"בשעות הבוקר המוקדמות נופצו בשיטתיות חלונות של חנויות בבעלות יהודים ברחבי הרייך , ובתי הכנסת העיקריים בברלין נשרפו", כתב ב-10 בנובמבר 1938 שגריר ארצות הברית בגרמניה יו וילסון במברק למשרד החוץ בוושינגטון. "משקיפים ציינו כי לא נראו מדי ארגונים נאציים בקרב מבצעי פעולה זו. עם זאת אין זה מתקבל על הדעת שכוח משטרה מרשים זה היה מתיר הפרה כזו של הסדר, אלמלא ניתנו הוראות כלליות לעניין".
ימים ספורים אחר כך כתב ארנולד (אהרון) רוזנפלד מווינה לבנו חיים (רוברט) שבחיפה:
הבית המבורך [בית הכנסת] הותקף, כל החלונות נופצו, הספסלים נשברו, הפרוכת נקרעה לחתיכות וספר תורה הושלך החוצה. כמו כן כל תכולת בית הכנסת נהרסה, ספרי התורה הושלכו על האדמה ונקרעו ושלושה ספרים הוצאו עם ארון הקודש. לוחות הזיכרון השחורים על הקירות נשברו.
גם את תקיפת היהודים ורכושם תאר:
כל הלילה עד השעה אחת נשמעו זעקות המותקפים. הלילה ביקרנו אצל אויגן הס, והסמטה נראתה כמו אחרי רדת השלג. כולה הייתה מכוסה נוצות שהושלכו מתוך הדירה. ... האם יש סיכוי שווילסון יתערב בשמעו על המתרחש? כיצד יש לצפות לעזרה אם הדבר לא ייוודע ברבים?
האם התכוון ארנולד רוזנפלד לשגריר ארצות הברית בגרמניה? האם ניסה להעביר למשפחתו מסר סמוי כלשהו? בקשה לפרסם את המידע? על אף הצנזורה הנהוגה באותם ימים, הגיע המכתב ליעדו בשלמותו. ארנולד רוזנפלד השכיל להסוות את מכתבו כמעטפת של עיתון, וכך חמק המכתב מעיני הצנזורה. הוא שלח את המכתב ימים ספורים לאחר ליל הבדולח ורישומם של האירועים הטראומטיים ניכר בכל שורה ושורה - עדות שכתב בזמן אמת מי שלא זכה לספר את סיפורו. בנו חיים מסר את המכתב לארכיון יד ושם בשנת 1987, זמן קצר לפני פטירתו.
כך סיים ארנולד רוזנפלד את המכתב:
יהי רצון והקב"ה יעזור שנוכל לבשר בשורות טובות יותר. אנחנו ב"ה בריאים, ד"ש ונשיקות, אביך.
כשנתיים לאחר מכן גורש לטרזין, שם מת ככל הנראה בשנת 1943.
