בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, חיו בוויסבאדן כ-2,700 יהודים. רבים מהם פוטרו ממשרותיהם ונושלו מעסקיהם עקב הרדיפה הנאצית. הקהילה היהודית בוויסבאדן השקיעה בסעד ובעזרה, ייסדה לשכה לייעוץ כלכלי, ייעצה לחברי קהילה שביקשו להגר מגרמניה וייסדה קרן למען מהגרים חסרי אמצעים. בית המדרש הפך למרכז חיי החברה והתרבות היהודיים בעיר. סניף איגוד התרבות היהודי ארגן הופעות של אמנים יהודיים בפני קהל יהודי. תנועות הנוער החלוציות קיימו פעילות ערה למרות הגבלות השלטונות.
בפוגרום "ליל הבדולח" בנובמבר 1938 נשרף בית הכנסת הגדול בעיר ומוסדות דת נוספים ניזוקו. מאות בתי עסק של יהודים נהרסו, ו-23 יהודים מתו - כמחציתם נרצחו וכמחציתם התאבדו. מאות יהודים מוויסבאדן נכלאו במחנה הריכוז בוכנוואלד וחלקם נספו. הסעד היהודי בוויסבאדן נפגע קשה. במאי 1939 נותרו בוויסבאדן 1,225 יהודים – פחות ממחצית מהיהודים שהיו בעיר ב-1933. הם גורשו מבתיהם ובקיץ 1940 הצטופפו ב-80 דירות ב"בתי יהודים". בתחילת 1941 נותרו בוויסבאדן פחות מאלף יהודים, חלקם הגדול קשישים ונשים. פחות מ-60 מהם היו ילדים עד גיל 14.
באביב 1942 גורשו במספר שילוחים כ-1,100 יהודים מוויסבאדן ומיישובים אחרים במחוז. הם הגיעו בקרונות בקר למחוז לובלין ומשם נשלחו למחנות ההשמדה סוביבור, בלז'ץ ומיידנק ונרצחו. לאחר גירוש זה התאבדו כ-40 מיהודי ויסבאדן.
באוגוסט הוכן גירוש נוסף: ב-21 באוגוסט יצא מברק ממטה הגסטפו בפרנקפורט ובו הוראה למפקד המשטרה בפרנקפורט ובוויסבאדן ולראשי המחוז להרכיב רשימות יהודים נוספים המיועדים לשילוח. לגירוש נועדו יהודים מעל גיל 65 או יהודים מעל גיל 55 שמצבם הבריאותי אינו תקין; יהודים שנפצעו במלחמת העולם הראשונה או קיבלו עיטור גבורה; ו"מישלינגה", יהודים למחצה או לרביע, שהיו יהודים על פי החוק.
600 יהודים, רבים מהם זקנים, רוכזו בחצר בית הכנסת האורתודוקסי, עברו רישום בתחנת המשטרה והועלו לקרונות רכבת הגירוש בתחנת הרכבת בעיר. נאסר עליהם לקחת יותר מ-50 מרק במזומן. חפצי ערך אחרים היו אסורים, למעט טבעת נישואין. היה עליהם להביא רשימה של דברי הערך שהביאו ולמסור את הדברים בדלפק הרישום וכן להביא רשימת בתים, חשבונות בנק וכל רכוש שנרשם והוחרם. המגורשים נדרשו להשאיר את דירתם נקייה ונעולה, ולמסור בדלפק הרישום את מפתח הדירה עם פתק ועליו שמם. ב-29 באוגוסט גורשו יהודים אלה לפרנקפורט ומשם לגטו טרזין. מאוחר יותר גורשו לאושוויץ. לאחר המלחמה נותרו בחיים מגירוש זה רק 32 יהודים.
ארכיון התצלומים של יד ושם 1567/31
