שלמה ופרל קריזר היגרו מפולין לגרמניה לאחר נישואיהם בתחילת 1920 ומשם לאנטוורפן. שלמה היה הבעלים של מפעל תפירה לבגדי נשים. עם תחילת ההפצצות על בלגיה בשנת 1940 ברחו פרל ושלמה יחד עם שתי בנותיהם הילדה בת ה-16 וחנה בת ה-12 לעבר גבול בלגיה-צרפת. בני המשפחה הצליחו לחצות את הגבול ולהתקדם דרומה, אך נעצרו עם פליטים רבים אחרים ונשלחו למחנה ריווזאלט שבצרפת.
בתקופת המעצר במחנה עבדה הילדה כגננת תחת חסות ארגון "הצלה שוויצרית לילדים" (Secours Suisse aux Enfants). את הארגון יסד ייסד מוריס דובואה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה על מנת להעניק טיפול לילדי פליטים בטולוז שבצרפת. עד 1940 הארגון נכלל תחת חסות הצלב האדום השוויצרי. תמורת עבודתה קיבלה הילדה תוספת מזון אותו חלקה עם הוריה ואחותה. כעבור זמן מה זכו הילדה וחנה להישלח אל מחוץ למחנה כעובדות במעון ילדים של הצלב האדום בעיר פרינז'י (Pringy) הסמוכה לגבול שוויץ. האחיות, שהחזיקו במסמכים מזויפים, החלו לעבוד במעון כמטפלות כשהן מסתירות את יהדותן מהילדים הצרפתים שטיפלו בהם. השתיים שמרו על קשר מכתבים עם הוריהן שנותרו במחנה ריווזאלט.
בסוף אוגוסט 1942 הגיעו שוטרים ואמרו שרוצים לאחד את הבנות עם ההורים מכיוון שהם מועברים למחנה חדש. כשהאחיות המתינו לעלייה על הרכבת, הצליחה פרידל בוני-רייטר, עובדת ארגון "הצלה שוויצרית לילדים", להוציאן מהתור לטרנספורט ולהסתירן במחסן עם ילדים נוספים. בהמשך השיגה עבורן אישור להמשך העסקתן כמטפלות בבית הילדים בפרינז'י, בסיוע מזכיר העיריה שהכין להילדה, שהייתה מעל גיל 16, תעודת זהות מזויפת.
עד אוגוסט 1942 שמרו הבנות על קשר עם הוריהן באמצעות מכתבים וגלויות. הם התכתבו בעברית כדי שהמכתבים יעברו דרך הצנזורה. במכתבים כתבו הבנות על מצב בריאותן וסדר היום שלהם במעון. האם פרל כתבה לבנותיה דברי חיזוק ואהבה. באחד המכתבים הפצירה בהן לא לצום ביום הכיפורים על מנת לשמור על בריאותן ולהקדיש את היום לתפילה לאל לישועה והצלה. פרל נשלחה בטרנספורט מריווזאלט למחנה המעבר דרנסי ומשם למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו. את הגלויה האחרונה שכתבה עבורן זרקה מהרכבת.
שלמה נשלח לעבודה בפלוגות עבודה של אזרחים זרים במשטר וישי (GTE - Groupes de travailleurs étrangers). הוא ניסה לברוח אך נתפס ונשלח למחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו בטרנספורט 29. זמן קצר לפני שילוחו הצליח לשלוח חבילה אל בנותיו ובה הטלית עמה היה מתפלל מדי יום, מעט כסף וגלויה אחרונה שכתב להן בעברית. זו הייתה הגלויה האחרונה שהגיעה ממנו. בגלויה כתב: "אם נשרוד, ניפגש בבלגיה".
שלמה ופרל נרצחו באושוויץ-בירקנאו.
האחיות נותרו בפרינז'י עד סוף המלחמה. על פועלה הוכרה פרידל בוני-רייטר כחסידת אומות העולם.