העיר אושוויינצ'ים - אושפיצין בפי היהודים - שוכנת בחבל שלזיה שבדרום מערב פולין. בין מלחמות העולם היו באושוויינצ'ים כ-5,000 יהודים - כמעט מחצית מתושבי העיר. בין המלחמות פקדו את העיר קפאון כלכלי ותסיסה חברתית. המפלגה הקומוניסטית פעלה בעיר באופן בלתי חוקי. בעיר היתה אבטלה כבדה. הפגנות ענק ושביתות פועלים דוכאו על ידי המשטרה. מפלגות ימין ניצלו את מצוקת הפועלים וכיוונו את זעמם נגד היהודים. סוחרים גדולים ובינוניים עזבו את העיר, והסוחרים הזעירים שנותרו בעיר חוו קשיים כלכליים, וכך גם בעלי המלאכה.
כדי לסייע ליהודי אושוויינצ'ים ייסד הג'וינט קופת גמילות חסדים שהעניקה הלוואות לנצרכים. בנק יהודי ביוזמת ההסתדרות הציונית סייע לסוחרים בהלוואות. הקהילה הקימה מפעלי סעד ועזרה, בהם מטבח עממי, "ביקור חולים", בית זקנים ובית הבראה לילדים ונוער. בפסח כלכלה הקהילה במפעל "קמחא דפסחא" עשרות חיילים יהודים מחיל המצב שבעיר, וזאת בשיתוף חברות וארגונים כגון "איגוד החיילים לשעבר" והארגונים הציוניים. סניף ויצ"ו בעיר חילק בגדי חורף לעניים, ארגן מפעל הזנה לתלמידים וקיים קורסים מקצועיים לבני נוער.
חסידי בובוב-צאנז שלטו בוועד הקהילה והחזיקו בעיר עשרות קלויזים (בתי מדרש). במקביל להם פעלו בעיר סניפים של רוב הזרמים הציוניים ותנועות הנוער שהתקיימו בפולין, כולל קני נוער ציוניים, תנועות חלוציות וקבוצות הכשרה שאחדים מבוגריהן עלו לארץ ישראל.
בעיר פעלו מוסדות לימוד רבים, בהם חדרים (תלמודי תורה) וישיבה גדולה, בה למדו עשרות בחורים מהעיר ומסביבתה. ויצ"ו הקימה שני גני ילדים. במועדון התרבות היהודי "אולם הקריאה" התקיימו כל שבת הרצאות על מדע, תרבות, חברה ופוליטיקה. עשרות בני נוער השתתפו בחוגים של המועדון – חוגי עברית ואנגלית, חוג דרמה של המפלגה הציונית "התאחדות", ועוד. במועדון נפתח בית תפילה ציוני ובו הושמעו דרשות ציוניות. הוועד המקומי של ההסתדרות הציונית קיים אוניברסיטה עממית. בעיר התקיים סניף של שוחרי האוניברסיטה העברית בירושלים. ארגון "תרבות" ורבים מהארגונים הציוניים ארגנו קורסים לעברית. במועדון הספורט "קדימה" היו חברים כ-200 בני נוער.
בשנים שלפני המלחמה שררה באושוויינצ'ים אווירה אנטישמית. כרזות רחוב קראו להחרמת המסחר והמלאכה היהודיים. מדי פעם הוכו יהודים ברחוב, בפארק העירוני ובחוף הנהר סולה.
ב-1 בספטמבר 1939, עם פלישתם לפולין, הפציצו הגרמנים את אושווינצ'ים. עקב ההפצצות ברחו יהודים רבים מהעיר מזרחה, וחלקם הגיעו לשטחים שכבשה ברית המועצות במזרח פולין. רבים מיהודים אלה ניצלו עקב הגלייתם לעומק שטחי ברית המועצות על ידי השלטונות הסובייטיים בקיץ 1940, או עם בריחתם לעומק שטחי ברית המועצות עם הכוחות הסובייטיים הנסוגים, כשפלשה גרמניה לברית המועצות ביוני 1941.
ב-9 בספטמבר 1939, כשבוע לאחר הפלישה לפולין וההפצצות על אושוויינצ'ים, כבשה גרמניה את אושוויינצ'ים. חיילים גרמנים ותושבים מקומיים ממוצא גרמני ("פולקסדויטשה") החלו להתקיף יהודים ולשדוד את רכושם. בימים הראשונים לכיבוש הועלה באש אחד מבתי הכנסת בעיר. היהודים חויבו לענוד סימן זיהוי, ומשפחות רבות הוצאו מדירותיהן, שהועברו לקצינים ולאנשי ממשל גרמניים. הגרמנים הכבירו על היהודים דרישות בלתי פוסקות לכסף, רכוש, רהיטים, כלי בית ומזון. חנויות של יהודים הוחרמו והועברו לידי גרמנים או לפולקסדויטשה.
בדצמבר 1939 הוקם יודנרט בעיר, והגרמנים ציוו עליו לקיים את כל דרישותיהם, בהן המשך החרמת רכוש יהודי ואספקת יהודים לעבודות כפיה. חברי היודנרט סיפקו יהודים לגרמנים לשם עבודות כפיה, מכיוון שידעו שאם לא יעשו זאת, יחטפו הגרמנים בעצמם את העובדים הדרושים מהרחוב, באלימות ולעתים תוך הרג. על אף הרדיפות הצליחו יהודי אושוויינצ'ים להמשיך לקיים פעילות תרבותית, ואף לסייע בקליטת פליטים יהודים שגורשו לעיר ממקומות אחרים. במקביל למילוי דרישות הגרמנים, פעלו חברי היודנרט לסיוע לנזקקים במזון, בגדים, רכוש, דיור וטיפול רפואי. ארגון הסיוע היהודי יס"ס החזיק סניף באושוויינצ'ים, ועובדי הסניף סיפקו מזון למטבח הציבורי, חילקו בגדים לנזקקים וטיפלו ביתומים ובקשישים. היודנרט והיס"ס ארגנו קורסים מקצועיים לצעירים וכך ביקשו בין היתר ליצור עבורם מקומות עבודה קבועים במפעלים שהיו חיוניים לגרמנים, כך שהגרמנים יימנעו מלחטוף את הצעירים לעבודות כפיה ולמחנות עבודה מחוץ לעיר.
על יהודי העיר הוטלו הגבלות תנועה, ובמהלך 1940 הם רוכזו ברובע פתוח ומאות מהם גורשו למחנות לעבודת כפייה. בפברואר 1940 הצטווה היודנרט לספק בנאים, נגרים, זגגים וצבעים לעבודה במבנים מחוץ לעיר, שבעבר שימשו את הצבא הפולני. מאות פועלים יצאו לעבודה מדי יום והכינו את המבנים לקליטת אסירים. המקום שהוכשר הפך למחנה הריכוז אושוויץ 1, לימים המחנה הראשי של תשלובת מחנות ההשמדה והעבודה של אושוויץ, מחנות בהם נספו בהמשך תקופת הכיבוש הגרמני למעלה ממיליון יהודים, למעלה ממאה אלף פולנים וכן עשרות אלפי סובייטים, צוענים ואחרים.
באפריל 1941 ציוו הגרמנים על יהודי אושוויינצ'ים לעזוב לערים אחרות בשלזיה, בעיקר לסוסנובייץ ולבנדין (בנדזין). בעת הגירוש הותר ליהודים לקחת חלק מרכושם. בני הקהילה שכרו עגלות והעמיסו עליהן את מטלטליהם. הגירוש נמשך שבעה ימים, וקהילת אושוויינצ'ים חדלה להתקיים. בגל השילוחים בקיץ ובסתיו 1942 גורשו יהודי אושוויינצ'ים לאושוויץ עם יהודי הערים שבהן ישבו.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 70CO3
