לודביגסהאפן (Ludwigshafen), גרמניה, 1940. גירוש יהודים למחנה הריכוז גירס שבצרפת. בתצלום חייל ושוטר גרמנים. הגירוש נערך במסגרת מבצע גירוש מוקדם של יהודי באדן (Baden) וסאארפפאלץ (Saarpfalz).
יד ושם, ארכיון התצלומים, 2974/17
בעל הזכויות: Die Deutsche Bibliotek
יד ושם, ארכיון התצלומים, 335/130FA
יד ושם, ארכיון התצלומים,94DO2
יד ושם, ארכיון התצלומים,926/8
יד ושם, ארכיון התצלומים, 4520/142
בעל הזכויות: Bundesarchive
המחנה שנועד ליהודים בעלי נתינות זרה נשמר ע"י שוטרים צרפתים.
יד ושם, ארכיון התצלומים,4520/448
בעל הזכויות: Bundesarchive
יד ושם, ארכיון התצלומים,4520/43
בעל הזכויות: Bundesarchive
יד ושם, ארכיון התצלומים, 86GO9
חצר בה רוכזו היהודים לשם גירושם למזרח.
ושם, ארכיון התצלומים, 5494/2
אחד האסירים המופיעים בתצלום הוא דוד פסטל. פסטל גורש בשילוח מס' 5 מבון-לה-רולאנד לאושוויץ. במהלך צעדת המוות שיצאה מאושוויץ בינואר 1945 נורה פסטל ע"י אחד ממלווי השיירה ונקבר בקבר אחים בעיירה הפולנית קשאוז'ניצ'ה. לאונורה אשתו ואהרון בנו שרדו בדרום צרפת בזהות שאולה.
באדיבות משפחות פסטל וסעדה, צרפת וישראל
על חוליות השרשרת תיאור חיי העצורים במחנה. שיינר נאסר ב־1941 והעביר את השרשרת לאשתו כשביקרה אצלו. ב-1942 גורש שיינר לאושוויץ־בירקנאו, שם נרצח.
יד ושם, אוסף החפצים
תרומת ארמנד שיינר, ארה"ב.
קופסה לבשמים שיוצרה במחנה גירס ב- 1942 ע"י האסיר ברוך רוזנהק, לפי הזמנת אסיר אחר - אדגר ארנדט-ארנטי (Arendt-Arnetti) שהזמין את הקופסה כמתנת יום נישואין לאשתו.בתחתית הקופסה יש הקדשה בגרמנית:אשתי היקרה והאהובה, חברתי הטובה והנאמנה מטילדה, באהבה, בהוקרה ובהערכה לכבוד יום הנישואין, אדגר.אדגר ארנדט-ארנטי, עבר מגרמניה לצרפת ב-1933 ועבד בתחום המוסיקה בפריס. ב-1940 גויס לצבא, שוחרר וגויס שוב תחת שלטון וישי עד פברואר 1941. מאוחר יותר נכלא במחנה גירס. הוא היה בצריף "האמנים" שם הוחזקו מוסיקאים, שחקנים ואמנים. הם נקראו "קבוצת נתן". אדגר ארנט שוחרר מגירס הודות לקשרים עם אנשי המחתרת הצרפתית. בדצמבר 1942 ברח לספרד עם אשתו ובתו הקטנה דרך הרי הפירנאים. ביוני 1943 היגרה המשפחה לארה"ב.
יד ושם, אוסף החפצים
עם פלישת הגרמנים לצרפת, במאי 1940, רוכזו ב"אצטדיון החורף" (Vel d`Hiv) בפריס אלפי מהגרים בעלי אזרחות גרמנית או ממוצא גרמני, שנחשבו נתיני מדינת אויב. ביניהם היו אלפי יהודים וכן נשים יהודיות ללא ילדים. משם גורשו העצירים למחנה הריכוז גירס (Gurs) שליד גבול ספרד.
לאחר החקיקה האנטי-יהודית של אוקטובר 1940 התרחבה כליאת מהגרים יהודים ב-15 מחנות הריכוז שפעלו באזור "משטר וישי". בין מחנות אלו היו גירס, לה-מיל (Le Milles), ריבסאלט (Rivesaltes) וסן סיפריאן (St. Cyprien). עד תחילת 1941 כבר נעצרו 40,000 יהודים. בנוסף לעצורים אלה גויסו בכפיה כ-35,000 גברים יהודים ל"גדודי עבודה" של "עובדים זרים" – Compagnies de Travail. כך גויסו בכפיה או נכלאו במחנות ריכוז כמעט כל הגברים היהודים הזרים ויותר משליש היהודים הזרים בצרפת.
במחנות אלה הייתה תזונה דלה ותנאים סניטריים לקויים. ל'משוכנים' לא הייתה אפשרות לערער על מאסרם או לנסות להקל את התנאים. המזון לא היה בו די אפילו לקיום מינימלי. מאות אסירים מתו עקב המחלות, הקור והמחסור במזון, ואלפי אסירים הגיעו למצב של תת-תזונה.
עשרות ארגוני סיוע יהודיים ונוצריים, צרפתיים ובינלאומיים, ניסו להחדיר את אנשיהם למחנות ולסייע, בעיקר במזון ובטיפול בילדים. ארגונים אלו הצליחו להבריח ילדים ממחנות הריכוז ולהעבירם לבתי ילדים אותם הפעילו, לבתי אומנה של נוצרים ואף לחו"ל. כך ניצלו אלפי ילדים מגירוש עם תחילת הגירושים של 1942.
במשך תקופת הכיבוש הגרמני היו 26 מחנות ריכוז באזור הכבוש. מחנה הריכוז המרכזי בצרפת היה דרנסי (Drancy) שבקרבת פריס. לאחר הכיבוש הגרמני שימש דרנסי לכליאת שבויי מלחמה צרפתים ובריטים. בקיץ 1941, עם תחילת המעצרים בקרב יהודי פריס, שימש דרנסי לכליאת העצורים. ממרס 1942 היה דרנסי מחנה מעבר ליהודים שגורשו למזרח.
באזור פריס וצפון מזרח צרפת פעלו מחנות ריכוז נוספים, אותם ניהלו שלטונות וישי. בין מחנות אלה היו פיתיווייה (Pithiviers), בון-לה-רולאנד (Beaune-la-Rolande), בזאנסון (Besançon), קומפיינייה (Compiègne) ואחרים. בקומפיינייה עברו 54,000 יהודים, מהם גורשו להשמדה 50,000. במחנה פיתיווייה נכלאו היהודים שנעצרו בגלי המעצרים הגדולים של מאי 1941 ויולי 1942. כמו מדרנסי ומקומפיינייה, גם מפיתיווייה ומבון-לה-רולאנד נשלחו אלפי יהודים לאושוויץ, החל מיולי 1942.
מחנות הריכוז בצרפת המשיכו לפעול גם בקיץ 1944, כאשר הקרב על פריס והמערכה על שחרור צרפת על ידי בעלות הברית היו בעיצומם.
