אני יושבת על כורסונת ובונה קרקס על השולחן. תני נשיקה. אני רוצה שתהיי בריאה, שתהיי מאושרת.
כך כתבה דנושה בת ה-5 בשנת 1943, במקום המסתור שלה בצד הארי של ורשה. דנושה ידעה שהיא כותבת לאשה בשם ידוויגה, שחשבה שהיא בת דודתה. למעשה היה זה שם הכיסוי של אמה, אנה קורנבליט לבית גולדמן, שהמכתב הקצר שקיבלה מבתה סיפק לה את הכוח להמשיך במאבק ההישרדות בזמן המלחמה.
דליה גבריאלה קורנבליט נולדה בשנת 1938 בוורשה. את ילדותה בגטו אינה זוכרת, והזיכרון היחיד מאביה, צ'סלב (צדוק), הוא רגע פרידתה ממנו בספטמבר 1942. הוא הכניס אותה לשק תבן והדריך אותה כיצד להתנהל בדממה בזמן שהותה בשק. יותר לא ראתה דליה את אביה, שנרצח באושוויץ.
דליה הפעוטה הוסתרה תמורת סכום כסף גבוה בדירתה של סופיה פרקובסקה, נוצרייה רווקה שחיה בצד הארי של ורשה. המסתירה דרשה שהוריה לא ידעו את זהותה וכתובתה, ושהקשר בינם לבין בתם יתקיים רק באמצעות מתווך. שמה של דליה הוחלף לדנוטה (דנושה) ויטולין.
שנתיים חיה דנושה במסתור, מבלה ימים ארוכים ובודדים בדירה הנעולה כשסופיה יצאה לעבוד, ולומדת ממנה על הנצרות כשהייתה בבית. במהרה שכחה דנושה את חייה הקודמים. היא ידעה שהיא גרה אצל קרובת משפחה ושיש לה בת דודה בשם ידוויגה, ממנה הייתה מקבלת מדי פעם, באמצעות המתווך, סוכריות ובובות. המתווך העביר לאמה את המכתב ותצלום של דנושה עם סופיה כדי שאמה תראה שהיא בסדר. אמה שמרה אותם על גופה במשך כל המלחמה, ואמרה שזהו הדבר היחיד שהיא מוכנה למות למענו.
דנושה ידעה שהיא מוכרחה לשמור על דממה, אך יום אחד לא עמדה בפיתוי ונגעה בקלידי הפסנתר שעמד בסלון. כשסופיה גילתה זאת היא כעסה מאד והכתה אותה. בדיעבד אותו אירוע הציל את חייה: בזמן ההפגזות על ורשה באוקטובר 44', כאשר הבניין החל לבעור, חילץ אותה מהדירה הנעולה שכן, שידע על קיומה בשל הנגינה בפסנתר. יותר לא ראתה את סופיה, שנהרגה כנראה בהפצצה.
לאחר מספר חודשים במחנה פליטים נלקחה דנושה לבית משפחה נוצרית שהתכוונה לאמץ אותה, אולם כעבור מספר חודשים הגיעה לביתם אשה זרה, רזה מאד וחולה, שהזדהתה כאמה של דנושה ובאה לקחתה. לא בקלות הסכימה דנושה להתלוות לאמה. הן נסעו ללובלין, שם התברר שהן היחידות מכל משפחתן שנותרו בחיים. הן שבו לוורשה. הזיכרון הראשון הטוב של דליה הוא מהתקופה בה שהתה בבית הבראה לילדים ניצולים חולי ריאות, אליו שלח אותה הג'וינט: לראשונה הייתה בחברת ילדים, לא סבלה מרעב וטופלה היטב.
ב-1948 נסעו דליה ואמה לשבדיה, ומשם עברו לארגנטינה. בגיל 20 עלתה דליה לארץ. כאן נולדו לה 3 ילדים, שהצעיר בניהם הוא הזמר עברי לידר.
את הפתק ששלחה לאמה ואת התצלום עם סופיה שהסתירה אותה, מסרה דליה ליד ושם ביום איסוף שהתקיים בתל אביב.
