התרחבות הכיבושים הגרמניים וגזל הרכוש היהודי

בתוך פחות משנתיים, מאז פתיחת המתקפה על פולין ב-1 בספטמבר 1939 ועד ראשית המערכה על ברית-המועצות ביוני 1941, הצליחו הגרמנים להשתלט על רוב אירופה: נורווגיה, דנמרק, בלגיה, צרפת, הולנד, יוגוסלוויה ויוון נפלו לידיהם אחרי מערכות צבאיות קצרות.

עם השלמת ההשתלטות הצבאית והניצחונות במערב התרחב כוח השליטה הגרמנית על יהודי אירופה. ארצות דרום-מזרח אירופה – סלובקיה, הונגריה, רומניה ובולגריה – קיבלו מתוך רצון את התכתיב הגרמני ונכללו באזור ההשפעה הנאצי. בתחום העצום הזה של היבשת האירופית, שנחשב למרחב שבו ייכון "הסדר החדש", היו הנאצים אדונים על גורל היהודים.

האידאולוגיה הנאצית גזרה גורל שווה על כל יהודי אירופה, אולם היו הבדלים בדרך יישומה של המדיניות האנטי-יהודית בארצות הכבושות. לגרמנים היה ברור שהאנטישמיות במערב אינה כה נפוצה ואינה בעלת עצמה כמו במזרח אירופה, והקיבוצים היהודיים שחיו בארצות מערב אירופה נחשבו בעיני רבים מן האוכלוסייה המקומית חלק אינטגרלי של הלאום. משום כך נאלצו הגרמנים להתחשב באוכלוסייה המקומית בתכנון צעדיהם נגד היהודים. גם העובדה שבידי ממשלות במערב אירופה נותרה מידה מסוימת של שלטון עצמי הביאה את הנאצים לטפל באזרחיהן היהודים בשיטות ובקצב שונים. במערב אירופה הפעילו הנאצים בהדרגה את המדיניות האנטי-יהודית – הם אכפו חקיקה גזענית נגד היהודים ומדיניות של "אריזציה" (מכירה בכפייה של רכושם) ואפליה. הם לא הקימו שם גטאות ליהודים בדומה למזרח אירופה. במזרח אירופה היהודים נכלאו בגטאות בצפיפות קשה מאחורי גדרות וחומות, ולא אחת - בעזרתם הפעילה של רבים מבני המקום - ניתקו את היהודים מן העולם החיצוני וממקורות פרנסה ודנו אותם לחיי השפלה, עוני, מחלות ומוות.

למרות ההבדלים הללו הייתה לנאצים מטרה אחת כוללת בנוגע ליהודים: לסלקם מאזורי הכיבוש הגרמני בדרך של גירוש או המתה על-ידי החמרת תנאי חייהם. גזל הרכוש היה חלק בלתי נפרד מן המדיניות הנאצית. נכסים ורכוש שנצברו בעבודה וביצירה והיו במשך מאות שנים מרכיב חשוב בפעילות הכלכלית והתרבותית היהודית נשדדו בשיטתיות. סילוקם ההדרגתי של יהודי גרמניה מחיי הכלכלה באמצעות הליך חוקי שנחקק ב-1938 הועתק עם פרוץ המלחמה אל כלל השטחים שנפלו לידי הגרמנים. דירות ונדל"ן, מפעלים ותעשיות, עסקי מסחר ומלאכה, אוצרות תרבות ואמנות הוחרמו בצו של השלטונות הגרמניים.

במזרח אירופה נמשך השוד גם בגטאות. לאחר גירוש היהודים למחנות ההשמדה בזזה האוכלוסייה המקומית את בתי היהודים ורכושם. ממחנות ההשמדה יצאו באורח סדיר רכבות שהעבירו לגרמניה את רכוש הנרצחים.