יושב ראש הנהלת יד ושם אבנר שלו מתאר את אחד המוצגים בתערוכה בפני ראש הממשלה בנימין נתניהו, בנוכחות יושב ראש מועצת יד ושם, הרב ישראל מאיר לאו
לתמונות נוספות לחצו כאן
25 ינואר 2010
ב-25 בינואר 2010 נפתחה ביד ושם התערוכה "ארכיטקטורה של רצח - תכניות הבנייה של אושוויץ-בירקנאו". התערוכה נפתחה במסגרת יום עיון לציון יום הזיכרון הבינלאומי להנצחת קרבנות השואה, בנוכחות הסגל הדיפלומטי ובמעמד ראש הממשלה בנימין נתניהו. בתערוכה מוצגים שרטוטים מקוריים של מבנים בְּאושוויץ-בירקנאו שהוכנו ברובם בסתיו 1941. המסמכים נמצאו בשנת 2008 בְּדירה נטושה בברלין ונרכשו בידי תאגיד התקשורת הגרמני "אקסל שפרינגר", המוציא לַאור של העיתון "בילד". זה בחר למסור אותם בִּ-27 באוגוסט 2009 לראש ממשלת ישראל ולמשמרת עולם ביד ושם.
טקס פתיחת התערוכה ויום העיון התקיימו בנוכחות עשרות חברי הסגל הדיפלומטי בישראל, ניצולי שואה ובכללם ניצולי אושוויץ, שר החינוך מר גדעון סער, השר יוסי פלד, סגנית-השר לענייני גמלאים, ח"כ הד"ר לאה נֵס, זקן הסגל הדיפלומטי, שגריר קַמֵרוּן הנרי אטונדי אסומבה, יושב ראש מועצת יד ושם, הרב ישראל מאיר לאו ויושב ראש הנהלת יד ושם, מר אבנר שלו. כמו כן נכחו בטקס וביום העיון מנהל המוזיאון ואתר ההנצחה הממלכתי אושוויץ-בירקנאו, ד"ר פיוטר צ'יווינסקי, העורך הראשי והמוציא לאור של העיתון "בילד" מקבוצת "אקסל שפרינגר", מר קאי דיקמן, יושבת ראש אגודת ידידי יד ושם בגרמניה, הגב' הילדגארד מילר, חברי הנהלת יד ושם ומשלחת חברי אגודת ידידי יד ושם מקנדה ובראשם יושבת ראש האגודה, הגב' פְראָן סאנשיין.
מדברי יו"ר הנהלת יד ושם אבנר שלו: התרשימים והמפות בתערוכה הנפתחת כאן היום נראים כמו שרטוטי עבודה "רגילים", של פרוייקט בינוי "רגיל". אך זעקה אילמת עולה מהם בבירור מחריד: כיצד יכלו בעלי המקצוע המסורים, הרכונים על שולחנות השרטוט שלהם, לעבוד בשקדנות שכזו, מבלי להסס מחמת המשמעות המוסרית של מעשיהם? הרי בפעולותיהם הם סללו את הדרך לרצח האיום ביותר בתולדות האדם. מהכרה זו נגזרות חובות: לאסוף את התעודות, העדויות והזיכרונות של הרצח; לעצב זיכרון משמעותי, כיהודים וכבני אדם, של העולם שנכחד; ליזום ולקיים שותפות עם כלל המדינות והאזרחים בעולם במאבק באנטישמיות ובגזענות; לממש ערכים אוניברסליים יסודיים של קדושת החיים והחירות, ערכים המלווים את האנושות מאז מתן עשרת הדברות.
מדברי ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו: נראה לאנשים שמשום שנשארו עדים לפשע, הזיכרון ההיסטורי נשמר. אך זה אינו כך. ניתן לעוות את ההיסטוריה, ולאורך זמן – להרסה לחלוטין. וכאן נשמרת האמת ההיסטורית. המעשים שנעשים כאן, ביד ושם, חשובים לשם איסוף העדויות לפשע הגדול בהיסטוריה. המסמכים שנאספו הודות לקבוצת "אקסל שפרינגר" הם נדבך חשוב בגוף הראיות המציג את הפשע.
מדברי שר החינוך, גדעון סער: התערוכה העוסקת בתכניות אושוויץ-בירקנאו, משמעותה – תעוד תכנית ההשמדה שהתחוללה על ידי הנאצים. המראות שנחשפו עם שחרור אושוויץ-בירקנאו הביאו לתודעה את ההכרה בסבל העם היהודי.
מדברי מנהל המוזיאון ואתר ההנצחה הממלכתי אושוויץ-בירקנאו, ד"ר פיוטר צ'יווינסקי: יד ושם היה הראשון שדאג לקולם של הקרבנות, דבר חיוני בעולם של היום, בקהילה הבינלאומית ובישראל. לגבי שימור זכרונכם – אינכם לבד ולעולם לא תהיו לבד. הזיכרון הוא חובתנו המשותפת וכוחו נובע מהעבודה הנפלאה של ההיסטוריונים והניצולים ומהעבודה של יד ושם. עלינו לחשוב כיצד להעביר הלאה, לדור הבא, את הזיכרון הזה.
מדברי העורך הראשי והמוציא לאור של העיתון "בילד" מקבוצת "אקסל שפרינגר", מר קאי דיקמן: זהו כבוד לי ולכל אנשי "אקסל שפרינגר". שפרינגר היה מזועזע מזוועות הגרמנים, חש בושה וזעם, ועד מותו בשנת 1985 לא היה יום שבו לא ניסה לפייס ולתקן. הוא כתב כתב התחייבות לכל עיתונאי בחברתו, לעבוד עבור הפיוס הזה, כתב שהוא חלק מכל חוזה ב"אקסל שפרינגר". הידידות בין "אקסל שפרינגר" ומדינת ישראל ממלאת אותנו בשמחה אך גם בבושה וענווה, כי אף פעם לא תהיה סימטריה מלאה ביחסים בין גרמניה לישראל. אנו מציגים לעם היהודי את השרטוטים של המבנה הכי לא אנושי והם מדגישים את האחריות שיש לעם הגרמני כלפי מדינת ישראל. היה ברור לנו שהשרטוטים חייבים להיות מוצגים גם אחרי שהוצגו בברלין. היו שגרסו שיש לשמרם בארכיון הגרמני, אך התעקשנו על הצגתם בישראל, עבור העם שסבל כה רבות מידי העם הגרמני.
מדברי יושב ראש מועצת יד ושם, הרב ישראל מאיר לאו: כאשר יושבים ומתכננים בית חרושת למוות, העולם יכול להתהפך, משטרים קמים ונופלים, אבל העדות לעולם עומדת. מקומן לא אחר מאשר פה, בעיר הנצח, ירושלים, במקום שבא להנציח את אלה שמקומם בעולם הנצח.
מדברי ראש עיריית ירושלים, מר ניר ברקת: באמצעות הסיפור האישי ניתן לקלוט ולו במעט את תמונת הזוועה וזיכרון בני המשפחה שיכלו להיות כאן לצדנו. מאז שנחשפתי לדפי העד של משפחתי מלווה אותי המחשבה כיצד יכלה להיראות משפחתי לולא השואה. אני מתבונן בבנינו ובנותינו ויודע שהם הניצחון האמיתי.
ד"ר דניאל עוזיאל, מנהל ארכיון התצלומים ביד ושם והיועץ ההיסטורי של התערוכה, נשא דברים על פרוייקט הבנייה של אושוויץ-בירקנאו. למאמר על תכניות הבנייה של אושוויץ-בירקנאו לחצו כאן.
לאחר מכן התקיים רב-שיח בהנחיית ד"ר דוד זילברקלנג, עורך "יד ושם - קובץ מחקרים", בנושא "65 שנים לשחרור אושוויץ".
מדברי רות בונדי, סופרת ומתרגמת, ניצולת אושוויץ, ברב-השיח: אושוויץ לא היתה פלנטה אחרת. הדברים התרחשו בלבה של אירופה. הרכבות הגדושות עברו יום יום בערים רבות. רבבות ראו יום יום את העיניים המבוהלות. מבצעי ההשמדה לא היו חיות ומפלצות, כפי שנהוג לכנותם. הם היו בני אדם שבלי מדים לא נבדלו במאום מהאנשים ברחוב. האדם מסוגל לדברים נוראיים, וכאן התהום הפעורה בין האנושות לפני השואה, לבין האנושות אחריה: אבדן התמימות.
מדברי פרופ' שלמה אבינרי: המילים "לעולם לא עוד" הפכו לסמל השואה, אך אלו מילות כזב כי באפריקה – רואנדה, סודן – ראינו התפתחויות שהן רצח עם. כיום יש או"ם ויש בכל זאת רצח עם שלא נעצר, בגלל הריאל-פוליטיקה: חוסר הרצון לסכן את העם שלך כדי לעזור לעם אחר שנשמד.
מבחינה היסטורית, יהודים תמיד היו קרבנות, תמיד פעלו עליהם. וכשאומרים "לעולם לא עוד", יש לזה משמעות אחרת. העולם לא יעיל, לא מוסרי, לגבי דרפור – צבוע כפי שהיה לגבי העולם היהודי, אבל יש לנו מדינה יהודית וצבא יהודי, אנו לא חסרי אונים. וכשאנו אומרים "לעולם לא עוד", אנו צריכים לזכור זאת.
מדברי פרופ' משה הלברטל: קל לזכור הרס, כיצד איבדנו, אבל הרבה יותר קשה לזכור מה איבדנו. כל פעם שאני נכנס למוזיאון יד ושם, על הקיר, דבר ראשון, אנו רואים את החיים עצמם. וזה דבר שעלינו להוקיר.
את יום העיון חתם זקן הסגל הדיפלומטי, שגריר קמרון, מר הנרי אטונדי אסומבה. מדבריו: חלק מהמדינות המיוצגות כאן כבר תיקנו את החקיקה כדי לתת למערכות החוק שלהן את הכלים הנחוצים להתמודד עם מכחישי השואה, וכבר מסייעים למתנדבים להפיץ את הידע, בעזרת בית הספר ביד ושם.
למידע נוסף על תערוכת "ארכיטקטורה של רצח - תכניות הבנייה של אושוויץ-בירקנאו", לחצו כאן.
