יד ושם אמון, כידוע, על הנצחת, הוראת ומחקר רצח העם של היהודים, לו אנחנו קוראים "השואה", מילה שמשמעותה "אסון". הכחשת השואה, כפי שנעשתה ב"ועידה" שהתקיימה לאחרונה בטהרן, מלווה אתנו מאז השואה עצמה. מעדויותיהם של השורדים למדנו כי שומרי מחנות הריכוז נהגו להגיד לאסירים שגם אם הם ישרדו, איש לא יאמין לעדויותיהם. הרקע להכחשת השואה בשישים השנה האחרונות הנו הרצון להצדיק את המשטר הנאציונל-סוציאליסטי כנגד המשטרים הדמוקרטיים שבתוכם חיו וחיים מכחישי השואה. במטרה להצדיק את הנאציזם, יש להכחיש את רצח העם. אך מאז נשפט בלונדון מכחיש השואה המערבי המוביל, האנגלי דייוויד אירווינג, ובית משפט בריטי גינה אותו כשקרן, גזען ואנטישמי, הכחשת השואה במדינות מערביות הפכה לתופעה שולית. לא כך הדבר במדינות מוסלמיות רבות, בהן היא הפכה לחלק מתעמולה אנטי-מערבית ובעיקר אנטי-יהודית. הכחשת השואה במדינות מוסלמיות מקורה באיסלם הקיצוני, ועל הרקע הזה יש להבינה, אם מבקשים להתמודד עם הכחשת השואה ועם האיום החדש ברצח עם, איום אותו מציב המשטר האיראני.
ישנם הבדלים רבים בין הנאציונל-סוציאליזם, הקומוניזם הסובייטי והאיסלם הקיצוני, אך ישנם גם קווי דמיון. כל השלושה הנם או היו תנועות דתיות או מעין-דתיות. ללא ספק, האמונה המעין-דתית באידיאולוגיה הנאצית הייתה מרכיב מרכזי לקיומו ולמדיניותו של המשטר, והייתה זו האידיאולוגיה הנאצית שהייתה הגורם המרכזי לשואה; המרקסיזם-לניניזם היה הנחת-היסוד המעין-דתית בשמה היו הכל חייבים להישבע באימפריה הסטליניסטית. כך הדבר לגבי האיסלם הקיצוני. האיסלם הקיצוני איננו האיסלם. האיסלם הוא דת שאפשר וצריך לפרש אותה, באופן לגיטימי, כתורה אוניברסליסטית ושוחרת שלום. האיסלם הקיצוני, לעומת זאת, הנו התפתחות חדשה יחסית שמקצינה פרשנויות מקובלות של האיסלם. כל שלוש האידיאולוגיות האלה שאפו או שואפות לאוטופיה אפוקליפטית של שלטון בעולם: הנאצים חלמו על רייך בן אלף שנה שישלוט בעולם בעזרת בעלי בריתו בהתבסס על היררכיה של גזעים, עם העמים הנורדיים מהגזע הארי בראש, וכל האחרים מתחתיהם. לא יהיו יהודים, כי כולם יושמדו. כך תסתיים ההיסטוריה כפי שהיא מוכרת לנו ותיוסד אוטופיה נהדרת של שלום ושפע. הקומוניסטים חלמו על דיקטטורה עולמית של הפרולטריון, שתייסד חברה ללא מעמדות שתשמיד למעשה את העימותים והסתירות לנצח, ובכך, למעשה, תסיים את ההיסטוריה. האיסלם הקיצוני חפץ בשלטון אלוהים בעולם על ידי כוהני הדת המוסלמים - שלטון אשר יסלק את כל מערכות האמונה של "עבודת האלילים" כגון הינדואיזם, בודהיזם, שינטואיזם וכו'; נצרות, זורואסטריאניזם וכל מה שיישאר מהיהדות, יהיו דתות שאותן מקיימים הבלתי-מאמינים תחת פיקוח ושליטה מוסלמיות קפדניות. כך תיוסד החברה האולטימטיבית, הצודקת, וההיסטוריה למעשה תגיע לקיצה, שכן דבר אינו יכול להחליף את שלטון האל (אללה). כל השלוש הנן, לפיכך, אוטופיות דתיות. כל האוטופיות הורגות; אוטופיות אוניברסליות ואפוקליפטיות הורגות המונים.
כל שלוש האידיאולוגיות פותחו באותה תקופה, בחלק הראשון של המאה ה-20. היטלר נכנס לפוליטיקה ב-1919; המהפכה הבולשביקית התרחשה ב-1917 והתנועה המוסלמית הקיצונית הראשונה, "האחים המוסלמים", נוסדה על ידי מורה מצרי, חסן אל-בנא, בשנת 1928.
הנאציונל-סוציאליזם והקומוניזם סילקו את הדמוקרטיה הפרלמנטרית ואת חופש הביטוי של הדעות הפוליטיות וביקשו להעלים או להכפיף לשלטונם הישיר או העקיף את כל מדינות הלאום, בהשאירם אותן כקונכיות ריקות שיתמלאו בתוכן נציונל-סוציאליסטי או קומוניסטי. האיסלם הקיצוני רואה מערכות פרלמנטריות כחילול הקודש, כיוון שבהן בני אדם מחליטים על חוקים. על פי האיסלם הקיצוני אלוהים פסק כיצד גברים צריכים להישלט (נשים אינן נחשבות כיצורים פוליטיים) וזאת באמצעות דבריו בקוראן, במסורות הנביאים (חדית') ובאמצעות חוקי ימי-הביניים של השריעה, הקוד החוקי המוסלמי. האיסלם הקיצוני מבקש לבטל את כל מדינות הלאום, בעיקר אלה הערביות, ולהחליפן במדינות מוסלמיות שיתאחדו בממשלה מוסלמית עולמית. כל השלוש שמות להן כמטרה את היהודי כאויבן העיקרי או המיידי: הנאצים רצחו אותם; הסובייטים תכננו לגרש ב-1952 את כל היהודים הסובייטים לסיביר, בכוונה גלויה שרובם ימותו. המסר בדבר רצח העם שמייעד האיסלם הקיצוני ליהודים הוא רם וברור: "עליכם לדעת כי הניסיון להרוג אמריקאים ויהודים בכל מקום בעולם הנו אחת החובות הגדולות ביותר והמעשה הטוב המועדף על אללה... אחיכם... הממשיכים בדרך הג'יהאד, מסמנים כמטרה את היהודים והאמריקאים" (אוסמה בן לאדן בהודעה ב-11 בפברואר 2003). זוהי חזרה ברורה על שפתו של הנאציונל-סוציאליזם; וחיוני להבין שכאשר אידיאולוגים קיצוניים אומרים במה הם מאמינים בדבקות, הם יממשו את אמונותיהם אם רק יוכלו. שייח' עבד אל רחמן אל סודאיס, אימאם במסגד החשוב ביותר בעולם המוסלמי - מסגד אל חרם במכה, הצהיר ב-2002: "קראו היסטוריה ותבינו שהיהודים של אתמול הם האבות המרושעים של היהודים של היום, שהנם צאצאי רוע, כופרים, מעוותי דבריו של האל, עובדי עגלים, רוצחי נביאים, מכחישי נבואה... חלאת המין האנושי שאותם קילל אללה והפכם לקופים ולחזירים." מטיפים בכל מקום, אפילו בבגדד בתקופת משטרו החילוני של סדאם חוסיין, נוהגים לצטט מסורת פופולרית ביותר האומרת שלפני יום הדין המוסלמים יילחמו ביהודים ויהרגו אותם. המסורת, החדית', אומרת שבחפשם מחסה היהודים יתחבאו מאחורי אבנים ועצים, אבל האבנים והעצים יקראו "הו, מוסלמי, הו משרת האל, יהודי מתחבא מאחורי. בוא והרוג אותו." אין זו קריאה להתקפה על ישראל או הצהרה לגבי פלסטין. זוהי קריאה לרצח עם ואפשר לצטט תלי תלים מהחומר הזה, שהופץ במהלך שלוש או ארבע השנים האחרונות. הבעיה שלנו היא שהאידיאולוגיה המוסלמית הקיצונית מוצאת את דרכה לשיח המוסלמי המרכזי, והמשטרים במדינות מוסלמיות רבות מפחדים לפעול נגד המגמה הזו. אך עלינו לזכור שפרק 3 באמנת האו"ם משנת 1948 למניעתו של רצח עם ולהענשת מבצעיו, אמנה שאושררה בשנת 1951, אומרת ש"הסתה פומבית וישירה לביצוע רצח עם" היא פשע של רצח עם שעליו ניתן להעניש.
תורת "האחים המוסלמים" פותחה עם הזמן והתפשטה על פני כל העולם המוסלמי. האידיאולוג החשוב ביותר שלה היה סעיד כותב, פקיד מצרי שכתב ב-1950 מסמך בסגנון ה"דר שטירמר" נגד היהודים, מסמך שהוא הבסיס לתעמולה האנטי-יהודית של ימינו. היה זה, דרך אגב, 17 שנים לפני שישראל כבשה את הגדה המערבית ואת עזה. על כן, נראה לי שהמחשבה שיישובו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני יגרום להפרכה אוטומטית של טיעוני האיסלם הקיצוני – מחשבה זו אינה אלא אשליה. עם זאת, אין ספק שהעימות משמש כגורם מעורר עבור האידיאולוגיה הקיצונית, האנטי-ציוויליזציונית, ושפשרה ישראלית-פלסטינית תסייע להילחם באיסלם הקיצוני, למרות שהנושא העיקרי עדיין יישאר, כפי שחוזרים ומצהירים בן לאדן ואחרים, הבסת ציוויליזציות המערב ומזרח אסיה.
אנטישמיות איסלמית קיצונית היא חלק מרכזי באידיאולוגיה; אך אנטישמיות זו לא צמחה מהאיסלם.
אכן, בחברות המוסלמיות הופלו ומופלים יהודים ונוצרים, וחייבים להישאר במעמד של אזרחים מדרגה שנייה ושלישית. רק מוסלמים הם חברים מלאים בחברות כאלה. עם זאת, יהודים ונוצרים היו, לפחות מבחינה היסטורית, קבוצות שקיומן הפיזי, התרבותי-דתי והחברתי היה מוגן ושנהנו ממידה רבה של שלטון עצמי. אין פירוש הדבר שיהודים לא נרדפו לעתים, או שלא היו הריגות; אך הן היו נדירות, בהשוואה לרדיפות שחוו היהודים באירופה הנוצרית. האנטישמיות האיסלמית המודרנית לא צמחה בעולם המוסלמי – היא הוחדרה לתוכו על ידי מעצמות קולוניאליות אירופאיות כחלק מחבילה תרבותית שבאה לשלוט בעולם המוסלמי. היא הפכה לגורם מרכזי בגיבוש עמדה אנטי-מערבית של אינטלקטואלים מוסלמיים מאוכזבים. אינטלקטואלים אלו, ובעקבותיהם האליטות השולטות, עמדו מול העובדה שלפני שמונה מאות שנה היה האיסלם הציוויליזציה המתקדמת ביותר במערב, בעוד אירופה הנוצרית היתה ארץ גבול ברברית. אך במאות ה-19 וה-20 אירופה הנוצרית ואמריקה השיגו עליונות טכנולוגית מהפכנית שאפשרה להן, למעשה, לכבוש את העולם. רוב החברות המוסלמיות קפאו על שמריהן והפכו לנשלטות, באופן ישיר או עקיף, על ידי זרים. מוסלמים מתקדמים ראו זאת כאתגר שהיה צורך להתמודד עמו על ידי למידה מהמערב ואימוץ תפיסות מערביות על ידי המסורות המוסלמיות. אבל אנשי איסלם קיצוניים, מתוסכלים בעמדם מול המציאות, פרשו זאת באופן שונה: אנחנו נחשלים וחשופים להשפלה שבשלטון זר ושליטה תרבותית כיוון שלא צייתנו למילתו של האל. את העקרונות הדתיים המוסלמיים פירשו בדרך הקיצונית ביותר שבגדר האפשר. אם נציית לרצונו של האל כפי שמופיע בכתבי הקודש המוסלמיים וכפי שפורשו על ידי הקיצוניים - כך הם אמרו אז ואומרים היום - אלוהים יעניק לנו ניצחון על המערב ויאפשר לנו לשלוט בעולם. המערב, הם אומרים, נשלט על ידי יהודים – חזרה מדויקת על התעמולה של המשטר הנאצי והמשטר הקומוניסטי. ניתן לראות זאת במכתב האחרון ששלח נשיא איראן לנשיא ארצות הברית, בו האשים את היהודים בשליטה בכל דבר בעל ערך בארצות הברית. הציבור היהודי הוא ראש החץ של אימפריאליזם מערבי, ויש להרסו. בפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה עומדים שוב יהודים תחת איום ברצח עם. אנחנו חייבים לזכור: אידיאולוגיה מוסלמית קיצונית אינה רק תעמולה המכוונת להשיג מטרות פוליטיות; הם מאמינים במה שהם אומרים, והם מתכוונים בלב שלם לפעול לאורן של אמונות אלה, בהינתן ההזדמנות לעשות כך.
תחושת התסכול שהולידה את הגישה הקיצונית מכוונת גם נגד חברות מזרח אסיה שנוטלות בהדרגה את המנהיגות מהאירו-אמריקנים. יפן, סין, דרום קוריאה, סינגפור וכעת הודו, הפכו או הופכות למנהיגות בכלכלות ובחברות של עולמנו. ארצות הברית כבר אינה מעצמת העל היחידה. מלזיה, טוניס ומחר אינדונזיה, הן חברות מוסלמיות שנמצאות בדרך להתחרות בשליטה המערבית. אך העובדה שחלקים מהעולם המוסלמי סוגרים את הפער אינה משנה את האיסלם הרדיקלי, כיוון שאידיאולוגיה מתמידה, כפי שאנחנו יודעים, גם כאשר הבסיס ממנו צמחה השתנה או משתנה. הסכנה שבאידיאולוגיה כלל עולמית רצחנית זו תלווה אותנו למרות שינויים אלה.
הכחשת השואה היא חלק בלתי נפרד מאידיאולוגיה זו. היא מציגה שני טיעונים: ראשית, שהשואה היא מיתוס. שנית, שישראל נוצרה על ידי המערב בשל רגשות האשם שנובעים מהשואה והפלסטינים וכל העולם המוסלמי נדונו לסבול בגלל חטאי האירופאים. העובדה ששני הטיעונים סותרים זה את זה אינה משנה. מתוך המספר העצום של הצהרות כאלה, אצטט רק שתיים: ד"ר ריפעת סייד אחמד, מהעיתון "אל ליווה אל איסלם" בקהיר, עיתון של מפלגת השלטון, המפלגה הלאומית-דמוקרטית, כתב ב-24 ביוני 2004 על "השקר בשריפת היהודים בתאי הגזים הנאציים. כאשר אמצעים אלו", כך כתב, "נבדקו באופן מדעי, הוכח שהם אינם אמיתיים." באיראן, האייאטולה עלי משקיני, ראש קבוצת חכמי ההלכה בעיר קום, אמר ב-17 בדצמבר 2005 ש"הציונים... המציאו טענה שגויה. הם אמרו שהיטלר, הגרמנים, האוסטרים, שרפו שישה מיליון יהודים במשרפות... הם עמלו לשכנע את העולם שנושא זה, שקר זה, הוא אמת. ... איני בטוח אם המילה 'שואה' באה מעברית או מצרפתית, אך פירושה הוא לשרוף בני אדם במשרפות." נשיא איראן אמר, כפי שכולנו יודעים, שהשואה היא מיתוס, אך גם אם היא אמת, דבר שהוא אינו מאמין בו, מדוע צריכים פלסטינים ומוסלמים לשלם על מה שקרה באירופה? יש לציין שלא רק מוסלמים קיצוניים מאמינים שישראל היא התוצאה של השואה; גם אחרים, בהם יהודים רבים, מאמינים בכך. אך זוהי בבירור שגיאה. לפני מלחמת העולם השנייה היה לחץ עצום של מיליוני יהודים שביקשו להיכנס לארץ ישראל. הם נרצחו, ופירוש הדבר הוא שפחת הסיכוי להקמתה של מדינה יהודית. הניצולים היהודים, מאות אלפים ספורים, היו ללא ספק גורם מרכזי שאפשר ליהודים בארץ ישראל להילחם לשם השגת עצמאותם. אם היתה מלחמת העולם השנייה נמשכת עוד שנה או שנתיים, סביר מאד שיהודים מעטים מאד היו שורדים, וכך היה נעלם הסיכוי להקמתה של מדינת ישראל. השואה כמעט חיסלה את התקוות למדינה יהודית. הבריטים התנגדו למדינה יהודית. כך גם הנשיא טרומן ומחלקת המדינה. אך לחץ שהופעל בארצות הברית על ידי יהודים ולא-יהודים כאחד, הביא לשינוי במדיניותה של ארצות הברית. לשואה לא היה שום קשר עם מדיניות ארצות הברית, או עם מדיניותה של מדינה כלשהי, בתקופה זו. הקמתה של מדינת ישראל הונעה מכוחם של גורמים שונים לחלוטין. הכחשת השואה, בשתי צורותיה, מבוססת, על כן, על הצהרות הנוגדות את המציאות. בעולם המוסלמי היא חלק מאידיאולוגיה קיצונית, שלה מתנגדים ליברלים מוסלמים, ואשר מסכנת לא רק יהודים אלא את הציוויליזציה ככזו.
ההבדל המרכזי בין שלוש האידיאולוגיות הטוטליטריות הוא שהאיסלם הקיצוני הוא תנועה מבוזרת. בן לאדן חשוב, גם אם הוא כבר לא חי או פעיל, וסגנו, רופא הילדים איימאן אל זאוואהירי, חשוב אף יותר. אך הוא אינו דיקטטור והתנועה מבוזרת. מנקודת מבטם הדבר טוב בהרבה, כיוון שכל אדם קיצוני, ואחת היא מה הרקע האתני שלו, יזכה לקבלת פנים חמה בתאים המוסלמיים סביב העולם כולו, בהתבסס על קנאות דתית משותפת. ברור שישנם הבדלים בתוך התנועה: בחברות הסוניות הדוגלות בהכרעת הרוב, המשטר המוסלמי השולט בסודאן שונה בהרכבו מקבוצות אל קעידה בעירק, אם כי האידיאולוגיה הבסיסית זהה. כידוע לכולנו, יש פיצול רציני בין האיסלם הסוני והאיסלם השיעי, ועל כן – גם בקרב האיסלם הקיצוני. סונים ושיעים נלחמים זה בזה בעירק, בקרבות מרים ורצחניים. השיעה הקיצונית באירן אינה אנטי-לאומית כמו הגרסה הסונית, והאיסלם הקיצוני שם משולב בסדר-יום לאומי של בניית מעצמה. אירן מבקשת לשלוט במפרץ הפרסי, נגד הסונים, על ידי שילוב של אמצעים פוליטיים, כלכליים וצבאיים, כחלק מכוונתה להשליט את האיסלם בעולם על ידי שליטה במקורות האנרגיה בהם תלוי רוב העולם. אך בבסיסו של דבר אפשר לגשר על המחלוקות, כפי שאפשר לראות בקבלת הפנים הנלהבת שלה זכו מנהיגי החמאס הסוני בטהרן. הקשר הישיר בין אירן לבין החיזבאללה ידוע. אחד מפעילי החיזבאללה הבולטים, עימאד מוג'ניה, עובד במשרד המודיעין והביטחון האירני וביחידת אל קודס (ירושלים) בשירותי הביטחון של אירן, הפאסדאראן. מוג'ניה הוא שהיה אחראי לפיגוע בבואנוס איירס בשנת 1992. ה"שורה" (המועצה) של החיזבאללה בביירות מורכבת משבעה חברים ובישיבותיה נוכחים באופן סדיר שני אירנים, מביירות ומדמשק. לחמאס, שכמובן הוא סוני, יש נציג קבוע באירן, בדמותו של עוסמה חמדן, שכעת הוא נציג החמאס בביירות ומתאם בין החמאס הסוני והחיזבאללה השיעי. היריבות בין הסונים והשיעים היא אמיתית ולעתים רצחנית, אך כאשר מגיעים הדברים לתקיפת המערב, ובמיוחד היהודים, אפשר להתגבר על מחלוקת זו.
נראה שמאבק מוצלח באיסלם הקיצוני יכול להתקיים רק על ידי ברית עם מוסלמים אנטי-קיצוניים, כיוון שהם המטרות המיידיות הראשיות של הקיצוניות המוסלמית; הם נתפסים ככופרים שיש להשמידם. אפשר להציע גישה בעלת ארבעה מימדים: ראשית, תעמולה מסיבית, לא נגד איסלם אלא נגד איסלם קיצוני, כאשר בחזית עומדים מוסלמים מתונים – ויש מיליונים כאלה; שנית, צעדים חברתיים וכלכליים המכוונים כלפי אנשים רגילים ולא מנוהלים על ידי המשטרים הסמכותניים המושחתים הקיימים ברוב מדינות האיסלם, אם כי לא בכולן; שלישית, בריתות פוליטיות עם כוחות מוסלמיים ולא מוסלמיים ברחבי העולם, בריתות המכוונות במפורש נגד תנועות מוסלמיות קיצוניות; רביעית, שימוש אפשרי בכוח, בכל מקום בו אפשר לזהות מטרות, אך רק כמוצא אחרון בהחלט, ממנו יש להימנע בכל מקום ועת שהדבר אפשרי. בדרך כלל, אם כי לא תמיד, השימוש בכוח גורם לתוצאה הפוכה.
אירופאים ורבים אחרים מאמינים שאם לא יעמדו בחזית שמתנגדת לאיסלם הקיצוני, הם-עצמם לא יסומנו כמטרה. זוהי אותה טעות טרגית שעשו אנשים דומים רבים, בעלי כוונות טובות, מול הנאצים והקומוניסטים בזמנם: היום כולנו משמשים מטרות ואם יצליחו הקיצוניים להביס אחד מאתנו, הם יפנו נגד האחר. כולנו באותה סירה. עלינו לגבש חזית מאוחדת נגד סכנה קיומית, אוניברסלית, סכנה של רצח עם, כיוון שהם שמים להם למטרה יהודים ואמריקנים תחילה, ולאחר מכן – כל השאר.
