פרס אבנר שלו (2006 - 2020)

2020: "גולדה מריה", פטריק סובלמן והוגו סובלמן

שבעים וחמש שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה והשואה, מתעורר ביתר שאת הדיון על זכרון השואה ביום בו לא יהיו עמנו עוד ניצולי השואה, שיוכלו לספר את סיפורם ולשתף אותנו בתובנותיהם. במינימליזם קולנועי "גולדה מריה" מביא את עדותה של אישה, ניצולת שואה מצרפת. הסרט הוא סיפור בין-דורי, מאחר שהניצולה סיפרה לנכדה את עדותה בשנות ה-90 של המאה ה-20; ושני עשורים מאוחר יותר, לאחר מותה, הנכד ובנו אורגים במיומנות  ועדינות את סיפורה עבורנו, הצופים. סיפורה האישי מתפתח במהלך מעשה התיעוד ככל שנכונותה להיזכר ולהעיד גוברות, ובהדרגה היא מתארת את חוויותיה בשואה: חוויות של אישה כבת ארבעים, אמא לשני ילדים. עדותה האותנטית והמאופקת נטענת בעוצמה וברגש. "גולדה מריה" מציב את קולם של הניצולים במרכז מעשה התיעוד, הוא מותח את גבולות ז'אנר סרטי המשפחה, סרטי הזכרון האישי ויומן הווידאו, ומבטיח שקולות כמו שלה יישמרו ויישמעו גם בדורות הבאים.

אבנר שלו פורש מיד ושם לגמלאות לאחר 27 שנים. אחת הנקודות הבולטות במיוחד במורשתו, היתה להבטיח שהחווייה היהודית, סיפורם של יחידים, משפחות וקהילות, וקולם של הניצולים ימוקמו בליבו של הדיון על השואה. גם מסיבה זו, "גולדה מריה" (צרפת, 2020) הוא בחירה הולמת לפרס אבנר שלו לשנת 2020.

צוות השיפוט: מימי אש, ד"ר רוב רוזט, ליטל בר, ליאת בן חביב.

2019: "היימאט הוא חלל בזמן", תומאס הייסה

על ידי שילוב מרתק של אמצעים קולנועיים נרטיביים, חזותיים וקוליים, הכוללים מכתבים, מסמכים ארכיוניים, והקלטות, מציג תומס הייסה דיוקן משפחתי מעמיק, המשקף את הקשר בין מאורעות השואה לבין זיכרונה בהווה. הקראת עדויות משפחתיות בקולו של הייסה בשילוב עם הצגת מסמכים בירוקרטיים יוצרים חוויה קולנועית עצמתית אשר מנציחה את זיכרון השואה במבט מודע אל העבר ותוך מתן הקשר חדש לחיים בהווה.

צוות השיפוט: שרון בלבן, עליזה חנוביץ, יערה קדם.

2018: "דבש שחור: שירת חייו של אברהם סוצקבר", אורי ברבש

משום חשיבותו בחשיפת דמותו של משורר היידיש אברהם סוצקבר בכלים קולנועיים לקהל הרחב." עוד הוסיפו השופטים כי "ברבש מצליח לשרטט את דמותו ושירתו של סוצקבר, גדול משוררי היידיש בדורות האחרונים ומשורר גדול בקנה מידה עולמי, תוך הדגשת מרכזיות חוויית השואה ביצירתו, ואת דבקותו ליצור ביידיש מתוך ראייה קיומית גם במדינת ישראל שבה האמין אך שלא זכה בה להכרה הראויה.

צוות השיפוט: סוזן אנגל, דן מכמן, עמיחי גרינברג.

2017: "1945", פרנק טורוק

סרט מתח מתוחכם החושף נוף אפל ונותן ביטוי קולנועי יוצא דופן לכוחות המשחיתים של האנטישמיות ושיתוף הפעולה בתקופת השואה. 

צוות השיפוט: ד"ר אפרים זדוף, הלן שומאן, ליסה ריבו.

2016: "לא סרט משפחתי", שנטל אקרמן

הסרט מתעד את הקשר המיוחד בין אקרמן לאמה, שפרה\נטליה, ניצולת אושוויץ שנפטרה זמן קצר לאחר השלמת הסרט. האם ודירתה בבריסל מתוארות באופן מאופק ומעודן, כשוכנות בבדידות, כשהעולם היהודי בו גדלה האם אינו קיים יותר, אלא בדיאלוג שלה עם ביתה. יצירתה האחרונה של שנטל אקרמן מאפשרת מבט חטוף אל השואה הנוכחת-נעדרת.

צוות השיפוט: הלן שומאן, רחל ברקאי, ד"ר טוביאס אברכט - הרטמן.
 

2015: "מורשת נאצית: מה שעשו אבותינו", דיוויד אוונס

על עשייה דוקומנטרית חסרת פשרות, בתיעוד המפגש בין  בניהם של פושעי מלחמה נאצים, המנסים להבין את מעשי אבותיהם, לבין בן למשפחה יהודית אשר איבדה קרובים רבים כתוצאה ישירה מפשעים אלה, אשר בוצעו בגליציה, אוקראינה. הסרט עוסק בסוגיה מורכבת של בני דורות ההמשך ובהתמודדותם עם ההיסטוריה, והוא טעון במתחים עכשוויים.

צוות השיפוט: ד"ר רוב רוזט, ליאת בן חביב, מימי אש.

2014: "רשע קיצוני", סטפן רוזוויצקי

הסרט מצליח להפוך את סוגיית הרצח ההמוני בשואה ואת התנהגות הרוצחים לרלוונטי לצופים כיום. תוך שילוב של קטעי ארכיון, שחזורים דרמטיים, וראיונות, הבמאי מגלה את פניהם האמיתיות של "אנשים רגילים" שנהפכו לרוצחים.

צוות השיפוט: ד"ר עופר אשכנזי, ברוס גולדשטיין, עירית שלג.

2013: "זעזוע", ולאדיסלב פאסיקובסקי

"זעזוע" ("אחרי הקציר") הוא מסע מרתק ללב המאפליה של השואה. הסרט מצליח לבוא חשבון עם האירועים ההיסטוריים הכואבים ביותר ולהביא אותם למסך באופן מעורר אימה בזמן הווה. סרטו של הבמאי הפולני ולדיסלב פאסיקובסקי, הוא  חשבון נפש אמיץ והכרחי  עם ניסיונות השכחה, והוא גם ביטוי חזותי מדהים ונוגע ללב ליחסי יהודים ופולנים, שכנים ואחים, על הזרמים התת קרקעיים בקשרים אלו.

צוות השיפוט: עמי דרוזד, עדינה הופמן, פרופ' רגינה - מיכל פרידמן.

2012: "הטיסה האחרונה של פטר גינץ", סנדרה דיקסון

הסרט חושף את עולמו הפנימי העשיר של האמן פטר גינץ, נער בן 14 שנרצח בשואה. היוצרים מטפלים בכישרון, כבוד ורגישות המתבקשים בחומרים יקרי הערך: הציורים, הסיפורים והיומן של פטר.  בסרט משולב סיפור מקורי באנימציה הנאמן לסגנונו הוויזואלי של פטר. הסרט הוא גל-עד לפטר, שכישרונו הוא השראה לילדים, מבוגרים ואמנים באשר הם.

צוות השיפוט: לסלי סאקס, ד"ר ליליאן טרגובניק, טל יופה.

2011: "ילדי פלא", מרכוס א. רוזנמילר

הסרט מוקדש לזכרם של מליון וחצי ילדים יהודים שנספו בשואה ומגולל מערכת של יחסים בין צעירים מתבגרים בתקופה החשוכה ביותר של העם היהודי. סיפורם מוצג לצופה בצורה רגישה לא שגרתית החורגת מן הבנאליות. הבחירה לשלב בכל אחת מסצנות הסרט לפחות ילד אחד מבלי שבחירה זו תהיה מאולצת ראויה לשבח. כך גם נקודת המפנה הבלתי צפויה בה משפחה יהודית מחביאה משפחה גרמנית וההיפך.

צוות השיפוט: ד"ר אביעד הכהן, אבנר הכהן, הרבה נאוה חפץ, וסטוארט שופמן.

2010: "קברט ברלין", פביאן רוסו

ביד אומן, המשלבת קטעי ארכיון חזותיים וקוליים, התמקדה יוצרת הסרט בסצינת הקברט בברלין בשנות העשרים, בה כוחות יצירתיים (ביניהם יהודים רבים) בנו עולם של בידור פיקחי וביקורתי על ההתרחשויות בגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. בזכות קולנוע מעניין, עכשווי ובלתי שיגרתי, ראוי 'קברט ברלין- הסצינה' לזכות בפרס אבנר שלו, יו"ר הנהלת יד ושם בפרס בנושא השואה.

צוות השיפוט: ד"ר ראובן גרבר, פרופ' ריצ'רד כהן, אדווה מגל.

2009: "כישלון אנושי", מיכאל וורהובן

סרטו האחרון של הבמאי הנודע מיכאל ורהובן, בוחן שקרים חברתיים: הסרט החושף את שיתוף הפעולה של כלל החברה הגרמנית עם השלטון הנאצי.  ורהובן משרטט ביד אמן את הכרוניקה של מה שהוא יגדיר מבצע הביזה השיטתי של הגרמנים את קרבנותיהם היהודים. 

צוות השיפוט: ד"ר אשר סלע, רני יבין, ענת צרויה.

2008: "התעלומה במכולה הירוקה", טל יופה

הסרט שוזר בהצלחה סיפור שואה ביד של אמן. השואה מתגנבת  לסיפור בדלת האחורית והופכת לציר המרכזי של הסרט, בהתאמה לתחושות של הישרדות, תיעוד והמשכיות. כוחו העיקרי של הסרט נעוץ בחוויית התחקיר, השומר על מתח גבוה לכל אורכו. דרך איסוף תצלומים ישנים הבמאי מפיח חיים בדמויות מן העבר - ותקווה עבור דור העתיד.

צוות השיפוט: שהרה בלאו, אריאלה פיאטלי, אליעזר שפירא.

2007: "גנוב עיפרון למעני", מישל אוחיון

בכישרון סיפורי נפלא מגולל "גנוב עיפרון למעני" סיפור אהבה מפתיע שהיה בכוחו להעניק לגיבוריו, ג'ק ואינה, את תעצומות הנפש שאפשרו להם לשרוד בתקופת השואה.

צוות השיפוט: פרופ' חנה יבלונקה, ד"ר מנואלה קונסוני, יובל ריבלין.

2006: "המסע של נינה", לנה איינהורן

הסרט בבימוייה  המצוין של לנה איינהורן מביא למסך את סיפורה של אימה של הבמאית, והוא יוצא דופן בבאיכות המשחק שבו ובכך שהוא שוזר את שלשת הז'אנרים המאפיינים סרטים העוסקים בשואה: העדות האישית, סרטי ארכיון, ודרמה עלילתית. בהעמדת שלושת אלו, זה מול זה, הבליטה הבמאית את מגבלותיהם של הז'אנרים ובו בזמן התעלתה מעל מגבלות אלו תוך יצירת סינרגיה ייחודית המעניקה לסרטה רמה גבוהה מאוד של אמת וכוח רגשי.

צוות השיפוט: פרופ' אהרון פוירשטיין, סטיוארט שופמן והרב לוי ויינמן-קלמן.

נימוקי השופטים - לציון לשבח בתחרות אבנר שלו

2015: "לכל פנים יש שם" מגנוס גרטן

על תחקיר דוקומנטרי יוצא דופן, המעלה את המודעות לאנושיותו של כל אדם באשר הוא; על שימור הידע והמידע שבתיעוד ועל שימוש מרהיב בחומרי ארכיון.

2014: "ירד הלילה" אנדרה סינגר

על תחקיר יוצא דופן, וסרט בעל משמעות היסטורית, אודות  צילומי אחד מסרטי התעודה המוקדמים על השואה. הסרט עושה שימוש יוצא דופן בחומרי ארכיון ועדויות של ניצולים ושל אנשי הצבאות המשחררים, ומספר על מאמצי התיעוד של הסצינות הלא-יאומנו, אשר כוחות בעלות הברית גילו  בעת שחרור המחנות. הסרט עוסק גם בקבוצת יוצרי קולנוע מהשורה הראשונה, ביניהם סידני ברנשטיין, ריצ'רד קרוסמן ואלפרד היצ'קוק, ובאופן בו חברו על מנת להפיק סרט שיהווה ראייה חותכת לפשעי הנאצים.

2013: "לשכה 06" יואב הלוי

הסרט הדוקומנטרי הדינמי לשכה 06 לוקח אותנו מאחורי הקלעים של יחידת המשטרה המיוחדת אשר חקרה את אדולף אייכמן לפני משפטו. משפט אייכמן מוכר היטב בציבור הישראלי, אך בסרט זה, מתגלה לראשונה, ובצורה מרגשת, עבודת ההכנה האינטנסיבית שקדמה למשפט.

2011: "בשמים מתחת לאדמה" בריטה באוור

בספר שיריו האחרון, "פתוח סגור פתוח", כותב המשורר יהודה עמיחי:

"על שלחני יש אבן שחרוט עליה "אמן", שבר אחד
ניצול מאלפי ריבוא שברי מצבות שבורות
בבתי קברות יהודיים..."

מצאנו לציין לשבח את הסרט בגן עדן מתחת לאדמה, תיעוד מרתק של בית הקברות היהודי בעיר ברלין. דרך סיפור בית הכנסת נחשפים לעיני הצופה תולדות יהדות גרמניה על רבדיה החברתיים למן המאה ה- 19 ועד היום. בית קברות האוצר בחובו את סיפורה של אחת הקהילות היהודיות המפוארות בערב אירופה. יוצרי הסרט מצליחים להעביר לצופה את הצרימה שבין בית קברות – מקום של אי חיים לבין מקום בו קיימת הוויה של חיים שוקקים. הסרט גם מצביע על תפיסת עולמם הפלורליסטית של הקהילה הברלינאית. "

2010: "דו"ח קרסקי" קלוד לנצמן

הסרט שם במרכזו אדם אחד ואת הדרך בה הוא מתאר את פגישותיו הגורליות בנקודות זמן קריטיות. באמצעים קולנועיים אשר לב-ליבם עדות ייחודית, הסרט חושף את אי-יכולתו של העולם החופשי לתפוש את המתרחש באירופה.

2007: "מעולם לא שכחתי - חייו ומורשתו של שמעון ויזנטל" ריצ'ארד טרנק

לאיית את השם, סרגיי בוקובסקי.

השואה באוקראינה מסופרת בסרטו של בוקבסקי באופן מרתק ובאמצעים קולנועיים משכנעים. הסרט מעורר מחשבה, ומבטא פן ייחודי של עבדות איסוף עדויות  ניצולים, והאופן בו היא תורמת להבנת הנרטיב ההיסטורי בדורות הבאים.

2006: הבית של נינה" ריצ'ארד דמבו"

הסרט מציג מגוון מרתק של סיפורי שואה שלא סופרו דיים, ובמיוחד את הנסיון ההירואי לסייע לילדים ניצולי המחנות במפגש הטראומטי עם העולם הכאילו שפוי שחיכה להם.