מפגש "ילדי בוכנוולד" וטקס לרגל הוצאתו לאור של הספר "להציל את הילדים"

יושב ראש מועצת יד ושם, הרב ישראל מאיר לאו, נושא דברים במפגש

מר אבנר שלו, יושב ראש הנהלת יד ושם, נושא דברים במפגש

בנו של מר ג'ק-יעקב ורבר ז"ל, מרטין ורבר, נושא דברים בארוע

פרופ' ויליאם הלמרייך, שהיה שותף חשוב בכתיבת הספר, נושא דברים בארוע

מנהלת המכון הבין לאומי לחקר השואה ביד ושם, ד"ר בלה גוטרמן, נושאת דברים במפגש

11 מאי 2010

ב-11 במאי 2010 התקיים ביד ושם מפגש של שרידי מחנה בוכנוולד לציון 65 שנה לשחרור המחנה. במסגרת המפגש התקיים טקס לרגל הוצאתו לאור של הספר "להציל את הילדים – בוכנוולד, סיפור של אבדן והצלה" מאת ג'ק ורבר, בשיתוף עם ויליאם ב. הלמרייך, בהוצאת יד ושם. במפגש השתתפו הרב ישראל מאיר לאו, יושב ראש מועצת יד ושם, מר אבנר שלו, יושב ראש הנהלת יד ושם, הגב' מילי ורבר, מר מרטין ורבר, הפרופ' ויליאם הלמרייך, ניצולי שואה, "ילדי בוכנוולד", בני משפחה וחברים.

במפגש נשא דברים מר אבנר שלו, יושב ראש הנהלת יד ושם. מנהלת המכון הבין לאומי לחקר השואה ביד ושם, הד"ר בלה גוטרמן, נשאה דברים על על "אסירים יהודים במחנה בוכנוולד". כמו כן נשאו דברים יושב ראש מועצת יד ושם, הרב ישראל מאיר לאו, שהיה אַחַד הניצולים הצעירים בְּמחנה בוכנוולד ולימים - רבּה הראשי של ישראל, פרופ' ויליאם הלמרייך, שהיה שותף חשוב בכתיבת הספר ובא מארה"ב במיוחד לכבוד האירוע, ובנו של ג'ק ורבר ז"ל, מר מרטין ורבר.

על הספר ועל מחברו
יעקב-ג'ק ורבר נולד ב-1914 ברָאדום שבפולין. כשפרצה המלחמה היה נשוי לרחל ואב לאֶמה. בספטמבר 1939 נכנסו הגרמנים לראָדום וג'ק נשלח לבוכנוולד שם היה אסיר במשך חמש וחצי שנים. אשתו ובתו, הוריו, ורוב אֶחָיו, אחיותיו וילדיהם גורשו לטרבלינקה ונרצחו שם. ג'ק ואחיו הגדול מַנֵס היו היחידים ששרדו. בתום המלחמה פגש ג'ק במילי דרזנר, ניצולת שואה. הם נישאו בגרמניה והיגרו לארצות-הברית, שם נולדו להם שני בנים, מרטין ודייוויד, מהם זכה ג'ק לראות נכדים ונינים. ג'ק ורבר נפטר בנובמבר 2006, בגיל 92.

הספר מספר על הקיום היומיומי במחנה ועל הישרדות, על ניצחון הרוח האנושית ועל פעילותה של המחתרת הבין-לאומית בבוכנוולד ומאבקם של קומץ אסירים יהודים חברי המחתרת להצלתם של ילדים ונערים יהודים במחנה.

בקיץ 1944 הגיעו למחנה כ-600 ילדים  ונערים בני  6 עד 16. הילדים פוזרו בצריפים השונים, ובייחוד בבלוק 66. ג'ק ורבר היה אחד האסירים שסיכנו את נפשם כדי להציל את הילדים. מלבד מזון ומחסה, העניקו חברי המחתרת לילדים במחנה גם מעין כיתת לימוד. על "המזון" הרוחני שהוענק לילדים בבוכנוולד כתב ורבר: "ב"פקולטה" שלנו היה גם כנר ושמו ברנדט. הוא היה מנגן לילדים שירים יהודיים בכינור שלקחנו מן המחסן בבוכנוולד, המחסן שנשמר בו כל הרכוש שהוחרם מן האסירים החדשים שהגיעו. הילדים אהבו להקשיב לו. לדָוִד נוימן היה קול ערב והוא לימד את הילדים לשיר. מאיר גוטליב היה מדריך הדרמה, וגם לימד את מקצועות היהדות, ובכלל זה היסטוריה, שירים ביידיש ואת השפה העברית.. שטריגלר וגוטליב היו משחזרים מזיכרונם את השירה של ביאליק, גבירטיג, אחד העם ופרץ. הנדלסמן ואני סיפרנו לילדים סיפורים שנועדו להעניק להם תקווה. "אחרי המלחמה" - היינו אומרים להם -"ניסע לארץ-ישראל ונגדל תפוזים בארץ היהודית..."

ב-11 באפריל  1945 שוחרר המחנה בידי צבא ארצות-הברית. במחנה נותרו  21,000 אסירים ובכללם 4,000 יהודים. רוב ילדי בוכנוולד שרדו. אחרי השחרור הקימו משפחות ובנו חיים חדשים. חלקם הגיעו למפגש ביד ושם.