נרדפים לא-יהודים על-ידי המשטר הנאצי

סינטי ורומה (צוענים)

הנאצים ראו בסינטי וברומה בעיה חברתית-גזעית שיש לעקרה מתוך גוף האומה הגרמנית. בעיקר נרדפו הנוודים שביניהם, וגורלם היה כגורל היהודים. מכלל 44,000 הסינטי והרומה שחיו ברייך שולחו אחרי פרוץ המלחמה אלפים אל מחנות הריכוז. אחרים רוכזו במחנות מעבר שמהם שולחו בתקופת המלחמה לגטאות ולמחנות השמדה. בין 90,000 ל-150,000 סינטי ורומה נרצחו בידי הגרמנים ברחבי אירופה.

הומוסקסואלים

ההומוסקסואלים הוצאו אל מחוץ לחוק משום שהנאצים ראו בנטייתם פגיעה בשאיפה הלאומית לריבוי טבעי ולחיי משפחה תקינים. כ-15,000 הומוסקסואלים נאסרו במחנות ואלפים נספו.

נכים

בין 200,000 ל-350,000 נכים, חולים, תשושים, אוטיסטים, חולי רוח ואף ילדים שהוגדרו "אידיוטים" עוקרו בכפייה עד 1939. החל משנת 1939 ובאופן לא רשמי עד לסיום המלחמה הומתו כ-200,000 בני אדם במסגרת מבצע האותנזיה ("המתת חסד") על-ידי גז, זריקות רעל או הרעבה. המטרה הייתה להגדיל את חלקם ב"קהילת האומה" (volksgemeinschaft) של מי שנחשבים בריאים ונעלים מבחינה גזעית באמצעות השמדה "בלי סנטימנטים" של כל החולים והחלשים.

הכנסייה הקתולית

החל משנת 1933 עצרה הממשלה הנאצית אלפי חברים במפלגת המרכז הקתולית הגרמנית ובכללם כמרים קתולים וסגרה בתי ספר ומוסדות קתוליים בהתאם למדיניות הטוטליטרית של המפלגה הנאצית ורצונה לחסל כל סמכות מתחרה, בסתירה להסכם ה"קונקורדט" שכרתה עם הוותיקן בשנת 1933. בשנות המלחמה דוכאו ארגונים קתוליים שונים ואלפי כמרים קתולים נכלאו ונרצחו בכל שטחי הכיבוש הנאצי.

מיעוט נרדף נוסף, קטן במספרו, היו "עדי יהוה" ("דורשי מקרא"), שסבלו בשל אמונתם הדתית הייחודית שגרסה שבאחרית הימים יישפטו מי שאינם נמנים עמם. הם התנגדו לשירות בצבא ונקטו עמדה ברורה נגד המשטר. רבים מהם נעצרו ומקצתם נכלאו במחנות ריכוז.