מעבר לערוץ YouTube של יד ושם
ארכיון התצלומים - יד ושם 2536/73
4359/101
ארכיון התצלומים - יד ושם 3750/1
ארכיון התצלומים - יד ושם 7317/11648
ארכיון התצלומים - יד ושם 3078/73
ארכיון התצלומים - יד ושם 5002/7
ארכיון התצלומים - יד ושם 2536/81
המשחק נועד לשעשע את הילדים אך גם לספק להם מידע על החיים בגטו. במונופול משורטטת מפת הגטו ומקומות מרכזיים בו נבחרו לתחנות במשחק: בית הסוהר, קסרקטיני מגורים, המבצר, המחסן, המטבח, מקום קליטת המגורשים ועוד. הנשלחים בטרנספורטים נהגו להשאיר חפצים לחבריהם שנשארו בגטו, וכך הגיע משחק המונופול לידי פבל ותומס גלס בגטו טרזין.
אוסף החפצים, יד ושם
תרומת מיכה גלס, רמת גן, ודן גלס, ירושלים
האם עסקה בהברחת ילדים מהגטו. יום אחד נפצעה האם ושלחה אל המרתף נער שהסביר לזושיה כי עליה להצטרף אליו. הנער הכניס את זושיה לשק פחמים ונשא אותה על גבו. רק בהיותם מחוץ לגטו נזכרה הפעוטה שהבובה זוז'יה נשארה במרתף ודרשה בבכי לשוב לגטו כי "אימא לא משאירה את הילדה שלה...". הם חזרו לגטו ויצאו ממנו, הפעם עם הבובה.
אוסף החפצים, יד ושם
השאלת יעל רוזנר (זושיה זייצ'יק), ירושלים
בינואר 1943, כחודשיים לפני בר-המצווה של יז'י, גורשה משפחת באדר לגטו טרזין עם שאר יהודי קיוב. בעקבות המעבר לגטו לא זכה יז'י לחגוג את בר-המצווה שלו במועד. באפריל 1944, כשהגיע יז'י לגיל 14, נחגג האירוע במועדון הנוער של הגטו. בני משפחתו וחבריו של יז'י הכינו עבורו מתנות למרות התנאים הקשים ועל אף האיסורים. יז'י קיבל טלית בתוך תיק בד שנתפר משאריות בדים; ארנק עור שהוכן בבית מלאכה בגטו; ואלבום שאייר הקריקטוריסט המוכשר מקס פלאצ'ק, ובו מתואר סיפור חייו במילים ובאיורים. חודשיים לאחר מכן נשלחו יז'י ואביו פאבל לאושוויץ, שם נרצחו.
אוסף החפצים, יד ושם
תרומת ורה (באדר) וברובה, צ'כיה.
אוסף החפצים, יד ושם
תרומת שמואל ברש, נתניה
בבתי מלאכה שפעלו בגטאות ייצרו עובדי כפייה יהודים נעליים ומוצרים אחרים לשימוש הגרמנים
אוסף החפצים, יד ושם
תרומת יעקב צים, תל אביב
אוסף החפצים, יד ושם
תרומת מגי תמיר, רחובות
אוסף מוזיאון האמנות של יד ושם
מתנת האמן
אוסף מוזיאון האמנות של יד ושם
תרומת הוועדה הדוקומנטרית, פראג, באמצעות עליזה ש"ק, קיסריה
אוסף המוזיאון לאמנות יד ושם
נולד ב-1876. ב- 1920 לערך עבר עם אשתו מצ'ורטקוב לצ'רנוביץ. ב-1940 גורש לגטו צ'רנוביץ, ומשם באוגוסט 1942 למחנה העבודה מיכאילובקה. ברח מהמחנה בעקבות התקפת הפרטיזנים באוגוסט 1943 והגיע לגטו ברשאד. אחרי המלחמה חי בישראל, שם נפטר ב-1966.גואש על נייר10.7X21.8 ס"מ
אוסף המוזיאון לאמנות, יד ושם
אוסף מוזיאון האמנות של יד ושם
עם המעבר לגטו הורשו היהודים לקחת עמם רק חפצים אישיים מועטים, וכל רכושם נותר מאחור. בגטאות הייתה צפיפות רבה וחסרו בהם תשתיות תברואה וחשמל. הקצבות המזון ליהודים היו זעומות מכדי לקיים את יושבי הגטו. השלטונות הגרמניים נקטו צעדים אכזריים נגד מבריחי המזון, ובכלל זה הוצאות להורג, פומביות ולא פומביות. הרעב, התחלואה והמגפות בגטו הלכו וגברו.
למרות התנאים הבלתי אנושיים ששררו בגטאות, התאמצו מוסדות הקהילה וארגונים וולונטריים לעזרה סוציאלית לתת מענה לצורכי הציבור.
רבים מתושבי הגטו השתדלו לקיים אורח חיים מוסרי, תוך סיכון חייהם. הם דאגו לקיים מערכת חינוך חלופית, הקפידו על מצוות הדת ועל ערכי התרבות היהודית. הספר, הלמידה, הציור, השירה, המוסיקה והתאטרון היו מפלט מן המציאות הסובבת ומסר של זיכרון מחייהם בעבר. אמנים ואינטלקטואלים, "עמך" וילדים כתבו וציירו במטרה לתעד את הפחד ואת השבר שהשתרר בחברה היהודית. הפעילות הרוחנית סייעה לרבים להתעלות לזמן קצר מעל המציאות של השפלות ופגיעות. למרות המציאות הרצחנית היום יומית רבים התגייסו לסייע לחלשים ולדלים. יהודים רבים העמידו את עצמם בסכנה כדי להציל את חייהם של אחרים, ביניהם ילדים שנהגו להבריח מזון לגטו תוך סיכון חייהם.
