“זה היה לב הבעיה של יהדות גרמניה, שהיא הייתה כל-כך מעורה בתוך החברה הגרמנית, שהמכה הנאצית באה עליה מבפנים. לא מבחוץ, כמו יהדות פולין שהכיבוש ירד עליהם, נחת עליהם. כאן איש לא נחת.”
צבי בכרך
בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים התפרצה באירופה לאומנות תוקפנית ואנטישמית בעלת טיעונים גזעניים וחברתיים שראתה ביהודים גזע נחות ומסוכן ודרשה להגביל את הפעילות הכלכלית של היהודים ולהרחיקם מן החיים הציבוריים במדינותיהם.
עם עליית אדולף היטלר לשלטון בגרמניה ב- 1933, הייתה האנטישמיות הגזענית למדיניות ולאידאולוגיה הרשמית של המשטר הגרמני. ב-1938 התחולל בגרמניה מסע מאורגן של הרס בתי כנסת, מעצרים המוניים, הרס וביזה של עסקים בבעלות יהודית ורישום שיטתי של נכסים יהודיים במטרה להפקיע אותם במועד מאוחר יותר. לצד היהודים נרדפו גם בני קבוצות אחרות כגון סינטי ורומה (צוענים), הומוסקסואלים וחולי נפש שנחשבו לאויבי הרייך.
האנטישמיות
עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ותחילתה של רדיפת היהודים
נרדפים לא-יהודים על-ידי המשטר הנאצי
