ד"ר מואיסיי ווסקין-נהרטאבי (Dr. Mojzis Woskin-Nahartabi) נולד ב-16 בדצמבר 1884 ברוסיה. הוא היה ציוני ואף ביקר בארץ ישראל.
ב-10 בפברואר 1923 ייסד בלייפציג בית-ספר לעברית והיה דוקטור לשפות שמיות - שומרית, עברית וערבית - באוניברסיטת האלה (Halle) שבגרמניה. עם עלייתו של היטלר לשלטון עבר לפראג ועבד כמומחה לעברית.
ב-13 ביולי 1943 גורש מפראג עם אשתו ובתו לגטו טרזין בצ'כיה. הגטו הוקם בנובמבר 1941. נכלאו בו יהודי צ'כיה, יהודים קשישים ובעלי זכויות מגרמניה ואוסטריה, ויהודים מהולנד, דנמרק ומדינות נוספות.
בטרזין עמד ד"ר נהרטאבי בראש חוג להוראת השפה העברית. הוא העביר הרצאות בעברית על ארץ ישראל, התפתחות השפה העברית והשפה העברית המודרנית. על אף התנאים הקשים והמחסור באמצעי למידה, הצליחו היהודים לשמור על מערכת חינוך בגטו טרזין שכללה לימודים, עזרה סוציאלית, חינוך לעזרה לזולת, חינוך יהודי, חינוך לעבודה ועוד.
ד"ר נהרטאבי לימד גם ערבית ספרותית. בגטו למדו ערבית באמצעות תרגום מילים מעברית לערבית ולהפך. חלק מהמילים מתארות את מציאות החיים הקשה: "סבל", "עני", "עבד", "רופא עצמות", "קליפה", "פחד". חלק מהמילים חיוביות, כגון "יופי", "מועיל", "נפלא". כחלק מתרגול ערבית, התלמידים תרגמו פרקים מהתנ"ך, לדוגמה הפרק הראשון בספר בראשית וסיפור נדרו של יפתח (ספר שופטים, פרקים יא – יב).
לימוד ערבית היה חלק מהכנת התלמידים לחיים בארץ ישראל והגשמת החלום הציוני. ד"ר נהרטאבי לא זכה להגשים את החלום. ב-19 באוקטובר 1944 גורש לאושוויץ ולמחרת נרצח.