בשנת 1930 היו בריגה, בירת לטביה, כ-42,000 יהודים - כתשיעית מיהודי העיר וכמחצית מיהודי לטביה כולה. ריגה היתה מרכזם הפוליטי והתרבותי של יהודי לטביה.
ב-1923 ביקר זאב ז'בוטינסקי בריגה והציג את תכניותיו על רקע קשיי התנועה הציונית בתקופה זו. ביקורו הוביל להקמת התנועה הציונית הרוויזיוניסטית העולמית (הציונים הרביזיוניסטים, הצה"ר) ולהקמתה של תנועת הנוער של התנועה הרוויזיוניסטית, בית"ר. הרצאותיו וקריאתו של ז'בוטינסקי לציונות אקטיביסטית השפיעו רבות על בני נוער וציונים פעילים. בהשפעתו של ד"ר יעקב הופמן, ציוני פעיל ויו"ר אגודת הרופאים היהודים בריגה, הצטרף איגוד הסטודנטים הציונים "חשמונאי" למקימי המפלגה הרוויזיוניסטית. הופמן הניח את היסוד ל"ברית הציונים האקטיביסטים" שהיתה לגרעין התנועה הרוויזיוניסטית העולמית. כעבור מספר שנים היה הופמן גורם משפיע בייסוד תנועת הנוער העולמית בית"ר ובעיצוב דרכה.
נאומיו של ז'בוטינסקי בפני קבוצות תלמידים מהכיתות הגבוהות בריגה, רובם מהגימנסיה העברית, היוו עבורם השראה. סיפר יצחק קרם, מחניכי בית"ר הראשונים בריגה:
כשז'בוטינסקי הגיע לריגה, הוא מצא קהל טוב ונאות. אולי השומר הצעיר היה גדול יותר מבית"ר, אני לא יודע בוודאות, אבל כשז'בוטינסקי הגיע לריגה, כולם היו מחושמלים. הוא היה אישיות מחשמלת.
שמה הראשון של תנועת בית"ר היה "הסתדרות נוער ציוני אקטיביסטי ע"ש יוסף תרומפלדור". במצע בית"ר נכתב: "הסתדרות תרומפלדור מהווה חלק של הגדוד העברי העתיד לקום בארץ ישראל."
ב-1924 התכנסה בריגה הוועידה הראשונה של "הסתדרות תרומפלדור" בלטביה, ובה הוחלט שחברי התנועה יעברו הכשרה מקצועית וחקלאית, וכן אימונים בתרגילי שדה צבאיים. כעבור שנה נוסדה ליד ריגה חווה חקלאית של בית"ר, בה התפתח משק עשיר ומגוון. בשנת 1926 עלו לארץ ישראל חברי בית"ר הראשונים. לאחר שאגודת תלמידים בשם "קדימה" הצטרפה ל"הסתדרות תרומפלדור", נקראה התנועה בשם "ברית הנוער העברי על שם יוסף תרומפלדור", ובקיצור בית"ר.
עם הקמת תנועת בית"ר העולמית בשנת 1926 הוטל על סניף בית"ר בריגה להקים מתוכו את ההנהגה העולמית של בית"ר. להנהגה העולמית התמנו אריה דיסנצ'יק, לימים עורך "מעריב", בנימין לובוצקי-אליאב ומשה יואלסון, והנהגה זו פעלה בריגה עד 1930.
במרוצת שנות השלושים התרחבה תנועת בית"ר בריגה והקיפה מאות בני נוער. סיפר ישראל איסי לשם, יליד ריגה:
בקן של תנועת בית"ר היה תלוי שלט גדול על הקיר: 'עברי, דבר עברית', וכל מי שלא ידע עברית, נקנס.
סיפר יצחק קרם, שהיה חניך ולימים מדריך פלוגה בתנועת בית"ר בריגה:
נהייתי מדריך של פלוגה של 16-15 נערות נפלאות, והיינו מאד רציניים, מאד אידיאליסטים. ... לבנינו ולנכדינו לא יכלה להיות סוג זה של נערות כפי שלי היתה, כי ... ראשית כל היינו מאומנים היטב ללכת מאוחר יותר לעליה, והיינו מעורבים בכל מיני אספות, שיחות ומחנות קיץ. בית"ר היתה מעין בית שני עבורי.
המפלגה הרוויזיוניסטית ותנועת הנוער שלה, בית"ר, התבססו מהר בריגה. בבחירות לקונגרס הציוני ה-15 ב-1927 כבר קיבלה המפלגה רוב מקרב המצביעים בריגה ובלטביה כולה, ובבחירות לקונגרס הבא, ב-1929, קיבלה 40% מקולות המצביעים.
מפלגת הציונים הרוויזיוניסטים היתה התנועה הציונית הגדולה ביותר בקהילת ריגה עד 1931, כשעברה הבכורה למפלגת צעירי ציון הציונית-סוציאליסטית. חברי המפלגה הרביזיוניסטית הוציאו עיתון, אך זה נסגר עם המהפכה הפשיסטית בלטביה ב-1934. כמעט כל מאה חברי בית"ר בריגה למדו נגרות, מסגרות וחשמלאות בבית הספר היהודי המקצועי בעיר. התנועה הקימה בית ספר להכשרה ימית ובו ספינת מפרשים בשם "תיאודור הרצל", על סיפונה הוכשרו עשרות חניכי בית"ר. אחדים מהם היו כעבור שנים ימאים בצי הישראלי. סיפר יצחק קרם:
עד 1940, כשהסובייטים נכנסו, היינו כה שקועים בלימודינו בבית הספר ובפעילויות של בית"ר, אז אני באמת מופתע כיצד זה לא השפיע עלינו. ... היינו אדישים למה שקורה סביבנו.
סיפר חיים סמיצקוביץ':
היות ותנועת בית"ר היתה מאד מפורסמת בריגה, הייתי בגיל 11 בבית"ר. עברתי הרבה קורסים של צעירים שמה, ובהגיעי לגיל 17 הייתי כבר מפקד בית"ר הצעירה בריגה. היו פעולות שעשינו. ... ביקרנו בחווה. החווה היתה שלושים קילומטר מריגה. הלכנו ברגל. ... כשנפטר ז'בוטינסקי [ב-1940] רצינו לעשות משהו, להתאסף כמה יחד. זה נודע לרוסים והם שלחו את המשטרה החשאית, הם הקיפו אותנו, אסרו אותנו.
הגרמנים כבשו את ריגה ביולי 1941, ובה כ-40,000 יהודים. בחודשים הראשונים לכיבוש נרצחו אלפי יהודים על ידי לטבים. באוקטובר הוקם בריגה גטו, בו נכלאו כ-30,000 יהודים. בנובמבר ובדצמבר נרצחו ביער רומבולה הסמוך לריגה 28,000-25,000 מיהודים אלה.
מנהיג אחת מקבוצות הנוער של תנועת בית"ר בריגה, זו שצילומה מאפריל 1930 מופיע כאן, היה מישקה חבקין (למטה במרכז).
ככל הידוע, רוב המצולמים בתמונה זו נרצחו על ידי הנאצים ובעלי בריתם הלטבים.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 5476/47