מפגש של בוגרי בית סלבינו ופתיחת התצוגה "ילדי סלבינו - משואה לתקומה"

בוגרי בית הילדים מסיירים בתערוכה "ילדי סלבינו - משואה לתקומה"

השחקן שמוליק שילה (מימין) והמוסיקאי יעקב (יאנק) הולנדר, מ"ילדי סלבינו", מברכים איש את רעהו במפגש

ניצה זעירי, בתו של משה זעירי שניהל את בית הילדים בסלבינו, מעניקה לאלכס שראל - יושב ראש ועד בוגרי בית סלבינו את סמל בית הילדים

שגריר איטליה בישראל, לוּאִיגִ'י מַאטיוֹלוֹ מדבר באירוע

16 מרץ 2009

ב-16 במרץ 2009 נערך ביד ושם מפגש של בוגרי בית הילדים סלבינו (Selvino). במסגרת המפגש נחנכה תצוגה חדשה - "ילדי סלבינו - משואה לתקומה" - המספרת באמצעות עדיויות, תצלומים וחומר ארכיוני את סיפורו של בית הילדים סלבינו ששכן בהרי האלפים בצפון איטליה. התצוגה הוצגה שלושה חודשים בבית הספר להוראת השואה ביד ושם.

בין האורחים במפגש היו השגריר לוּאִיגִ'י מַאטיוֹלוֹ שגריר איטליה בישראל, ד"ר סימונטה דלה סטה מנהלת המכון האיטלקי לתרבות ונספחת התרבות בשגרירות איטליה בישראל, חבר הכנסת לשעבר אריה לובַה אליאב, אלכס שראל יו"ר ועד בוגרי בית סלבינו, המוסיקאי יעקב (יאנק) הולנדר בוגר בית סלבינו, השחקן שמוליק שילה מבוגרי הבית, דורית נובק מנהלת ביה"ס להוראת השואה, בוגרי בית הילדים סלבינו, ניצולי שואה ובני משפחתם.

כ-800 ילדים הגיעו לאחר סיום מלחמת העולם השנייה לבית הילדים סלבינו שבמרומי האלפיים האיטלקיים. הם הגיעו מרחבי אירופה ההרוסה - ממחנות ההשמדה, מיערות ומכפרים שבהם הסתתרו, ממנזרים ומנדודים בערבות סיביר - אל בית הילדים בו הושבה להם חדוות הנעורים. הילדים חברו מחדש אל שורשיהם היהודים והוכשרו לקראת החיים החדשים בארץ בישראל.

עם בואם ארצה נקלטו רוב בוגרי סלבינו במסגרות עליית הנוער בקבוצות ובקיבוצים שונים: בחניתה, כפר רופין, ראש הנקרה, משמר השרון, רמת דוד, כפר מכבי, אבוקה, קבוצת שילר ומזרע. הם השתתפו במלחמות ישראל, הקימו גרעיני נח"ל ופעלו בכל תחומי החיים והעשייה.

השחקן שמוליק שילה, אחד מ"ילדי סלבינו", סיפר בעצרת הפתיחה הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשס"ח על הגעתו לבית הילדים:

גנבנו את גבול אוסטריה-איטליה ושם, מעבר לגבול, חיכה לנו חזיון משיחי: משאיות צבאיות ... ועל כל משאית מצוייר מגן דוד כחול–לבן! חיילים דוברי עברית רצים לקראתנו, עוזרים לנו לטפס על המכוניות. אחדים מאתנו פרצו בבכי. זו היתה הפגישה הראשונה עם חיילים הששים לקראתנו. רוצים בנו ושמחים שנותרנו בחיים. אותי שלחו אל בית עליית הנוער בעיירה סלבינו. לשם קיבצו ילדים מגיל 4 עד 16... הגענו לשם נערים רציניים, מבוגרים הרבה מעל גילנו. לאחר חודש שיחקנו כדורגל וחיזרנו אחרי הבנות. בבית הזה עבדנו, למדנו והתכוננו לעליה. הגדולים טיפלו בקטנים ועשו כל מלאכה. קיימנו קבלות שבת וחגגנו את החגים.