אות חסידת אומות העולם הוענק לילנה גרינצ'יק מאוקראינה

מנהל מחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם, שגריר אוקראינה בישראל, נכדת החסידה, בתו של הניצול, יו"ר יד ושם

משפחת וורמפלאש המורחבת עם נכדת החסידה

נכדת החסידה, גלינה גרינצ'יק, יו"ר יד ושם דני דיין ומנהל מחלקת חסידי אומות העולם, יואל זיסנויין

30 ספטמבר 2021

יו"ר יד ושם דני דיין ומנהל מחלקת חסידי אומות העולם ד"ר יואל זיסנויין העניקו היום את אות חסידת אומות העולם לילנה גרינצ'יק מאוקראינה. בטקס מרגש, שנערך בגן חסידי אומות העולם ביד ושם, קיבלה נכדתה, גלינה גרינצ'יק את האות בשם סבתה. בארוע נכחו שגריר אוקראינה בישראל, יבגני קורנצ'וק, חברי ועדת חסידי אומות העולם, בני משפחת הניצולים וחברים.

"כבוד גדול עבורי לקבל את האות בשם סבתי ילנה, מעולם לא חלמתי שאגיע לישראל ואקח חלק בארוע כזה" אמרה גרינצ'יק, "כילדה שמעתי על סיפור ההצלה של משפחת וורמפלש, והדבר לא הפתיע אותי. סבתי הייתה אדם הומני ולא ראתה אנשים על פי קטגוריות של דת, לאום או צבע עור, היא הייתה טובה לכולם על אף החיים הקשים שהיו לה".

"כשאני רואה כאן היום את כל משפחת וורמפלש על שלל ענפיה ודורותיה הביטוי 'כל המקיים נפש אחת - כאילו קיים עולם ומלואו' שחרוט על מדלית חסידי אומות העולם מקבל משנה תוקף" אמר דני דיין, יו"ר יד ושם, "סיפורי הצלה של חסידי אומות העולם הם מיעוט בתוך אינספור סיפורים קודרים בתקופת השואה, ועל כן הם אלו שהיוו, ועד היום מהווים, קרן אור ודוגמה המעידה על יכולתם של בני אדם לעשות את הבחירה הנכונה".

בני משפחה רבים ממשפחת וורמפלש נכחו בטקס והתרגשו מהמעמד "סבתי ושלושת בניה גורשו מביתם הנוח בבוקובינה והושלכו ככלבים עזובים לטרנסניסטריה. הם חיפשו מאין יבוא עזרתם, כשסבתי ודודי יעקב כבר חולים מאוד" תיארה ברוריה לב, בתו של הניצול יוחנן וורמפלש, "הבן שמואל דפק על דלתות האוקראינים המקומיים בתקווה שמישהו יחוס עליהם, בעלת בית שהסכימה, התחרטה מייד אחרי. אך אז קרן אור  הבליחה באפלת  הייאוש הגדול כשדווקא ילנה, האישה הכי ענייה בכפר היא זו שפתחה בפניהם את ביתה הדל. ילנה ידעה שחל איסור חמור על הסתרת יהודים אך ליבה הטוב נכמר והיא לקחה את הסיכון. 'שמיל (שמואל) האנשים האלה שהבאת אותנו אליהם, הם לא בני אדם, אלא מלאכים'  אמרה סבתי לבנה שמואל כשסוף סוף היה חיוך על פני בני המשפחה. בזכות אותה צדיקה בסדום זכינו כולנו להיות כאן היום".

סיפור ההצלה:

ילנה גרינצ'יק, 28, נולדה וגדלה בכפר ציבולובקה שבדרום מרכז אוקראינה. היא הייתה אישה קשת יום שטיפלה לבדה בשתי בנותיה הצעירות ובאימה העיוורת. גרינצ'יק חיה במצוקה כלכלית, אך ידעה קרוא וכתוב והרבתה בקריאה.

בסוף 1941 הקימו הרומנים, בני ברית של גרמניה הנאצית, מחנה ריכוז בכפר ציבולובקה שנועד ליהודים שגורשו משטחי בוקובינה ובסרביה. כ-2400 יהודים רוכזו ברפתות ריקות מגודרות בתיל שהוכרזו כגטו. השמירה על הגטו הופקדה בידי הז'נדרמים הרומנים (כוח מסייע למשטרה) והמשטרה האוקראינית. עד מהרה פשטה מגפת טיפוס הבהרות בגטו ובחורף מתו 2000 איש במקום.

בין החולים בטיפוס היו גם רייזה וורמפלאש Warmflash)) ובנה יעקב. רייזה, בעלה ושלושת בניהם גורשו מביתם שבעיירה Zastawna, בוקובינה, והוצעדו עד לציבולובקה. הבנים שמואל ויוחנן, שניהם בשנות העשרה, היו נחושים בדעתם להוציא את אימם ואחיהם מהרפת הפרוצה ולהעבירם לאסם בכפר שבעליו הסכים להעלים עין ולא להסגירם. אלא שזמן קצר לאחר מכן, במהלכו גם איבדו את אביהם שקפא למוות, החליט בעל האסם לגרשם.

הבנים לבית וורמפלאש המשיכו בחיפוש אחר מקום חם והגיעו ודפקו על דלתה של גרינצ'יק שקיבלה את רייזה ושני בניה לביתה תוך סיכון חייה וחיי משפחתה. מצבה הכלכלי לא היה טוב אך עדיין בחרה לפרוס חסותה על זרים. היא התגברה על הפחד להתפס או להידבק בטיפוס והסכימה שרייזה ויעקב החולים יישנו בתוך ביתה המחומם. שמואל, שהיה בריא, הביא מדי פעם מעט מזון שהצליח למצוא. בסוף ינואר 1942 הגיע לבית של גרינצ'יק גם יוחנן, בנה הבכור של רייזה, אחרי שגורש ממקום עבודתו הבלתי חוקי בכפר. הוא בקושי עמד על רגליו בשל כוויות קור רבות. גרינצ'יק פינתה עבורו מקום מעל התנור הכפרי - המקום החם ביותר בכפר, ובאמצעות רפואה עממית החזירה את התחושה לרגליו. לקראת אביב 1942 השתקמו החולים וחזרו לרפתות, בהן נותרו רק מעט יהודים.

בני משפחת וורמפלאש נשארו בגטו, חיו בתנאים קשים ועבדו בעבודות קשות ומשפילות תחת שמירה קפדנית. למרות הכל הם שרדו ואחרי השחרור בידי הצבא האדם במרס 1944 חזרו לעיירת מולדתם, Zastawna. הבנים יוחנן ויעקב גויסו לצבא האדום, שנה אחר-כך נפל יעקב בקרב, בן 21 היה במותו. רייזה ובניה יוחנן ושמואל עלו לישראל ב-1947.

כ- 70 שנה לאחר מכן, נסעו צאצאי הניצולים לאוקראינה, שם נפגשו עם נכדיה של המצילה.