יד ושם, ארכיון התצלומים 4520/451
בעל הזכויות:Bundesarchiv
יד ושם, ארכיון התצלומים,4520/92
בעל הזכויות:Bundesarchiv
יד ושם, ארכיון התצלומים 92FO5
גירוש יהודים ממרסיי וסביבותיה, שעות הבוקר של 24 בינואר 1943. שוטרים צרפתים מובילים יהודים ולא יהודים לתחנת הרכבת ארֶנק (Gare d`Arenc) במרסיי. 1,642 מהעצורים, 780 מתוכם יהודים ממרסיי, גורשו למחנה הריכוז קומפיינייה (Compiegne), סמוך לפריס.
יד ושם, ארכיון התצלומים 7261/380
בעל הזכויות:Bundesarchiv
שוטרים גרמנים וצרפתים עצרו יהודים והעבירו אותם לתחנת הרכבת לקראת גירושם. בגירוש זה שולחו משפחות שלמות ולא היתה הבחנה בין יהודים זרים למתאזרחים או צרפתים מזה חמישה דורות. נשים הובלו למשאיות המשטרה ללא שהות להתלבש. חולים הוצאו ממיטותיהם, זקנים הובלו בכוח וילדים הופרדו מהוריהם.
יד ושם, ארכיון התצלומים 7261/403
בעל הזכויות:Bundesarchiv
גירוש יהודים תושבי מרסיי והסביבה מתחנת הרכבת ארֶנק (Gare d`Arenc) במרסיי, בשעות הבוקר של 24 בינואר 1943. שוטרים גרמנים וצרפתים עצרו יהודים והעבירו אותם לתחנת הרכבת לקראת גירושם. בגירוש זה שולחו משפחות שלמות ולא היתה הבחנה בין יהודים זרים למתאזרחים או צרפתים מזה חמישה דורות. נשים הובלו למשאיות המשטרה ללא שהות להתלבש. חולים הוצאו ממיטותיהם, זקנים הובלו בכוח וילדים הופרדו מהוריהם
יד ושם, ארכיון התצלומים 7261/403
בעל הזכויות:Bundesarchiv
יד ושם, ארכיון התצלומים 7261/368
בעל הזכויות:Bundesarchiv
גירוש יהודים תושבי מרסיי והסביבה מתחנת הרכבת ארֶנק (Gare d`Arenc) במרסיי, בשעות הבוקר של 24 בינואר 1943. שוטרים גרמנים וצרפתים עצרו יהודים והעבירו אותם לתחנת הרכבת לקראת גירושם. בגירוש זה שולחו משפחות שלמות ולא היתה הבחנה בין יהודים זרים למתאזרחים או צרפתים מזה חמישה דורות. נשים הובלו למשאיות המשטרה ללא שהות להתלבש. חולים הוצאו ממיטותיהם, זקנים הובלו בכוח וילדים הופרדו מהוריהם.במרכז התצלום אדוארד קריף (Kriff), זמר אופרה יהודי יליד אלג'יר, שנעצר על-ידי המשטרה הצרפתית ב-23 בינואר 1943, הצליח לקפוץ מרכבת הגירוש ושרד.
יד ושם, ארכיון התצלומים 7261/372
יד ושם, ארכיון התצלומים 7261/384
בעל הזכויות:Bundesarchiv
יד ושם, ארכיון התצלומים 4520/450
בעל הזכויות:Bundesarchiv
דניס נולדה בפרבר של פריז. עם התקרבות הגרמנים נסעה אם המשפחה עם שלושת ילדיה לאב ששרת כקצין במילואים ביחידת תותחנים דרומית לפריז. לאחר נדודים החליטה המשפחה להתפזר כדי לשרוד. דניס הסתתרה אצל משפחת חברתה "Seve" , משפחה קתולית בת 10 ילדים ו-31 נכדים. לאחר מכן עבדה כשמרטפית אצל משפחות נוצריות ומאוחר יותר התחילה לבצע שליחויות עבור המחתרת הצרפתית. במאי 1945 חזרה דניס לפריז והתאחדה עם הוריה.
יד ושם, אוסף החפצים
מתנת דניס טל
עמנואל רסין היה חבר בארגון Amicale Combat ("ידידים לוחמים") במרסיי ועסק בהפצת הביטאון "Combat" . בנוסף שירת כאיש קשר ברחבי צרפת, היה פעיל בהברחת קבוצות לספרד ופעל עם קבוצת ה"מאקי"Maquis) , המחתרת הצרפתית) הראשונה בהרי האלפים התחתונים Basses Alpes) או (Alpes-de-Haute-Provence לאחר המעצרים הנרחבים במאי 1943 עזב רסין את אזור מרסיי ועבר לאזור ליון (Lyon-Haute-Savoie) שם ניהל את מחלקת הסעד של ארגון המחתרת הצרפתי M.U.R (Mouvements unis de la Résistance) בליון - ארגון שפעל להצלת ילדים יהודים ואנשים שנרדפו על ידי הגסטפו ולהברחתם לשוויץ. עמנואל רסין הוא אחיה של מילה רסין, חברת מחתרת הצבא היהודי שנתפסה ונשלחה למחנות בגרמניה ומשם למאוטהאוזן. מילה נספתה זמן קצר לפני השחרור מהפצצה של בעלות הברית.
יד ושם, אוסף החפציים
תרומת עמנואל רסין, תל אביב, ישראל
שילוח יהודים מצרפת למזרח היה שיאו של תהליך בן שנתיים של רדיפות וחקיקה תוקפניות, ובכללן חקיקת חוקים שהגדירו מיהם יהודים, בידודם מן החברה הצרפתית, שלילת פרנסתם, כליאת רבים מהם ורישום שמותיהם במשטרה.
כליאת יהודי צרפת במחנות ריכוז החלה בחורף 1940-1941. אלפי יהודים נכלאו במחנות באזור פריס ובדרום מערב צרפת. במאי 1941 נעצרו אלפי יהודים נוספים.
במרס 1942 נעצרו כאלף יהודים ונשלחו ממחנה קומפיינייה (Compiègne) לאושוויץ. הנסיעה נמשכה כיומיים. רוב אלו שנותרו בחיים לאחר הנסיעה, נרצחו.
ביולי 1942 נעצרו בפריס וביתר האזור הכבוש כ-23,000 יהודים. ביוזמתו של פייר לואל (Pierre Laval), ראש ממשלת וישי, גורשו רוב ילדי היהודים למזרח עם הוריהם. המעצרים והגירושים בוצעו באלימות רבה ולעתים תוך הפרדת בני זוג, הורים וילדים, אחים ואחיות. "הרס אכזרי של משפחות יהודיות", כתב העיתונאי היהודי הפריסאי ז'ק ביילינקי. באוגוסט 1942 החל מעצרם של אלפי יהודים נוספים בשטחי "משטר וישי" וגירושם למחנות ריכוז, מהם גורשו להשמדה במזרח. "הגירושים דוחסים את מחנות הריכוז וזורעים אימה במשפחות היהודיות", כתב ביילינקי ב-18 באוגוסט, "כי עד עצם היום הזה לא ידוע דבר על אלה שגורשו."
בספטמבר עצרו שוטרים פריסאים כאלף מהגרים יהודים מרומניה ושלחו אותם למחנה דרנסי. כמעט כולם נרצחו במחנות ההשמדה שלושה ימים בלבד לאחר מעצרם. בנובמבר התקיים מצוד נוסף בפריס. למעלה מאלף יהודים ממוצא יווני נעצרו ונשלחו למזרח.
היהודים הגיבו לגירושים בהפסקת שיתוף הפעולה עם הרשויות הגרמניות והצרפתיות ועם הארגונים היהודיים שאלה יסדו. רבים מהם הסתתרו בכ-6,000 כפרים ועיירות ברחבי צרפת. בתגובה לכך פשטו הגרמנים והצרפתים גם באזורים הכפריים ובתחומי "משטר וישי".
פעילי ארגון הסיוע היהודי "אמלו" (Amelot) העבירו חבילות לכלואים במחנות, סייעו בשמירת הקשר עם המגורשים והשיגו אישורים שסייעו ליהודים להינצל מגירוש. הם אף הצילו יהודים מגירוש על ידי הסתרת ילדים וחלוקת מסמכים מזויפים. הארגון הכללי הכפוי של יהודי צרפת, אוז'יף (UGIF), הצליח לחלץ מגירוש למעלה מ-1,400 ילדים יהודים בעלי אזרחות צרפתית, אם כי הוריהם גורשו.
ארגונים יהודיים סייעו לילדים בעזרה סוציאלית, בפתיחת בתי מחסה ובשליחת ילדים לכפרים. יהודים הצטרפו למחתרת היהודית בצרפת וכן למחתרת הצרפתית. יהודים מעטים ניסו להינצל מהשילוחים על ידי המרת דתם לקתוליות. אלפי צרפתים ניסו לסייע ליהודים להסתתר מהגירוש. רבים מהם שילמו בחייהם על כך. "הבה נודה לאלה שמאיימים עלינו", נכתב בעיתון צרפתי סוציאליסטי, "בזכותם אנו חושבים בצורה מסוכנת ומשיבים לעצמנו את כבודנו." מאז 1962, 3,512 צרפתים (נכון לינואר 2012) הוכרו על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם.
כ-76,000 יהודים מצרפת, רובם מפריס, בכללם כ-11,000 ילדים, גורשו ברכבות למזרח. רובם נרצחו באושוויץ. רוב הגירושים יצאו ממחנה הריכוז דרנסי. גם כאשר החל שחרור צרפת על ידי בעלות הברית, עדיין יצאו רכבות גירוש למזרח. רכבת הגירוש האחרונה יצאה באוגוסט 1944, בתקופת הקרבות על פריס. מבין היהודים שגורשו מצרפת למחנות ההשמדה במזרח שרדו כאלפיים וחמש מאות יהודים.
