גזענות היא פילוסופיה שקובעת שתכונות אופי, יכולות, הופעה, אינטליגנציה והתנהגות של אדם או של קבוצה – כל אלה נקבעות על פי השתייכות לגזע. גזע מוגדר בדרך כלל כאוכלוסיה שלחבריה תכונות משותפות. גזענים מחלקים את העולם לגזעים "עליונים" ו"נחותים" ומאמינים שלעמים העליונים זכות לשלוט בנחותים, באופן טבעי ולפי צו הגורל. לפני מלחמת העולם השניה החלה הגזענות להשפיע באופן משמעותי על מדיניותן של תנועות פוליטיות באירופה, בייחוד על מדיניותה של המפלגה הנאצית בגרמניה. רדיפתן של קבוצות גזע וקבוצות אתניות מסוימות במהלך השואה, במיוחד היהודים, היתה תוצר של תפיסת העולם הגזענית הנאצית.
באמצע שנות ה-50 של המאה ה-19 הרוזן ארתור דה גובינו פרסם את חיבורו "מאמר על אי השוויון בין הגזעים האנושיים". לפני גובינו היתה הגזענות בעיקר נושא מחקר של מדענים. גובינו הפך את הגזענות לנושא תרבותי ופוליטי בכך שאמר שההידרדרות בעידן המודרני נבעה מעירובם של גזעים עליונים ונחותים. הוא חילק את האנושות לגזעים - גזע שחור, צהוב ולבן - וטען שרק הגזע הלבן הטהור, או ה"ארי", היה ויכול להיות אצילי באמת.
אנטישמים השתמשו בתיאוריה הגזענית כדי להוכיח את המוסריות של השנאה ליהודים. יוסטון סטיוארט צ'מברליין הסית את הגרמנים נגד היהודים בכתביו. גרמנים נחשבו לבעלי התרבות הגבוהה ביותר ולמושיעי האנושות; יהודים נחשבו ל"גזע ממזרים" של זרים תאבי בצע ונחותים, שחיו בלב אירופה אך התנהגו באופן שונה משכניהם. שתי הקבוצות הופיעו בהיסטוריה באותו הזמן ולכן היה עליהן להתחרות זו בזו על השליטה, עד הסוף המר. למעשה, כל ההיסטוריה האנושית נתפסה כמאבק בין הגזעים וייעודם של הגרמנים היה להרוס את היהודים. אנטישמים אחרים האשימו את היהודים בתור מעמד הביניים שגוזל כסף ומותיר אחרים בעוני.
הנאצים חידדו את הפילוסופיה הפוליטית הגזענית למטרותיהם והפכו את התיאוריה למעשה, בניסיונם להרוס את כל יהדות אירופה. גזענות היתה יסוד עיקרי באידיאולוגיה הנאצית; הנאצים היו מסוגלים "להצדיק", לשיטתם, את מעשיהם הנוראים על ידי כך שהציגו את היהודים כאנושיים פחות. כך, כאשר יזמו התקפות פיזיות נגד היהודים, נראה היה שמה שקורה ליהודים אכן מגיע להם. דיטריך אקרט, אחד מיועציו הפוליטיים הראשונים של היטלר, אמר שאיש לא היה משאיר את היהודים בחיים במהלך ההיסטוריה לו היה יודע מה טבעם האמיתי ומה תכניותיהם המרושעות לגבי העולם. היטלר האמין באמת ובתמים ברעיונות אלה; הוא אמר שלגזע נחות כמו היהודים יש יותר במשותף עם הקופים מאשר עם הגזעים האנושיים העליונים. היינריך הימלר הניע את חייליו לבצע את הפקודות הרצחניות בכך שעשה דה הומניזציה מוחלטת ליהודים. הוא טען שהיהודים דומים לפרעושים ולעכברים – צורות חיים נמוכות ודוחות שמגיע להן להישמד. הנאצים ניסו לשכנע את העם הגרמני באמיתות טענותיהם על ידי יצירת סרטי תעמולה שהוכיחו, לכאורה, את תיאוריית הגזע באופן ויזואלי.
דרך נוספת בה הציגו הנאצים את הגזענות כמכובדת היתה על ידי הפצתה, לא על ידי אלימות ברורה אלא דרך שיתוף פעולה של רשויות ממשלתיות. היטלר קידם בהדרגה את הגזענות על ידי חוקים "לגיטימיים" שחוקקה ממשלתו, ובראשם חוקי נירנברג של 1935. חוקים אלו ביקשו להפריד את היהודים מהנוצרים וכן הגדירו בפעם הראשונה מי ייחשב יהודי ומי ייחשב ארי. יהודי, לפי חקיקה זו, היה כל מי שיש לו לפחות שלושה סבים יהודים. ארי היה אדם שכל ארבעת סביו וסבותיו השתייכו לגזע הארי. עם זאת, על מנת להיות חבר בכוחות העלית של האס-אס נדרש אדם להוכיח שאבות אבותיו היו ארים טהורים בתקופה שלפני 1800 (תקופה בה ליהודים ניתנו חירויות גדולות יותר ובזכותן היו להם אפשרויות רבות יותר להתערבב עם ארים וכך לזהם את מאגר הגנים). אדם עם שני סבים יהודים בלבד נחשב כ"מישלינג", כלומר – אדם ממוצא מעורב. "מישלינגה" לא הורשו לקיים יחסי מין, לא עם יהודים ולא עם ארים, וכך נדונו להיוותר ללא ילדים ולהיכחד. כך הכניסו חוקים אלו את הגזענות באופן חוקי למרחב הציבורי.
כאשר כבשו הגרמנים מדינות אירופאיות שונות במהלך מלחמת העולם השניה, הם ציפו לשיתוף פעולה בנוגע לארגונה מחדש של החברה בהתאם לתפיסותיהם הגזעניות. בכך הם העמידו במבחן את הגזענות האירופאית. רבים ממנהיגיהן של אותן מדינות, במיוחד אלה שהיו שמרניות מבחינה פוליטית, היו בעלות דעות מעורבות לגבי דרישתו של היטלר למסור את יהודיהן. מרשל יון אנטונסקו ברומניה הסכים בתחילה לגרש ולהשמיד את יהודי ארצו. מאוחר יותר הוא שינה את דעתו כאשר הבין לאן נוטים פני המלחמה. בהונגריה, האדמירל מיקלוש הורתי לא נכנע ללחץ הנאצי עד שכבשו הגרמנים את ארצו. המרשל פיליפ פטן מצרפת הסכים למסור את היהודים חסרי האזרחות הצרפתית שביקשו מקלט בצרפת, אך ניסה להציל את היהודים אזרחי צרפת. באיטליה מעולם לא התפשטה הגזענות באופן מוצלח בקרב ההמונים.
המדינות שהתאחדו נגד גרמניה במהלך המלחמה – ארצות הברית, בריטניה וברית המועצות – גינו בתוקף את הגזענות והשתמשו בעובדה שהיא קיימת בתור מניע להמשך במלחמה עד הניצחון והריסת המשטר הנאצי; זאת למרות פעולותיהן הגזעניות נגד שחורים, אוכלוסיות במושבות (קולוניות) ויהודים, בהתאמה.
היום השואה משמשת תמרור אזהרה עיקרי נגד התפשטות הגזענות, אך הגזענות עדיין ממשיכה להתקיים. האינטרנט מספק מרחב חופשי לביטויים של רעיונות גזעניים וקבוצות בעלות רמת השכלה נמוכה משתמשות בסטריאוטיפים כבסיס לאמונותיהן. ישנם אנשים שעדיין חוששים מהשונים מהם ויש מדינות שעדיין מנצלות מיתוסים גזעניים מהעבר על מנת לעצב את המדיניות העכשווית שלהן.
מתוך ד"ר רוברט רוזט וד"ר שמואל ספקטור (עורכים), העובדות על פני השטח – האנציקלופדיה של השואה, יד ושם ובית ההוצאה הירושלמי
