אות חסידי אומות העולם לאנה וקונדראטי לאקוטקו מבלארוס

בן המצילים פנטלי לאקוטקו לצד יו"ר יד ושם דני דיין ושגריר בלארוס בישראל יבגני וורוביוב
לתמונות נוספות לחצו כאן

25 מאי 2022

בטקס מיוחד בגן חסידי אומות העולם ביד ושם הוענק היום אות חסידי אומות העולם לבני הזוג אנה וקונדראטי לאקוטקו מבלארוס. האות הוענק על ידי יו"ר יד ושם דני דיין ומנהל מחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם ד"ר יואל זיסנויין לבן המצילים פנטלי לאקוטקו. האירוע נערך בנוכחות שגריר בלארוס בישראל, חברי ועדת חסידי אומות העולם, בני משפחה של המצילים והניצולים וחברים.

לאחר הענקת האות לקוטקו אמר זיסנויין "אחד המרכיבים הבסיסיים בסיפורי הצלה בשואה הוא אלמנט הפחד. מצילי יהודים בשואה חיו תחת אימה ופחד מתמיד מהלשנות מצד שכניהם וחיפושים של רשויות הכיבוש הנאצי. הם חיו כך לעתים במשך חודשים ואף שנים ועובדה זו מעצימה את גדול המעשה עוד יותר".

בטקס נכחו בני משפחות הניצולים. בדבריה הדגישה אורית טטרסקי, נכדתו של הניצול קלמן בוצר את אומץ הלב ומסירותם של הזוג לאקוטקו "על אף שהיו עניים מרודים, אנה וקונדראש לא חשבו פעמיים לפני שחלקו את האוכל שהיה בביתם עם היהודים שהצילו. האומץ להתייצב למול הסכנה, קור הרוח והתושייה שגילה קונדראש פעם אחר פעם ברגע האמת מול הגרמנים שהגיעו לחפש יהודים, כשהחליט לא רק שלא להסגיר את מי שהסתיר – אלא היה אף מוכן ומזומן להיאבק במרצחים בידיים כמעט חשופות. הם קיבלו הכרעה ערכית-מוסרית, בחרו לנהוג כנגד הזרם בתקופה החשוכה ביותר, סיכנו את עצמם ואת ילדיהם ועשו זאת על דעת עצמם, מרצונם החופשי וללא כל תמורה או תשלום. 'ובִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִיש' נאמר במשנה, במסכת אבות[1] – ואיזה אנשים הם היו!"

סיפור ההצלה:

אנה וקונדראטי לאקוטקו הכירו מילדות בכפר פפקוב־לוג (Papkov-Lug) שבבלארוס. שניהם נולדו למשפחות איכרים ועבדו את אדמתם. לאחר סיפוח מזרח פולין על־ידי ברית־המועצות, לא נותרה להם ברירה אלא להצטרף לחווה הקיבוצית (קולחוז).

ביולי 1942 פגש קונדראטי שני צעירים יהודים – קלמן ושמעון קוצר שהכיר לו שכנו - פומה בורוק (Foma Borok). הם הסתתרו ביערות ובשדות לאחר שברחו מהגטו בעיירה מיורי (Miory) ערב חיסולו. הם סיפרו שביער שוהים כ־50 יהודים, וכמה מהם אף בנו מחנה מאולתר באי קטן בביצות. כדי לשרוד, הם נזקקו לאספקת מזון. בני הזוג לקוטקו נמנו עם המעטים שהסכימו לחלוק את אספקתם עם תושבי היער.

באותה עת הסתירו בני הזוג לאקוטקו קבוצה של ארבעה יהודים בחוותם - יצחק ארון ואחותו גיטל ובני דודם שמואל ורייזל אנגל. באחד הימים הבחין קונדראטי בקבוצה של גרמנים ושוטרים מקומיים המתקרבת לחוותו. מכיוון שכבר לא היה לו זמן להודיע ליהודים על הסכנה, התכונן קונדרטי להגן על חיי אורחיו בגרזן. למרבה המזל, הקבוצה עברה במקום בלי להיכנס לשטח החווה.

עם בוא החורף נאלצו היהודים לצאת מהיער ולחפש מחבוא חם יותר. קלמן ושמעון הגיעו לבית הזוג לאקוטקו לאחר שנדחו על ידי הפרטיזנים. הזוג קיבל אותם בחום ואפשר להם לשהות במרתף לאחסון תפוחי אדמה, כרוב וסלק. בסכום כסף קטן שבני משפחת קוצר מסרו למארחיהם נקנה קמח, ממנו אפו לחם שאִפשר גם ליהודים שבמחבוא וגם לבעלי הבית וילדיהם הקטנים לשרוד בחורף.

ב־1943 הצטרפו בני הדודים קלמן ושמעון קוצר ועימם יצחק ארון עם אחותו ובני דודו ליחידת פרטיזנים סובייטית תחת פיקודו של וסילי סזיקין (Vasiliy Sazykin) ונלחמו באויב עד שחרור האיזור בידי הצבא האדום בקיץ 1944. לאחר המלחמה עזבו כולם את ברית־המועצות, חלקם לארה"ב וחלקם עלו לארץ־ישראל. זמן רב אחרי שבני דור המצילים והניצולים הלכו לעולמם הצליחו בנותיו של קלמן קוצר לאתר את בנם הצעיר של בני הזוג לאקוטקו והזמינו אותו לביקור בארץ.