במאי 1940 כבשו הגרמנים את לוקסמבורג והשליטו בה ממשל צבאי. בלוקסמבורג היו באותה עת כ-3,500 יהודים – כ-1% מכלל האוכלוסיה. רובם היו יוצאי מזרח אירופה ולמעלה מרבע מהם היו פליטים מגרמניה הנאצית. עם הכיבוש החרימו הגרמנים חלק מרכוש היהודים וחוקקו חוקים אנטי יהודיים. בתחילת הכיבוש ברחו יהודים רבים לבלגיה וצרפת, אך חלקם שב ללוקסמבורג.
באוגוסט 1940 הונהג בלוקסמבורג ממשל אזרחי ולוקסמבורג סופחה לגרמניה הנאצית. לאחר חודש הוחלו בה חוקי נירנברג והיהודים חויבו בעבודת כפיה. האוכלוסייה בלוקסמבורג לא הביעה תמיכה בסיפוח ובצעדים האנטי יהודיים. רבים מהלוקסמבורגים סרבו להצטרף למפלגה הנאצית ונשלחו לעבודות כפייה בגרמניה. רבים מהאינטלקטואלים הלוקסמבורגים נאסרו.
באוקטובר 1941 נערך מפקד בו נקראו הלוקסמבורגים להכריז על לאומיות גרמנית. כמעט כולם נרשמו כלוקסמבורגים. בתגובה החלו הגרמנים במאסר המוני. באוגוסט 1942 חויבו הלוקסמבורגים להתגייס לצבא הגרמני. בתגובה פרצה שביתה כללית והחלו הוצאות להורג שנמשכו כל ימי הכיבוש. הלוקסמבורגים התנגדו לכיבוש הגרמני, אך אין עדות לכך שהם ביטאו זאת על ידי תמיכה ביהודים.
עד מאי 1941 גירשו הגרמנים 16 קבוצות של יהודים לצרפת ולפורטוגל. חלק מהמגורשים היגרו לארצות הברית ושם הקימו קהילות, בהן קהילת "רמת אורה" בניו יורק שהוקמה כבר ב-1942. כיום שוכן בית הכנסת "רמת אורה" ברח' 110 במנהטן.
באוגוסט 1941 החל ריכוז יהודי לוקסמבורג במחנה בפינפברונן (Fünfbrunnen) שבצפון לוקסמבורג. כעבור חודש חויבו היהודים שנותרו בלוקסמבורג לשאת טלאי צהוב. באוקטובר שולחו היהודים הראשונים מלוקסמבורג למזרח: היו אלה מעל 300 יהודים שגורשו ללודז'. בלוקסמבורג נותרו 750 יהודים, רובם מעל גיל שישים. עד ספטמבר 1943 גורשו כמעט 700 יהודים מלוקסמבורג בשמונה שילוחים, ומהם שרדו רק 36.
לוקסמבורג היתה קטנה, גרו בה גרמנים רבים יחסית, האוכלוסייה היתה אדישה לגורל היהודים ולאחר שהחלו הגירושים למזרח, לוקסמבורגים מעטים בלבד ניסו להסתיר יהודים או לסייע להם. היו אלה הגורמים העיקריים לכך שכמעט אלפיים מהיהודים שחיו בלוקסמבורג עם פלישת הנאצים נספו בשואה. כשליש מהם נשלח להשמדה מלוקסמבורג עצמה והשאר נספו בלוקסמבורג, נרצחו במדינות אחרות אליהן ברחו מלוקסמבורג, או שנתפסו במדינות אלה ומהן נשלחו להשמדה במזרח. כ-1,500 מיהודי לוקסמבורג שרדו; חלקם נמלטו מהמדינה, חלקם הסתתרו בה ומעטים שרדו במחנות אליהם שולחו.
במדינת לוקסמבורג היו מספר בתי כנסת לפני השואה. בעיר לוקסמבורג, בירת מדינת לוקסמבורג, הוקם בסוף המאה ה-19 בית כנסת מפואר אותו תכננו האדריכל היהודי-גרמני לודוויג לוי והאדריכל הלוקסמבורגי שארל ארנדט. באוגוסט 1943 שלחו הגרמנים הכובשים בעלי מלאכה שכירים - ככל הנראה לא לוקסמבורגיים אלא זרים - שיהרסו את בית הכנסת. בית כנסת זה נפגע קשות בידיהם ולאחר מכן נהרס.
ב-9 בספטמבר 1944 שוחררה לוקסמבורג בידי בעלות הברית. אחרי המלחמה חזרו יהודים מעטים ללוקסמבורג. בשנת 1953 נחנך בית כנסת חדש בעיר לוקסמבורג. במקום בו עמד בית הכנסת הקודם, מוצבת כיום לוחית זיכרון.
במהלך המאה ה-19 ועד סופה פעל בעיר לוקסמבורג בית כנסת עתיק אף יותר. לימים נמכר המבנה בו פעל בית הכנסת והוא חדל לשמש בתפקיד זה. במקום בו עמד בית כנסת זה מוצב כיום פסל זיכרון ליהודי לוקסמבורג שנספו בשואה, מעשה ידיו של האמן שלמה זלינגר.
ארכיון התצלומים של יד ושם 1239/4
