טקס הענקת אות חסידי אומות העולם לבני הזוג דוקומן, צרפת

מימין: איירין דוטונט ואחותה אוולין ג'ייקובסון

אוולין ג'ייקובסון מעלה את אש התמיד באוהל יזכור

ד"ר לוסיאן לזר מציג לקהל הנוכחים את התנ"ך אותו קיבל מהכומר דוקומן לאחר המלחמה

האחים נדיה רוזנבלום ומוריס גרובן (במרכז), האחיות ג'ייקובסון ודוטונט, בני משפחה שנכחו בטקס ושגריר צרפת בישראל, מר כריסטוף ביגו (אחרון משמאל)

28 אפריל 2010

ביום שלישי, 27 באפריל 2010, התקיים ביד ושם טקס הענקת אות חסידי אומות העולם לכומר מרסל דוקומן ולאשתו, הלן-מרט דוקומן (Marcel & Helene Marthe Ducommun) ז"ל מצרפת. בטקס השתתפו שגריר צרפת בישראל, מר כריסטוף ביגו, גב' אוולין ג'ייקובסון , ואיירין דוטונט, בנותיהם של חסידי אומות העולם, שהגיעו במיוחד לטקס, ניצולי השואה האחים נדיה רוזנבלום (Nadia Rosenblum) ומוריס גרובן (Maurice Grubain), שהגיעו מצרפת במיוחד לטקס, ניצולי שואה, חברי ועדת חסידי אומות העולם, חברי עמותת "עלומים", בני משפחה וחברים.

בטקס האזכרה באוהל יזכור נאמרו פרקי תהילים. גב' ג'ייקובסון, בתם של חסידי אומות העולם, העלתה את אש התמיד. אות חסידי אומות העולם והמדליה הוענקו לגב' ג'ייקובסון בגן חסידי אומות העולם. לאחר מכן הוזמנו גב' ג'ייקובסון, ניצולי השואה נדיה רוזנבלום ומוריס גרובן, שגריר צרפת בישראל מר כריסטוף ביגו וד"ר לוסיאן לזר לחשיפת שמם של החסידים בקיר הכבוד של צרפת.

ד"ר לוסיאן לזר, חבר בוועדה לציון חסידי אומות העולם, שהיה חבר המחתרת היהודית בצרפת בתקופת המלחמה והכיר את הכומר דוקומן באופן אישי סיפר את סיפור ההצלה:

בני משפחת גרובשטיין שהיגרו מפולין ב-1932 היו בין הפליטים הרבים שברחו לדרום צרפת עם כיבושה בידי גרמניה הנאצית במאי 1940. במהלך נדודיהם נתפסו מספר פעמים ונשלחו למעצר במחנות הסגר, עד שלבסוף הגיעו למחוז טארן. שם פנו בני הזוג אברהם ושרה גרובשטיין וילדיהם ז'אק, מוריס ונדיה לראשי הקהילה היהודית בקסטר (Castres) בבקשה לסייע להם למצוא מקום מסתור. הם הופנו לכומר קוק, שהעביר אותם לעמיתו הכומר מרסל דוקומן בכפר סנגט (Sénégats).

הכומר דוקומן שהיה אחראי על שלושה כפרים קטנים, הסכים מיד לקלוט את המשפחה היהודית הנרדפת במתחם הכנסייתי שעליו היה ממונה, והעמיד לרשות המשפחה את בית הכומר שהיה צמוד לכנסיה שבאחד הכפרים. הכומר ואשתו הלן-מרט דאגו לכל צרכיהם של בני משפחת גרובשטיין ואף העמידו לרשותם את הגינה הסמוכה לכנסייה על מנת שיוכלו לגדל ירקות. הכומר ואשתו ביקרו את משפחת גרובשטיין בתדירות רבה ודאגתם היתה אמיתית וכנה, מתוך ערכים של סובלנות דתית ואהבת אדם. לעיתים הצטרפו ז'אק ונדיה גרובשטיין ללימודים בבית הספר המקומי בו לימדה הלן-מרט דוקומן.

הכומר דוקומן היה חבר מחתרת וכאשר ידע על מעצרים צפויים, יידע את בני משפחת גרובשטיין שברחו והסתתרו בבקתות של כורי פחם בסביבה. תושבי הכפר שיתפו פעולה עם בני הזוג דוקומן, שמרו על שתיקה ולא מסרו מידע על היהודים המסתתרים. בני משפחת גרובשטיין הוסתרו ע"י בני הזוג דוקומן במשך כשנתיים ובזכותם ניצלה כל המשפחה. לאחר המלחמה התאזרחו בני משפחת גרובשטיין בצרפת ושינו את שם משפחתם לגרובן.

הכומר מרסל דוקומן נפטר ב-2 במאי 1990, ואשתו הלן-מרט דוקומן הלכה לעולמה ב-11 ביוני 1994.