המפה הממוסגרת בביתו של מרסל לוי היא עדות לידידות אמיצה שנרקמה לאחר המלחמה על אדמת אירופה המדממת בין שני בחורים צעירים, ניצולי אושוויץ, לבין חיילים אמריקנים שהיו בין משחררי מחנות הריכוז הנאציים.
מרסל לוי נולד בסלוניקי בשנת 1925 ליוסף וסול לוי. בשנת 1933 נולד אחיו הצעיר אדמונד. בשנת 1943 הועברו בני משפחת לוי בין שאר יהודי העיר לרובע הברון הירש ומשם גורשו לאושוויץ. בתום המלחמה נותר מרסל יחידי בעולם, לאחר שהוריו ואחיו נספו באושוויץ.
פלוגת חיילים אמריקנים מדיביזיית החי"ר ה-42 ("דיביזיית הקשת"), שהייתה בין הכוחות המשחררים של המחנות, מצאה בדרכה למחנה דכאו את מרסל לוי וחברו ג'וזף סאל, יליד סלוניקי גם הוא, שהוצעדו בצעדת המוות מאושוויץ לדכאו. בין חיילי הפלוגה שמצאו אותם, היה חייל יהודי אמריקני, סידני שפנר, אשר הבחין כי מרסל חולה מאוד, לקח את שני הצעירים הבודדים תחת חסותו והם הסתפחו לפלוגה. במשך שלוש שנים, בין 1945 ל-1948, התלוו מרסל וג'וזף אל חיילי הפלוגה. מרסל היה עוזר הטבח של הגדוד. מרסל, דובר הלדינו, למד יידיש במחנות הריכוז בפולין והודות לידיעת היידיש תיווך בין החיילים האמריקנים לבין דוברי הגרמנית בני המקום. כך הפך מרסל לדמות מרכזית בצוות המטבח.
מכתב ההוקרה שכתב מפקד הפלוגה לצוות חדרי האוכל והתזמורת בעקבות אירועי חג המולד בפלוגה בשנת 1945, מלמד על הקשר החם שנרקם בין כוחות העזר לבין החיילים בפלוגה:
בשם כל הקצינים ואנשי הפלוגה... ברצוני להביע את הערכתי העמוקה למסיבת חג המולד המרהיבה שגרמה להנאה רבה בקרב כל הנוכחים. בכנות גמורה אני יכול לומר שה-25 בדצמבר 1945 ינצר בלבנו לעד כחג המולד הזכור ביותר במהלך שרותנו. לראשונה מזה חודשים רבים, וללא ספק לראשונה בזמן שרותנו, כולם היו נינוחים מאד ונהנו ביותר... לו היינו הולכים למסעדה המשובחת ביותר באמריקה, לא היינו מצפים למנות כה טעימות ולשירות הנפלא שניתן לנו על ידיכם. מילים אינן יכולות להביע את הכרת התודה שלנו עבור הארוחה המעולה ואווירת החג שבה היא הוגשה, ואני מדבר בשם כל הנוכחים. ברצוני להודות לכם עבור חגיגת חג המולד הנהדרת.
בתחתית העותק שקיבל מרסל מופיעה הקדשה אישית מסמל פישר, האחראי על המטבח:
לידידי הטוב וחברי לנשק מרסל לוי, שסייע לי להפוך את המסיבה להצלחה מושלמת, אני מביע את תודתי הכנה. אלוהים יברך אותך! איחולים לבביים מידידך לנצח, סרג'נט פישר.
כאשר סיימה הפלוגה את שירותה באיזור, הציעו החיילים למרסל לנסוע איתם לארה"ב, אולם מרסל החליט להיענות להצעתו של קרוב משפחה מארץ ישראל, ולאחר קום המדינה עלה לארץ.
מרסל מסר ליד ושם חולצה שנסרגה לפני המלחמה מחוטי כסף על-ידי אמו, סול, שהיתה אמנית. לפני גירושם לאושוויץ, מסרה אמו לשכן לא יהודי מזוודה קטנה ובה מספר חפצים, ביניהם החולצה היקרה. החולצה היא הפריט היחיד ששרד מבין אותם חפצים.
בנוסף, מסר מרסל ליד ושם העתק של מפה הומוריסטית בה מופיעים נתיבי הקרבות של "דיביזיית הקשת" באירופה, מפה אותה קיבל מחיילי הפלוגה. בצידי המפה מופיעות הקדשות שכתבו החיילים למרסל.
