באחד התצלומים שמסרו האחים מקס ואלכסנדר נתנס מקיבוץ מצובה ליד ושם נראים פעוט וילדה קטנה. הפעוט הוא אלכסנדר והילדה היא נלי שורמן (Schurman), "אחותו המאמצת" של אלכסנדר. בביתה של נלי הוסתר אלכסנדר הפעוט בשנות המלחמה.
תצלום זה נשלח לאחיו הגדול של אלכסדר, מקס בן השמונה, שהוסתר במקום אחר בזמן המלחמה. בגב התצלום כתבו ההורים לבנם הגדול דרישת שלום וסיפרו לו על אחיו אותם טרם הספיק להכיר - אלכסנדר בן השנתיים וחצי ואברהם התינוק בן ארבעה החודשים.
מקס (מרקוס) נולד בארנהם (Arnhem) שבהולנד והיה בן שלוש כאשר כבשה גרמניה הנאצית את הולנד במאי 1940. באותה עת היה עדיין בן יחיד להוריו עליזה (לבית כהן) ושמעון נתנס. עם החרפת המדיניות האנטי-יהודית בהולנד ב-1942 פנה שמעון לבני משפחת דן הרטוג (Den Hartog) עמם היה בקשרי ידידות וביקש מהם להסתיר בביתם את בנו מקס בן החמש. הם הסכימו. מקס הקטן הועבר לבית המשפחה בזטן (Zetten) ובני המשפחה - ההורים ושלושת ילדיהם – טיפלו בו באהבה ובמסירות, חרף הסכנה הרבה, במשך שלוש שנים, עד תום המלחמה.
ההורים הוסתרו בסיוע המחתרת ההולנדית במקומות שונים. בשנת 1943, בעליית הגג בביתה של משפחת הנוואנגר (Hennevanger) שהתגוררה בזוולה (Zwolle), נולד בנם השני אלכסנדר. לאחר כשבועיים, כאשר בכי התינוק החל לעורר את חשדם של השכנים, הועברה עליזה עם אלכסנדר התינוק, בסיוע המחתרת ההולנדית, לאנדייק (Andijk). שם, בביתה של מרי שורמן (Schuurman), אלמנה שגידלה את 12 ילדיה, הוסתר אלכסנדר עד סוף המלחמה. עליזה ושמעון המשיכו לנדוד בין מקומות מסתור. לקראת חורף 1944 עברו בני הזוג למסתור באולדברוק (Oldebroek). בשנת 1945 נולד במסתור בנם השלישי, אברהם.
לאחר השחרור התאחדו ההורים עם בניהם מקס בן השמונה ואלכסנדר בן השנתיים. בני משפחות דן הרטוג ושורמן הוכרו כחסידי אומות העולם.
בין המסמכים שמסרו האחים מקס ואלכסנדר נתנס ליד ושם ישנם שני מכתבים מ-10 במאי 1945 – המכתבים הראשונים שכתבו ההורים לבנם מקס ולמשפחת מציליו, חמישה ימים לאחר השחרור.
