההשמדה טרבלינקה - ממנו איש לא שב.
מעטים שרדו בדרכים שונות. חלקם הצליחו לברוח, להסתתר ולחבור לפרטיזנים של טיטו, חלקם ברחו לאלבניה וניצלו על ידי האלבנים. מספר ילדים ניצלו בידי מקדונים לפני השילוח לטרבלינקה. בודדים הצליחו להימלט מהרכבת עצמה . מ-7,800 יהודי מקדוניה שרדו כ-400 בלבד.
