הגטאות והמחנות האחרונים

הגטאות האחרונים

הגטאות האחרונים בבלרוס חוסלו בסתיו 1943. גטו מינסק חדל להתקיים ב-23 בספטמבר 1943. גטו ביאליסטוק היה אחד הגטאות האחרונים ששרדו במזרח פולין. עד אוגוסט 1943 חיו בו כ-30,000 איש. יושב ראש היודנרט בגטו, אפרים באראש, הקים מפעלים תעשייתיים רחבי ידיים מתוך תקווה להפוך את הגטו לחיוני בעבור כלכלת המלחמה הגרמנית. באראש קיווה גם שההתקדמות הסובייטית תביא להתמוטטות החזית הגרמנית ותסלול את הדרך לבואו של הצבא האדום לביאליסטוק ולהצלת היהודים בגטו. אך גם כאן גברו השיקולים האידאולוגיים על פני הנחיצות הכלכלית, וב-16 באוגוסט 1943 החלו הגרמנים בחיסול הגטו. כפי שקרה בעשרות גטאות אחרים ברחבי מזרח אירופה ניסתה המחתרת היהודית להתקומם, אבל ההתקוממות דוכאה באכזריות. גטו לבוב חוסל ביוני 1943. גטו קרקוב חוסל במרס 1943, ובספטמבר 1943 חוסלו יתר הגטאות באזור. גטו וילנה חוסל בספטמבר 1943 ואלפים מתושביו נשלחו למחנות באסטוניה, בהם קלוגה שליד טלין. גטו קובנה התקיים כמחנה עבודה עד יולי 1944. כשבועיים לפני שנכנס הצבא האדום לעיר הועברו היהודים האחרונים למחנות במערב. שרידיהם של יהודי לטוויה רוכזו במחנה קייזרוולד ורובם נספו. שרידי היהודים שנכלאו במחנות באסטוניה הועברו ב-1944 למחנה שטוטהוף בקרבת גדנסק (דנציג). במחצית השנייה של 1944 ריכזו הגרמנים בשטוטהוף כ-50,000 יהודים, ובינואר 1945 הובילו אותם בצעדת מוות מערבה. ב-23 באוגוסט 1944 חוסל גטו לודז' וכ-80,000 תושביו גורשו לאושוויץ-בירקנאו.

המחנות האחרונים

עם התקרבותו של הצבא האדום אל גבול פולין האיצו הגרמנים את תהליך ההשמדה במחנות. רוב האסירים נרצחו במקום והאחרים פונו בצעדות המוות לגרמניה. השמדת היהודים במחנות שבאזור לובלין החלה עוד בנובמבר 1943 תחת שם הצופן "ארנטפסט", שפירושו "חג הקציר". אחרי גל הגירושים מיוני עד ספטמבר 1942 רוכזו שרידי הקהילות היהודיות של מרכז פולין בכמה גטאות ובכללם ראדום, קיילצה, צ'נסטוכובה ופיוטרקוב טריבונלסקי. עד מחצית 1943 חוסלו הגטאות הללו ועובדים כשירים נכלאו במחנות עבודה סביב צ'נסטוכובה ופיוטרקוב. המחנות פונו ב-1944 והאסירים נשלחו למחנות בגרמניה.