עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החלו יהודים מארץ ישראל להתגייס לצבא הבריטי, כאזרחי האימפריה הבריטית, כדי לסייע ללחימה נגד הנאצים ובעלי בריתם, ובשאיפה להציל את אחיהם שנמצאו באזורי הכיבוש של הנאצים. במקביל הציע נשיא ההסתדרות הציונית העולמית חיים ויצמן לממשלת בריטניה שיתוף פעולה מצד היישוב היהודי במאמצי המלחמה ופעל להקמת כוח יהודי לוחם במסגרת הצבא הבריטי. תחילה לא הסכימו הבריטים להקמת כוח יהודי נפרד, וגייסו יהודים וערבים מארץ ישראל ליחידות מעורבות, אך בהמשך הקימו יחידות מחיילים יהודים ארץ-ישראלים.
בקיץ 1940, לאחר שאיטליה הכריזה מלחמה על בריטניה, נשלחו יחידות חפרים ארץ ישראליות למצרים. כתב יוזיק בנקובר, אחד המגויסים:
אתה עוזב את הארץ ונוסע לחזית ממש... אתה עוזב את המשפחה, את הבית, את החברים, את התנועה ואת הארץ, ואינך יודע מתי ובאיזו מסיבות ניפגש שוב, ואם ניפגש בכלל. והילד הנחמד שלי, משה'לה... סובל מאד מהסיכויים של הפרידה הקרובה. [יואב גלבר, תולדות ההתנדבות, כרך 1, ע' 284-286]
בספטמבר 1940 פלשה איטליה מלוב למצרים. הבריטים נענו לדרישת הסוכנות היהודית והקימו פלוגות חיל רגלים ויחידות נוספות שהורכבו מחיילים יהודים ארץ-ישראלים. בתחילה שירתו רוב היהודים המגויסים ביחידות הנדסה, תובלה ותחזוקה, וכן ביחידות חפרים ותותחנים.
בדצמבר הדפו הבריטים את האיטלקים חזרה ללוב. יוזיק בנקובר כתב ממרסה מטרוך לארץ ישראל וביקש להמריץ את ההתנדבות לצבא הבריטי.
מרסה מטרוך (Mersa Matruh) היא עיירת נמל מצרית על חוף הים התיכון, כ-160 ק"מ ממערב לאל עלמיין, במחצית הדרך בין אל עלמיין לגבול לוב. שם שכן בסיס לוגיסטי עיקרי של יחידות הצבא הבריטי ופעלו יחידות ארץ-ישראליות בהנחת צינור מים בחזית וכן בקידום מסילת הברזל מערבה. תמונה זו צולמה באוגוסט 1941 במרסה מטרוך, ובה מופיעים חיילים ארץ-ישראלים המשרתים בצבא הבריטי.
במרס 1941 הדף הקורפוס האפריקאי בפיקודו של ארווין רומל את הבריטים מזרחה מלוב עד גבול מצרים. בנובמבר תקפו הבריטים שוב מערבה ושבו וכבשו את רוב לוב, אך בינואר 1942 החלו הגרמנים במתקפה שניה. ביוני 1942 נסוגו הבריטים ממרסה מטרוך. 6,000 חיילים בריטים שלא הספיקו לסגת, נפלו בשבי הגרמני. ביניהם היו חיילים יהודים מארץ ישראל ששירתו כנהגים בקו בין מרסה מטרוך לטוברוק שבלוב.
באוקטובר 1942 נוצחו הגרמנים באל עלמיין. כעבור חודש פלשו צבאות בעלות הברית המערביות לאלג'יריה ומרוקו ב"מבצע לפיד". עד מאי 1943 שוחררה צפון אפריקה. יחידות הלוחמים היהודים בצבא הבריטי המשיכו בלחימה. הן עברו לאיטליה, השתתפו בשורת קרבות ועם שחרורו של כל אזור פעלו ליצירת קשר עם ניצולי השואה ששרדו בו.
בספטמבר 1944, לאחר חמש שנים בהן נלחמו יהודים תחת פיקוד בריטי, הוקמה "החטיבה היהודית הלוחמת" (החי"ל) בצבא הבריטי, שנודעה בכינויה "הבריגדה היהודית". יחידה זו הורכבה מחיילים יהודים מארץ ישראל, וסגל הפיקוד שלה הורכב כמעט כולו מיהודים בריטים. הבריגדה לא היה היחידה היהודית הראשונה שנטלה חלק בקרבות, אך היתה הכוח היחיד שלחם במלחמת העולם השנייה תחת דגל יהודי ושהוכר כמייצג העם היהודי. חיילים יהודים בצבא הבריטי שהיו מוצבים באירופה, בהם חיילי הבריגדה, סייעו לאחר תום המלחמה בארגון "הבריחה" ממזרח אירופה למערבה, ובארגון ההעפלה לארץ ישראל.
בסך הכל שירתו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה כ-30,000 יהודים מארץ ישראל – כעשירית מכלל היישוב העברי בארץ ישראל, שמנה כ-300,000 נפש. כ-700 מהיהודים שלחמו בשורות הצבא הבריטי נהרגו במלחמה, אלפים נפצעו, כמעט אלפיים נפלו בשבי (רובם במערכה ביוון באפריל 1941), ומעל 300 זכו בעיטור או בצל"ש.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 4922/40
