התנגדות יהודית ומרידות יהודיות

שמועות על רצח יהודים  במזרח נפוצו בגטאות בפולין, אך רוב הציבור התקשה לקלוט את המידע המעורפל, בעיקר בשל המציאות חסרת התקדים שהשתקפה מן הידיעות הללו. מידע מהימן ומבוסס יותר על רצח היהודים הגיע אל חוגי המחתרות באמצעות שליחים ואנשי קשר מחוץ לגטאות והמידע המצטבר הוביל אותם לבסוף להבנה שהעם היהודי ניצב מול תכנית רצח שיטתית ומחרידה שלא הייתה כמוה בתולדות האנושות. התובנות הללו נקלטו בתודעתם של אנשי המחתרות רק בשלב מאוחר ולאחר שהחלו אקציות הגירוש מהגטאות, והם החלו להתארגן לקראת התנגדות מזוינת.

ההתנגדות המזוינת היהודית התנהלה בשלושה מישורים: מרידות מזוינות בגטאות ובמחנות; בריחה והברחת יהודים מעיירות וגטאות ליערות וללחימה פרטיזנית שם; הסתתרות של בודדים במחבואים שונים, מעשי הצלה קבוצתיים והצלת ילדים

במרכז ובמערב אירופה השתתפו יהודים בהתארגנויות מחתרתיות מזוינות. בבלגיה ובצרפת הם פעלו במחתרת וביחידות ההתנגדות, והיה להם תפקיד חשוב גם במרד הסלובקי שפרץ בקיץ 1944. יהודים שנמלטו להרים ביוגוסלוויה הצטרפו ברובם לשורות הפרטיזנים בהנהגתו של יוסף ברוז טיטו. רבבות יהודים הגיעו ליערות שבשטחי בלרוס ואוקראינה, הקימו יחידות פרטיזניות יהודיות והצטיינו בלחימה. אחרים הצטרפו לגדודים מעורבים. באזורים מיוערים, במסתור של יערות עבותים, הוקמו גם מחנות משפחה של יהודים שנמלטו ליערות, והלוחמים סעדו אותם והגנו עליהם.

גם במחנות הריכוז וההשמדה אירעו מרידות של אסירים. בטרבלינקה חיסלו באוגוסט 1943 שלוש קבוצות של אסירים שהועסקו בשרפת הגופות ובמיון רכוש הנרצחים חלק מצוות המחנה, השתלטו על מחסן הנשק והציתו את תאי הגזים ואת צריפי המחנה. בסוביבור התמרדו האסירים, ועשרות  מהם אף הצליחו להימלט. גם באושוויץ-בירקנאו היו גילויים של התנגדות, מעשי חבלה וניסיונות בריחה. באוקטובר 1944 מרדו האסירים שנמנו עם יחידת ה'זונדרקומנדו' והצליחו לפוצץ ולהרוס לפחות משרפה אחת.