הזמנת ביקור
חנות
אירועים
תרום ליד ושם
יחיאל בורגין נולד בשנת 1914 בוויליקה החדשה, סמוך לווילנה, להוריו נחמיה והינדה-פייגה לבית פלקוביץ. אביו היה חייט במקצועו והמשפחה היתה מסורתית, עם נטייה לרעיונות סוציאליסטיים. אמו נפטרה בהיותו בן שש. ב-1920 עברה המשפחה לווילנה, שם חיה בדוחק רב. יחיאל למד בבית ספר דתי ולאחר מכן בבית ספר של חברת "מפיצי השכלה", שם שיחק בחוג הדרמטי. לאחר לימודיו סייע לפרנסת המשפחה בעבודות שונות, ובמקביל החל בקריירה אמנותית, כשחקן וזמר. הוא היה בין מייסדיו של תיאטרון בובות פופולרי – "מיידים" – שהתמקד בביקורת פוליטית וחברתית, והיה סולן במקהלות וילביג וסלפ, שפעלו מאוחר יותר בגטו וילנה.
באדיבות נחמיה בורגין
עם פלישת גרמניה וברית המועצות לפולין בספטמבר 1939, גויס יחיאל לצבא הפולני. הוא נפל בשבי הסובייטי, שוחרר ושב לווילנה. בתקופת שלטון ליטא בווילנה המשיך בניהול תיאטרון הבובות, שעמו הופיע ברחבי ליטא, ותרם רבות לפעילות האמנותית במועדון הספרותי היהודי בניהולו של הסופר חיים גראדה. אחרי כיבוש וילנה בידי הגרמנים חוסל התיאטרון ויחיאל ובני משפחתו נכלאו בגטו וילנה. אביו ושתי אחיותיו, בלומה ושפרה, נרצחו בפונאר באוקטובר 1941. אחיו מאיר ומשפחתו נרצחו מאוחר יותר באסטוניה.
בגטו התחתן יחיאל עם סוניה מוסקו, ידידתו מתקופת לימודיו בבית הספר. הוא היה חבר בארגון הפרטיזנים המאוחד (פ. פ. או.), ולקראת חיסול הגטו בספטמבר 1943 דחה הצעה להיות שוטר במשטרה היהודית. יחד עם קבוצת פרטיזנים הצליח להימלט מהגטו, אך אשתו סוניה סרבה לעזוב את הוריה ונותרה בגטו. לאחר תלאות מרובות הגיע ליערות נארוץ', שם היה בסיס של גדודי הפרטיזנים.
ביערות הצטרף יחיאל ליחידת הפרטיזנים היהודית "נקמה", ולאחר מכן היה חבר בקבוצת פרטיזנים יהודים במסגרת ארגון הפרטיזנים בנארוץ'. הוא היה סולן בלהקת הזמר והריקוד של הפרטיזנים, ובמקביל השתתף במשימות מבצעיות.
* * *
יחיאל מצא עבודה באיגוד הקהילות היהודיות, ובמקביל הקים להקת אמנים, שעמה הופיע בהצלחה רבה בפני קהלים יהודיים ברחבי פולין. למרות איסורי הצנזורה, כלל בתכניתו שירים שעודדו עלייה לארץ. זלטה עבדה כמורה בבי"ס היהודי וזכתה לשבחים רבים על דרכה היצירתית להוראת שפת היידיש באמצעות שירה, נגינה והצגות ילדים.
בשנת 1959 קיבלה המשפחה אשרת יציאה ועלתה לישראל. יחיאל התקבל לאיגוד האמנים הכללי, העלה מופעים של שירי יידיש ברחבי הארץ, ואף הקליט עשרות שירים שהושמעו ברדיו, בליווי מוסיקלי של בנו נחמיה. הוא ארגן כנס של תלמידי ומורי בית היתומים היהודי בווילנה. כמו כן עסק בפעילות ציבורית נרחבת במסגרת איגוד יוצאי וילנה. בין מפעלי התרבות שבהקמתם השתתף היו מועדון תרבותי פופולרי, "בית וילנה" בתל אביב להנצחת הקהילה היהודית בווילנה שלפני המלחמה, ובו ספריה ותזמורת מנדולינות, ו"מקהלת וילנה" להנצחת שירי היידיש שהושרו בווילנה. המקהלה יצרה רפרטואר עשיר, הוציאה תקליטים והופיעה בהצלחה בכל הארץ.
זלטה עבדה שנים רבות כמורה ומחנכת בבית הספר היסודי בגבעת שמואל. היא קצרה הצלחה רבה בעבודת ההוראה, בזכות אהבתה ומסירותה לילדים, והתפרסמה במופעי שירה, נגינה ומשחק שיזמה וארגנה בבית הספר. בשנת 1980 פרשה זלטה לגמלאות אחרי שלימדה 45 שנה בבתי ספר שונים, במשטרים שונים ובשפות שונות.
זלטה (זהבה) בורגין נפטרה בשנת 1981. יחיאל בורגין נפטר בשנת 1991.
